אאוטסורסינג של שירותים משפטיים

בעשור האחרון משרות רבות הועברו במיקור חוץ למדינות עולם שלישי בכדי לחסוך עלויות העסקה. מה שהחל כהעברה של משרות עתירות-יזע ונטולות-ידע הפך במהרה לשוק של שירותי תמיכה ומשרד. בהמשך, משרות רבות, כמו כתיבת קוד ואף שירותים רפואיים הועברו למדינות עולם שלישי; בעת שחלק ניכר מהמשרות עומדות בסכנה של מעבר לעולם שלישי בשנים הקרובות, היה נפוץ להאמין כי שירותים משפטיים אינם בסכנה זו. יהונתן קלינגר דן בסוגיית מיקור החוץ של שירותים משפטיים, בהשלכות המשפטיות של אותו מיקור חוץ ובסוגיות אתיות שאין מקום המשפט לדון בהן. (פורסם אמש בגלובס, מוסף אאוטסורסינג, בגרסה ערוכה, מבוסס קצת על הפוסט הזה)

צמיחת תעשיית ההיי-טק אחרי התפוצצות הבועה הראשונה ובטרם תתפוצץ הבועה השניה יצרה שוק נרחב של סוגיות משפטיות הדורשות ליבון והקימה בישראל חברות שהתפתחו למימדי ענק, אך מנוהלות על ידי קבוצה מצומצמת של שכירים כאשר רוב השירותים בחברה ולחברה ניתנות על ידי חברות המציעות שירותי מיקור חוץ.

כבר היום כאשר מגיעים לאחד ממבני התיעוש המודרניים באחת מקריות ההיי-טק באיזורי התעשיה, המפגש הראשון הוא עם עובד קבלן הנותן את שירותי האבטחה לבניין (ואולי לחברה שמחזיקה את הבניין) באמצעות מיקור חוץ. את פנייך מברכת מזכירה שבדרך כלל עובדת בחברה הנותנת שירותי משרד לאותה חברת היי-טק, על נקיון המשרדים (וגריסת המסמכים המסווגים) אמונים עובדי קבלן של חברה נוספת, כשעל הסעדת העובדים אמונה חברה נוספת.

המגע המזדמן עם עובדי קבלן יוצר דיכוטומיה ברורה בין עובדי 'היי-טק' מסורתיים שעוסקים בנושאי הליבה של התעשיה: כתיבת שורות קוד (למרות שגם אלו פכו להיות מוקד פופולרי למיקור חוץ לאחרונה), שיווק וניהול לבין נושאי המעטפת: שירותי משרד, שירותי אבטחה, נקיון ולאחרונה אפילו שירותים משפטיים.

יותר ויותר חברות היי-טק (ואולי אף חברות אחרות במשק) אינן מחזיקות מחלקה משפטית ענפה, ומצד שני אינן בוחרות (בדיוק) לשכור את שירותיו של משרד גדול עבור כל השירותים המשפטיים. בן-הכלאיים של "מיקור חוץ של ייעוץ משפטי פנימי" הפך להיות בן בית ברוב החברות הגדולות, כאשר מוקמת לחברה מחלקה משפטית בהתאם לדרישותיה על ידי משרד עורכי דין גדול וזה מטפל בנושאים הפיננסים הקשורים למחלקה מצד אחד, ומצד שני, המחלקה כפופה ישירות להנהלה, בדיוק כמו עובדי האבטחה והנקיון.

כידוע, אחד המכשולים בלהעסיק עורכי דין על ידי חברות קבלן היתה סוגיית האחריות המקצועית וחוק לשכת עורכי הדין. על פי דין, שירותים משפטיים יכולים להנתן אך ורק על ידי עורך דין או חברת עורכי דין, שהיא חברה שבעלי מניותיה הם עורכי דין ואינה מוגבלת באחריות; מטרת החוק בהחלטה זו היתה סוגיית האחריות המקצועית, קרי: לעורך דין הנותן שירותים משפטיים, בין אם בעצמו ובין אם על ידי אחר שכיר מטעמו, ישנה אחריות מקצועית על פעולותיו וחוות דעתו.

לכן, עד לא מזמן נצבו בפני חברה המעוניינת בשירותים משפטיים שתי אפשרויות: הראשונה היתה לשכור את שירותיו של משרד עורכי דין והשניה היתה לשכור עורך דין שכיר ולשלם את ביטוח האחריות המקצועית שלו, כמו גם את יתר העלויות הכרוכות בהעסקתו. הקמת האפשרות השלישית, שהופכת חלק ממשרדי עורכי הדין ללא יותר מאשר מעסיקי קבלן (לפחות בנושא זה), אשר מבטחים את עצמם בתקורה על משכורות עורכי הדין וכן משלשלים לכיסם לא מעט כסף על ניהול לוגיסטי של המחלקות, נראתה כאפשרות נוחה מאוד.

אולם, לפעולה מסוג זה עשויות להיות מספר בעיות שאינן דווקא קשורות לאחריות המקצועית או לחובת הנאמנות לחברה; ההשלכות הן בתחום החברתי של יחסי העבודה ובתחום המדרון החלקלק של מיקור החוץ, כפי שניתן לראות בשנים האחרונות דווקא בתחום ההיי-טק.

הרעיון של העברת שירותים עתירי ידע למדינות בעלות שכר נמוך יותר אינו זר; בתחום התוכנה כבר מספר שנים שהודו היא האימפריה הבלתי מעורערת כמו גם בתחום שירותי התמיכה. אולם, שירותים יותר אישיים, כמו שירותים משפטיים, תמיד דרשו מומחיות; ולכן, למרות שמספר לא מבוטל של משרדי עורכי דין בישראל מבססים עצמם כנותנים שירותים לחברות היי-טק, המאזן עשוי להשתנות בשוק גלובאלי בו רוב המשרדים נדרשים ממילא לשיתופי פעולה עם משרדים זרים בכל הנוגע לדינים זרים וכן כאשר בכל מקרה חלק ניכר מהסוגיות המשפטיות הופכות להיות בתחום יחסי העבודה ובתחום האופציות לעובדים, ולאו דווקא בסוגיות הליבה המשפטיות של תחום ההיי-טק, שהם דיני המידע.

שירותים משפטיים הם, בסך הכל, שירותי מידע. בניגוד לשירותי נקיון ושירותי אבטחה, שירותים משפטיים יכולים להנתן בעצם על ידי כל אדם מוסמך מכל מקום בעולם ומבלי צורך באותה זיקה גיאוגרפית. בשוק גלובאלי אין צורך עוד במגע ישיר עם לקוחות אלא ניתן לבצע את רוב העבודה מרחוק, מה שמקל על מיקור חוץ של שירותים משפטיים כמו ניסוח חוזים, הסכמים עם עובדים או כתיבת חוות דעת משפטיות מרחוק ומבלי להפגש כלל עם הלקוח. העתקה של אותם שירותים למרכזי שירות (אפילו במדינות עולם שלישי) יכולה לחסוך הוצאות ניכרות לחברות המעוניינות בשירותים משפטיים. החסכון בהוצאות הוא השורה התחתונה של מיקור חוץ, כמו גם מומחיות ויתרון לגודל.

ת'ומאס פרידמן מסביר בספרו "העולם הוא שטוח" כי בעוד שהוצאת העבודות לעולם השלישי החלה בתור מעבר של מרכזי תמיכה ושירות, כעת המצב הוא שבהודו עצמה קיימים לא רק מרכזי שיחות (Call Centres) אלא גם מרכזי תוכנה ענקיים שלא היו מביישים את עמק הסיליקון. האוכלוסיה המיומנת לאט לאט מחליפה את זו שנמצאת בארצות הברית, שהפכה להיות מדינה שכל נכסיה הם רוחניים בלבד (ולכן הדולר נחלש בשנים האחרונות, לדוגמא) ובפועל היא היצואנית הגדולה בעולם של מקומות תעסוקה.

האם התעשיה המשפטית הישראלית, שכבר כעת עשויה להיות גדולה מהנדרש, עשויה לחוות את התפוצצות הבועה כאשר חברות יתחילו להשתמש במיקור חוץ לא רק בתעשיית ההיי-טק אלא גם בתעשיות מסורתיות יותר כמו גם להוציא חלק מהעבודה אל מחוץ לגבולות מדינת ישראל? ככל הנראה מספר עורכי הדין הרב בישראל יאלץ להתמודד עם שוק תחרותי יותר, חזק יותר ובעל כושר מיקוח רב שיכול להביא למצב בו כבוד מקצוע עריכת הדין יעלם וזו תהפוך להיות 'עוד' הכשרה כשם שכתיבת קוד תוכנה הינה הכשרה מקצועית.

יש שיטענו כי בכל מקרה מצבו של עורך הדין (השכיר) כיום אינו שונה בהרבה משל עובד העובד בסדנאות יזע במדינת עולם שלישי. חלק מהם נדרש לעבוד שעות נוספות ללא תשלום, וחלק אחר נאלץ לבצע עבודות שכל קשר בינן לבין הכשרתו המקצועית מוטל בספק במשכורות נמוכות מתמיד. אולם, גם במקרים כאלו מעסיקו של עורך הדין הוא גם המעביד שמטיל את המשימות. אולם, דרישתו של יו"ר לשכת עורכי הדין הנוכחי, יורי גיא-רון, לשלם למתמחים עבור שעות נוספות (כמו גם לעורכי דין שכירים) עשוי להוביל לייקור משמעותי של שכירת עורכי דין (עבור הפירמות המעסיקות אותן), סוגיה שעשויה לעודד את ההוצאה של לפחות חלק מהשירותים המשפטיים במיקור חוץ.

אולי המכשול הפסיכולוגי והמעשי היחיד להוצאת שירותים משפטיים לגורמי חוץ היא אבדן התפישה של עורך הדין כמשרה בעלת אמון גבוה. עורך דין, לא רק בגלל השכלתו ונסיונו, אלא פעמים רבות בגלל הקרבה האישית שלו למנהלי החברה, מהווה את הגורם אליו פונים מנהלי החברה בעיתות משבר ונועצים בו בטרם מתקבלות החלטות משמעותיות. קשה, לפחות תפישתית, לקבל מצב בו אותו עורך דין הוא עובד קבלן במדינת עולם שלישי.

במרכזי תמיכה בהודו בהם מקובצים מאות, אם לא אלפי, עובדים שמבצעים עבודות עבור חברות שונות עשוי להיות מקרה בו תומך טלפוני יבצע עבודות עבור מספר לקוחות מתחרים או אפילו עבור מספר תחומים שונים של מקצועות (וראו את הסאטירה בסרטון Call Center : The Movie). כך, עשוי גם עורך הדין המועסק במיקור חוץ לבצע מספר עבודות עבור מתחרים מצד אחד, ומצד שני, להדרש למומחיות או ידע בתחומי משפט רבים.

אולי דווקא בצורה חיובית, מיקור חוץ של שירותים משפטיים יכול להביא למצב בו עורכי דין יזכו להכשרה ספציפית ומומחיות ספציפית בנושאים צרים ככל האפשר ויספקו את שירותיהם למשרדים אחרים דווקא בתחום בו הם מסוגלים לתת שירותים מומחים כאלו. אולם, הסיכוי שיתוגמלו בעבור שירותים אלו בהתאם להכשרתם הספציפית הוא אפסי כאשר השוק הוא שוק של מרוץ לתחתית.

בכדי לשנות את המגמה לכיוון בו כלל השחקנים במשחק התעסוקה ירוויחו (הן המעסיק, הן המועסק והן הלקוחות) יש צורך לייצר ערך מוסף; ללא אותו ערך מוסף יהיה מדובר במשחק סכום-אפס בו לא ניתן יהיה להתעלם מהעובדה כי מרוץ לתחתית הוא בלתי נמנע.

אולי הסוגיה הקשה ביותר במיקור חוץ של שירותים משפטיים היא תפישה של עורך דין כעובד קבלן. עורך דין שעובד בתור עובד קבלן ידרש מצד אחד להציג את רמת המכובדות הגבוהה כלפי לקוחות של 'מעסיקו בפועל' ולהפגין רמה גבוהה של בקיאות, ומצד שני להבין כי במדרג ההיררכי והתעסוקתי הוא נמצא בערך בין עובד הנקיון לבין המתכנת הזוטר ביותר בחברה.

2 תגובות ל-“אאוטסורסינג של שירותים משפטיים

  1. המצב האנלוגי באקדמיה זה עובד: המוסדות להשכלה גבוהה שולחים מרצים "מן החוץ" ללמד את הסטודנטים והסטודנטים מרוצים. הם מקבלים מרצים שמעוניינים לעבוד טוב כדי להמשיך להיות מועסקים במקום מרצים שההוראה היא מטרד עבורם. במדרג התעסוקתי המרצים הם לא יותר מסעיף בפרק ה"הוצאות" אבל בעיני הלקוחות הם מכובדים כמו כל מרצה אחר. למה שזה יהיה שונה עבור עורכי דין? הלקוח לא חייב להיות מודע לתנאי ההעסקה של העו"ד השכיר שמטפל בענייניו מטעם חברת שירותי משפט וצדק בע"ם. מבחינתו כל יום מגיע שכיר אחר כי כל יום נדרשת מומחיות שונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *