יושרה אקדמית

האם רשימה ביבליוגרפית היא הסוד המסחרי של עבודה אקדמית? שרון גפן כותבת פוסט מפורט המספר כיצד ניסו לחלץ ממנה רשימה ביבליוגרפית. הפעם, במקום לעשות קרוס פוסטינג נראה לי שנתייחס לנושא לחוד. (ואני דווקא מרוצה מהפוסט של שרון); הפוסט שלי כולל בעיקר תהיות אישיות, אבל הוא גם שואל שאלה חשובה בסוף.

לפני כחודשיים סיימתי כתיבת עבודה סמינריונית בנושא נורמות ביטוי בבלוגוספרה הישראלית שלי שמהווה בסיס לתזה שלי. במהלך העבודה חקרתי את קיומה של קהילת בלוגרים, יצירת נורמות ואכיפתן. העבודה הוגשה לדר' אלון קלמנט לבחינתו וקיבלה ציון יחסית גבוה. אותו ציון משקף את המחקר שביצעתי, את הרעיונות שהצגתי ואת המקורות שהסתמכתי עליהם. במקביל, שרון גפן כתבה סמינר על רשתות חברתיות בקהילה מקוונת בלתי-פורמאלית; שתי העבודות נכתבו באותה העת, תוך ששרון ואני מתייעצים, מעבירים טקסטים אחד לשני להגהה, חולקים רעיונות ויושבים שעות ארוכות כדי לדון במסקנות העבודה והשערותיה. שרון ואני ביצענו דיון אקדמי, החלפת רעיונות ובפועל, לא העתקנו אחד מהשני.

Image cc-by-sa-nc Ariel Jacobsen

לו, נניח, שרון היתה כותבת את עבודתה שנה בטרם נגשתי לכתוב את שלי, הייתי נפגש עמה להחלפת רעיונות, להוועצות, להצגת החומר. שרון היא ידידה שלי שאני מעריך ויודע להוקיר. בצורה דומה, אני מתכתב עם שלל אקדמאים וחוקרים אחרים כאשר אני מגבש רעיונות לפוסטים, לטורי דעה ולמחקרים אקדמיים. הרעיון של קרדיט נאות נמצא בבסיס המחקר האקדמי, כאשר כל רעיון שגובש כבר, נהגה או נחזה, מקבל הפניה בטקסט האקדמי שאני מפרסם על ידי אזכור בהערת שוליים או הפניה למקור. המטרה היא משולשת – כבוד להוגה הרעיון, הגברת אמינות הטקסט שלי, ואפשרות מציאת המקור הרלוונטי (והשוו למחקר שלי שמדבר על בלוגינג כאן).

יומיים לאחר פרסום הפוסט, יובל דרור פרסם פוסט מסתייג חלקית מפרסום הסמינר ברשת כשהוא מזכיר ש:

נחרדתי מכיוון שכעת כל מרצה שיבקש מהסטודנטים שלו לכתוב על ביטוי בבלוגספירה יקבל (ברוב המקרים, לא בכולם) את העבודה של קלינגר או חלקים ממנה, חתומה כמובן על ידי הסטודנט שהיה אמור להגיש אותה. למעשה, יהונתן, בפרסום עבודתו, שרף קטגוריה שלמה של שאלות שניתן היה לבקש מסטודנטים להתייחס אליהן. […] סטודנטים, וכאן אני מדבר עם קצת ניסיון, נוהגים להתייחס אל פרסומים ברשת (ע"ע ויקיפדיה) ובוודאי אל פרסומים בבלוגים, כאילו היו טקסט חופשי שניתן להשתמש בו בצורה מודולרית: לגזור ולהדביק, ללא כל בעיה וללא מתן קרדיט. יש לכך שלוש סיבות:
1. לגזור ולהדביק – זה חוסך המון זמן ועבודה.
2. מה, הם יתנו קרדיט לבלוג? פפפףףף, עדיף [ראו סעיף 1].
3. ואם יתנו קרדיט לבלוג, כיצד יתייחסו לכך המרצים? סביר להניח שבעין עקומה. לכן [ראו סעיף 1].

הסכמתי עם הביקורת של יובל ברובה; אך באותה העת הזכרתי לו שרשימת הקריאה לא פורסמה בגרסא הסופית מסיבה זו (אגב, אם מישהו ממש לא עצלן, הוא יכול (א) ללחוץ על הלינקים או (ב) למצוא את העבודה בגרסת PDF איפשהוא על השרת שלי). יובל צדק, לא עברו מספר שבועות והתחלתי לקבל בקשות שונות לקבלת הרשימה הביבליוגרפית שהוסרה בדיוק ממטרות אלו. בדרך כלל הנימוק היה שמישהו מעוניין לכתוב עבודה על בלוגינג ורוצה את הרקע האקדמי; כמובן שאותה תשובה אינה משהו מספק, במיוחד כאשר כל אחת מהעבודות המוזכרות, הפוסטים המוזכרים, הטקסטים (למעט מספר מאמרים קטן בתחום הנורמות החברתיות שכמעט ולא קשור לבלוגוספרה) מחוברים בלינק מהגרסא המקוונת.

כשיובל שאל את השאלה הכפולה שלו, הבלונדינית הסודית טענה שיש עדיין בעיה בשימוש בבלוגים כמקור אקדמי; היא צדקה חלקית בלבד. ההבדל בין פרסום בבלוג, שהוא פרסום מקוון עם לינקים, לבין פרסום אקדמי הוא העדר רשימה ביביליוגרפית. אותה רשימה בבליוגרפית בסוף הטקסט שונה לגמרי מלינקים בתוך הטקסט. הלינקים עצמם מהווים רשימה ביבליוגרפית שמאפשרת את ההסתמכות מצד אחד; מצד שני, מעולם לא קיבלתי בקשה לרשימה של מקורות לפוסט, אלא הכותבים לחצו על הלינק.

כעת, השאלה היא האם בקשת הרשימה הביבליוגרפית על ידי אנשים נועדה כדי להעתיק את העבודה במלואה ולהגישה כמו שהיא (או בשינויים קלים) או שהיא נועדה כדי לספק רשימת קריאה מומלצת על הנושא?

אותו אדם שפנה אל שרון פנה גם אליי; הוא ביקש בתחילה לשוחח עמי בטלפון. הודעתי לו שאני סולד משיחות טלפון ומעדיף להתכתב, ולכן שלח לי את השאלה הבאה: "רציתי לשאול אותך אם יש לך רעיונות להיבטים שאני יכול לחקור בעבודה זו שכזו, שמסקרת אך ורק בלוג בודד. כמו-כן, רציתי לשאול אם אולי אתה מכיר מחקרים קודמים אשר [הושמט עקב יושרה אקדמית]." אותה שאלה, אומרת, בבסיסו של עניין "אין לי רעיון לסמינר, אין לי מקורות, אני לא יודע על מה לכתוב, תעזור לי"; עניתי לו שלדעתי הוא צריך קודם כל לשאול מה הוא רוצה להוכיח; ובתשובה הוא ענה לי סיפור, סיפר בעצם את המאורעות שקרו. הסברתי לו שאין לו שאלה מגובשת ובאמת ניסיתי לעזור לו. כל השיחה הנ"ל התנהלה בסביבות שתיים בלילה, כאשר אני במקביל עובד על הסכם עבור לקוח ומנסה לגרד את שעות השינה האחרונות לפני שאני נפגש עם המנחה שלי לתזה.

הבעיה שלי היתה, בעצם, שהרגשתי שמנסים לקבל ממני יותר מפידבק; לא נתנו לי לקרוא טקסט מוגמר או אפילו רעיון אבסטרקטי, לא פנו אליי כדי לקבל רעיון, אלא הציגו בפני עובדות: "יש לי עד יום א' להגיש את העבודה ואני צריך עזרה (ואתה לא בסדר אם אתה לא תעזור לי)". אני בעצם החלפתי, עבור אותו סטודנט, את המרצה שלו שאליו הוא היה צריך לפנות עם הרעיון לעבודה, לגבש אותה עמו, לשאול מהי שאלת המחקר, לנסות לגבש שיטות מחקר ורעיונות.

אולי המסקנה שלי היא דווקא הפוכה משל שרון (ולכן "דווקא" נהנתי מהפוסט שלה); למרות שכל-כך קל להעתיק באינטרנט, זה גם כל כך ברור שאי אפשר. עבודה אקדמית אמיתית היא פרי ניתוח שדורש התייעצות עם המרצה, הצגה של הנחת המחקר בפני כיתה, קבלת ביקורת מעמיתים, ניהול שיחה שמוביל לרעיון הטוב. כל שאר העבודות הן בסך הכל סיכומים וכיווצים. עבודות כאלו יזוהו בקלות אם הן לא העתק. מדויק, שכן הרעיונות האמיתיים ילכו לאיבוד בין השורות. סליחה, שרון תיקנה אותי בזמן שאני כותב. עבודה אקדמית מסתמכת בדרך כלל על תכנים שנכתבו על ידי אחרים; אותם תכנים הם טיפה בים אינסופי של תכנים אקדמיים כאשר הדרך היחידה להגיע לתכנים כאלו היא בעצם באמצעות שיחה, ישיבה אינסופית בספריות ומחקר במקורות מידע. בלי אותה עבודה אקדמית, לכל הגיון, רעיון, או מחשבה, לרבות המחשבה שמוצגת בפוסט הזה, אין כל ערך.

כנראה שהאקדמיה עוד לא מוכנה לאינטרנט. היא לא מסוגלת לטפל בכללי הציטוט. כאשר סטודנט כותב עבודה סמינריונית והוא מעוניין להתייחס למקור העבודה באינטרנט, הוא מחוייב לציין כי העבודה אוחזרה בתאריך מסוים (ראו לדוגמא); מטרת הציון היא כדי למנוע מצב בו מידע ישונה באותו האתר ולסטודנט לא תוותר הוכחה כי המידע אכן היה זמין באותו התאריך באותה כתובת אינטרנט. מצד שני, כאשר אנו מאזכרים ספרים, אנו לא חושבים לרגע לומר "אוחזר בתאריך" תוך שאנו לא בטוחים כלל שעוד חמישים, מאה או מאתיים שנים אותם ספרים לא יכחדו ממדפי הספריה ויעברו דיגיטציה שעשויה גם לשנות את תכנם באותה דרך בה מאמרי אינטרנט משתנים.

האקדמיה לא מצליחה להתמודד עם האינטרנט. באינטרנט כל אחד יכול לכתוב, לא כמו בז'ורנל מפורסם. באינטרנט, בניגוד לאותו ז'ורנל, ניתן לקבל פידבק מהיר וניתן לקבל פרסום אינסטנט. הרבה יותר קל לחפש טקסטים באינטרנט והרבה יותר קל לשנות אותם. מצד שני, כל 'האינטרנט הזה' לא אמין מספיק, אין בו את הpeer review שמאפשר להוכיח כי טקסט מסוים הוא אכן ראוי לפרסום; ברשת הכל ראוי לפרסום.

אולי כאן מתחילה הבעיה – במקום להעתיק עבודות שפורסמו בכתבי עת נחשבים, סטודנטים הולכים ומעתיקים עבודות שפרסמנו בבלוגים שלנו. כבוד?

13 תגובות ל-“יושרה אקדמית

  1. אני חייבת להגיד* שאני חושבת שלהתחיל את החיפוש מביבליוגרפיות של אחרים זה חלק מהשיחה האקדמית שהזכרת ושיש עוד מספר הבדלים חשובים שמבדילים פרסום בבלוג מעבודה אקדמית שניתן להסתמך עליה (תהליך השיפוט וביקורת העמיתים שעברה עבודה שאושרה פרסום הוא אחד המשמעותיים). אני לא חושבת שאסור או לא ראוי להתבסס על בלוגים (או על מקורות אינטרנטיים אחרים) כמקור חלקי ואני חושבת שלאקדמיה לא תהיה ברירה אלא להתמודד עם העניין ולמצוא פתרונות לעניין האמינות**.

    אחרי שאמרתי את כל זה אני יכולה להגיע לנקודה המרכזית שלי, שהסיפור ששניכם סיפרתם פה לא ממש קשור בעיני לאינטרנט או למידת המוכנות של האקדמיה. זה סיפור על בחור לא ישר, שרצה לרמות ולגנוב/לקנות עבודה. היו כאלה לפני האינטרנט ויהיו כאלה גם אחריו. להשוות את השיחה איתו לשיחות שלך עם המנחה, עם שרון או עם קולגות אחרים זה קצת כמו להשוות בין שיר שמרפרנס לשיר אחר לבין זה שמוכר דיסקים צרובים ב10 ש"ח בשוק.

    *ותכף אני בטח אהיה חייבת להגיד משהו דומה גם אצל שרון, נו שויין
    **שהוא העניין הבעייתי מבחינת האקדמיה.

  2. בלונדינית,
    בדרך כלל פונים לרשימה הביבליוגרפית אחרי שקוראים את העבודה ולא לפניה. הסרת הרשימה נועדה, כצעד אבטחה, להביא לכך שכל קורא יוכל לקבל אותה אם הוא מוכיח לי מטרות ראויות, והיא חלק מהזכות שלי בעבודה שלי.

    הסיפור ממש לא קשור לאינטרנט, למעט ההתייחסות להתבססות על מקורות אינטרנטיים. כמו שאמרתי בסוף, אני לא בטוח שהבעיה היא דווקא שאני מרגיש מומחא שמעתיקים סמינר שלי שזמין יותר מאשר שאני מתבייש שמישהו עושה את זה.

    הרבה יותר קל להעתיק ברשת, זה לא אומר שזה לא אמין.

  3. באינטרנט דווקא יש peer review, תלוי רק איפה ואת מה אתה מחפש. יש הרבה מאוד סוגים של טקסטים באינטרנט, וברור שבבלוגי פקצות לא יהיה peer review, כי זה לא דומה לשום צורת כתיבה אחרת שקיימת ב"מציאות". לעומת זאת, Wikipedia, שמאוד דומה לסוגה הקיימת במציאות הלא-וירטואלית (לקסיקון/אלמנך), היא התגלמות ה-peer review (בכוונה הזכרתי את Wikipedia ולא איזו מגזין דמוי-"Nature" שקיים רק בגרסה מקוונת, כי אני לא יודע האם קיים מגזין מדעי שכזה השורר במרחב הקיברנטי בלבד).

  4. ראשית, אני מסכים עם ההערה שלך בסוף ועם הדגשה של הבלונדינית, שההבדל המרכזי והמכריע הוא ביקורת העמיתים – peer review. כשאני מגיש מאמר או ספר לפרסום, הוא נקרא על ידי עורכי ההוצאה, ואח"כ על ידי קוראים סודיים (אולי אפילו בלונדינים). כל אחד מהם יכול להחליט שהמאמר ראוי לפרסום או לא, ולהציע הערות והארות. מעטים מאד המקרים בהם מאמר, קו"ח ספר, עובר לפרסום ללא שום שינוי. כל זה לא קיים בבלוג. לכן אני, כמרצה, מתייחס למחקרים המתפרסמים ברשת אחת מאלה המתפרסמים בדפוס (וצריך לאמר, יש כבר כתבי-עת מדעיים המתפרסמים אך ורק ברשת).

    שנית, טקסט שנגזר והודבק ממקור ברשת הוא גם קל עד מאד לזיהוי. אנחנו לא עד כדי כך מטומטמים כאן, במגדל השן.

    שלישית, למרות שאני לפעמים קורא את הערות השוליים לפני המאמר עצמו, אני מסכים עם קביעתך שהרשימה הביבליוגרפית נקראת בסוף. הצעד שנקטת (החבאת הביבליוגרפיא) נראה לי הוגן מאד לכל הכיוונים.

    רביעית, כן אתה צריך להיות מוחמא.

  5. (ניסית להגיב אצל שרון אך ללא הצלחה עקב בעהי אצלי אז אכתוב זאת כאן)

    אני משמש כמבקר מאמרים מקצועיים בתחום שלי בכתבי עת שונים מהעולם (קורא סודי כפי שכתב דר' אמיתי). מעולם לא העלה מישהו על דעתו לא לפרסם את רשימת המקורות שלו. ועם העלה לא עשה זאת. רשימת המקורות היא חלק בלתי נפרד מכל מחקר. מאמר שמגיע אלי ללא רשימת מקורות מלאה (או ללא כל הנתונים) חוזר מיידית למחבר. כמו-כן הקביעה שרשימת המקורות נקראת בסוף איננה בהכרח נכונה. לא פעם אני קורא את הרשימה בהתחלה או מיד אחרי התקציר. לעיתים גם קוראים רק את המסקנות.

    כמובן שלך מותר לעשות מה שאתה רוצה הרי הבלוג איננו פרסום אקדמי וזכותך לנסות לחנך את הנוער.

  6. אלעד,
    המרצה שלי קיבל את רשימת המקורות. אם הטקסט היה מתפרסם במקום "רשמי" הוא היה מגיע עם רשימת מקורות גם כן; אולם, העדר הרשימה בגרסת הבלוג נועדה למנוע העתקות בלבד. אין סיבה אחרת לכך שהיא נעדרת מהטסקט. מצד שני, היא הוכחה כשיטה יעילה למניעת התעקות, וראה את המקרה הזה [יש עוד כמה מקרים שלא היו קיצוניים כמו כאן, חלק קיבלו את הרשימה וחלק לא].

    אורי,
    חרף העיכוב בpeer review שלא מאפשר הכנת טקסטא בזמן קצר יחסית, אני עדיין חושב שזו שיטה מדעית נכונה לקידום הידע. האינטרנט חייבת למצוא כיצד לשלב אותה, ואני חושב שהתגובות בבלוג הן מערכת דומה יחסית.

  7. יהונתן, אין ספק שיש בעיה (גם לאקדמיה וגם בכלל) להעריך את איכותו של תוכן שמפורסם ברשת, כיוון שהרבה מהכלים הקלאסיים אינם רלוונטים כאן. זה לא אומר שזה בלתי אפשרי וזה בוודאי לא אומר שאי אפשר למצוא חומרים איכותיים ברשת, להפך, אני מסכימה איתך שדרך העבודה הזו מציעה אופציה מדהימה לקידום הידע וחושבת שאנחנו כחוקרים צריכים למצוא דרך להתמודד עם החסרונות כדי שנוכל להנות מהיתרונות היחודיים.

    ולגבי פרסום הביבליוגרפיה, אני מסכימה איתך לחלוטין.

  8. קודם כל – תיקון עצמי. בין לבין נחתה על שולחני עבודה, וכמובן שישר קראתי את הביבליוגרפיא. אולי הפעם זה בעקבות ההתכתבות כאן, אבל בעצם מדובר בנוהג די רגיל אצלי.

    שנית, אני לא כופר ביעילות של בקורת עמיתים. נהפוך הוא, מדובר בעקרון חשוב של המחקר האקדמי (גם אם יש לו הרבה מגבלות וחסרונות).

    שלישית, אני שותף מלא להתלבטויות שעולות מדברי הבלונדינית.
    בשנה הראשונה שלי בחיפה (החמישית לא מצליחה להתחיל בימים אלה ממש) הזהרתי את התלמידים שלא להתעסק עם וויקיפדיא. היום אני מפנה אותם לשם כברירת מחדל מס' 2 (מס' 1 היא כמובן גוגל). זה שינוי מדהים. ועם זאת, יש בוויקי המון טעויות. הן מנוכשות בהדרגה, אבל הסטודנט הממוצע (ואף למעלה מזה) אינו מצויד בכלים, או במרץ, לעלות על הטעויות בעצמו. אני חוזר ומדגיש בכתה שוויקי היא רק תחנה ראשונה בחיפושׂ, לעולם לא האחרונה, אבל לא תמיד שומעים לי.

    יש לנו עוד הרבה אתגרים לפנינו, בהתאמת כללי ההתנהגות האקדמיים לאינטרנט. איזה כיף!

  9. אני חייב לומר שפעמים רבות אני קורא את הביבליוגרפיה יחסית בהתחלה. זה עוזר פעמים רבות למקם המתודולוגיה או האסכולה אליה משתייך כותב המאמר (הוא כולל את המאמר של X אבל לא את הביקורת של Y על הניסוי שלו… וכדומה), ומשמש כמעיין רמז לקריאת המאמר כולו.
    אחת הבעיות בטקסטים יותר רציניים המפורסמים בבלוגים בפרט ובאתרים שונים ברשת בפרט היא המחסור ברשימת מקורות. לעיתים עניין זה קריטי, בעיקר כאשר פלוני לא מקבל קרדיט על פרסום תוצאות שלו. לא צריך להכביר מילים על איך שעניין זה פוגע גם בקוראים מתעניינים. (למרות שכמובן שאין במקרים אלו חשש לפלגיאט, לדעתי לפחות).
    אתה צריך להיות מאוד מוחמא מכך שמעתיקים עבודות שלך. אבל רגע, זה אומר שהם חושבים שהמרצים שלהם לא נכנסים לבלוג שלך! כמו שאמרתי לזה שגנבו את ספרו מספרית האוניברסיטה בפעם השנייה – זו מחמאה לא פשוטה.

  10. שחר, יהונתן כן נותן קרדיט למחקרים/אנשים עליהם הוא מסתמך ומאפשר לקוראים לראות את הרקע ממנו הוא בא. הוא פשוט עושה את זה בלינקים בגוף הטקסט ולא ברשימה ביבליוגרפית. זה אולי בעייתי במאמר שמפורסם בכתב עת מקצועי, אבל הולם ביותר, בעיני, בטקסט שמפורסם בבלוג.

  11. למען הסר ספק –
    לא כתבתי על או התכוונתי לבלוג זה ולטקסטים המצויים בו. אם פגעתי אני מתנצל.
    הוא תמיד תמיד מצטט ונותן קרדיט. יש עוד בלוגים ואתרים. אני חושב שהדרך הנהוגה בבלוג זה וברבים אחרים היא המתאימה ביותר לבלוג ופרסומים דומים.
    אבל שוב – לא רמזתי לבלוג זה, יש עוד כמה.

  12. אהלן יונתן

    כאשר פניתי אליך, כבר היו לי עשרות עמודים שהדפסתי. מה שכן, הכל היה קיים בבלאגן כיאוטי וקשה היה לנסח את השערת המחקר. מדובר בחקר מקרה, הממצאים נכתבו תוך כדי מחקר (ולכן לא נוסחה מראש השערת מחקר אלא כיוונים כללים).

    את התגובה שלי פירסמתי בבלוג שלי. רק הייתי רוצה לנסות להבין איך בקשה לרשימה ביבליוגרפית הפכה להאשמה בנכונות להעתיק עבודה. נתחיל בזה שהנושא שלי שונה בתכלית מהנושאים שלך ושל שרון, ונמשיך בכך שאני לא חושב שתמצא סטודנט טיפש מספיק שיעתיק עבודה על בלוגים בעברית שפורסמה באינטרנט. כל-כך מעט אנשים עוסקים בתחום היום – זאת תהיה התאבדות.

    שבת שלום

  13. איל,
    שים לב שאתה הוא זה שחשפת את זהותך, גם כאן, וגם אצל שרון. לא אני ולא היא נתנו מידע בנוגע אליה.

    ולעניינינו:
    0. "כאשר פניתי אליך היו לי כבר עשרות עמודים שהדפסתי" – הדפסתי, לא 'קראתי', לא 'כתבתי', לא 'חקרתי'; בסך הכל הדפסת מאמרים.

    1. "הכל היה שרוי בבלאגן כיאוטי" – השיחה ביננו לא היתה בקשה לביבליוגרפיה בלבד, היא נחזתה, לפחות לפי שיקול דעתי, למסע דיג נואש אחרי מידע ואילוץ ו\או כפיה לקבלת סיוע במסווה של נואשות ('ביום א' אני הולך למילואים וכו');

    2. כשדיברת איתי בנוגע לעבודה לא היה לך נושא לעבודה. כך שלא יכול להיות שהוא "שונה בתכלית" מהנושאים שלי ושל שרון.

    3. אף שיחה עמי, אלא אם נאמר אחרת, אינה "אוף רקורד" למעט מעגל מצומצם של אנשים שנחשבים חברים קרובים ו\או לקוחות. אני מקווה שתבין זאת, כי זה החוק.

    4. אם כן היה לך נושא, ואם הוא כן היה "שונה בתכלית" מהנושאים שלי ושל שרון, האם עדיין רלוונטי לפנות אלינו?

    5. הבקשה שלך ממני לא היתה לרשימה ביבליוגרפית. אני התייחסתי בפוסט הזה דווקא לבקשות של אחרים.

    6. להזכירך, לא ביקשת ממני את הרשימה הביבליוגרפית. "רציתי לשאול אותך אם יש לך רעיונות להיבטים שאני יכול לחקור בעבודה זו שכזו"

    7. מש"ל.

    8. את שמי מאייתי יהונתן קלינגר, לא יונתן קלינגר, ואני אשמח אם תאיית אותו בצורה שמכבדת אותו, ולא לקרוא לי בשם אחר.

    9. אתה יודע טוב מאוד מה הופיע במיילים ששלחתי לי ואתה יודע טוב מאוד מה כתבתי לך שם כדי לנסות לעזור לך; אתה גם יודע שאני ניסיתי להפנות אותך לכיוונים מסויימים, אבל התשובה שקיבלתי ממך היתה מנוסחת כאילו אתה רוצה לקצר תהליכים. אני רק אזכיר לך שציינת במפורש משהו לגבי הקורס "שיטות מחקר" אני מקווה שאני לא אצטרך לפרסם אותו.

    10. אני אשמח אם תפרסם התנצלות על כך שקראת לשרון שקרנית, וכן תתקן את הפוסט שבו אתה מאשים את שרון בכך שהיא קישרה לבלוג שלך. המעשה הנ"ל לא רק שלא מוסיף לכבודך, הוא גם שקרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *