קריאה לא נכונה: כמה שטעות קטנה יכולה לעלות במחיר גדול

אולי אחת הבעיות הרציניות ביותר שיש לי עם ההחלטה בנושא (ויה אפיפוקס וEFF) חוק הצנזורה האמריקאי, 98-5591 ACLU v. Mukasey היא ששופט שעשוי לקרוא אותה בהקשר של מאבקנו נגד חוק הצנזורה יבין אותה לא נכון. ההחלטה בנושא Gonzales היא הפעם השלישית שבית משפט בארצות הברית פוסל את הCOPA (חוק ההגנה על ילדים ברשת) שהמחוקק האמריקאי בחר להעביר. אותו חוק דרש מאתרי אינטרנט המכילים תכנים שעשויים להתפרש כתכנים למבוגרים לדרוש מהמשתמשים להזדהות באמצעי פיסי כמו כרטיס אשראי או להוכיח בדרך אחרת את בגירותם.

קצת רקע, בקצרה, לשם ההבנה: החוק כבר נפסל, לפני מספר שנים (99-1324 Reno v. ACLU) בעיקר כיוון שההגדרה של איסור גישה לתכנים כאשר הם אינם עומדים ב"סטנדרטים הקהילתיים" הופכת את החוק לבלתי חוקתי. בית המשפט העליון, בהחלטה תמוהה, קבע כי אין בכך שהמחוקק קובע כי חופש הביטוי יוגבל על ידי סטנדרטים קהילתיים בכדי לבטל את החוק, אך ניתן לבטלו עקב סיבות אחרות. בית המשפט העליון האמריקאי, החליט (00-1293 Aschcroft v. ACLU) החליט להחזיר את הדיון לבית המשפט המקורי בפנסילבניה.

בית המשפט בפנסילבניה החליט בשבוע שעבר כי החוק עצמו אינו חוקתי משלל סיבות. בין היתר הטענה היתה כי החוק עצמו אמור לעמוד בשלושה קריטריונים: צורך לגיטימי של המחוקק להגנה על אינטרס לגיטימי, אמצעי שאינו פוגע במידה העולה על הנדרש וקיומן של חלופות אחרות. בית המשפט פסק כי למרות שהגנה על קטינים היא מטרה ראויה האמצעי אינו פוגע במידה גדולה על הנדרש וקיימות חלופות פוגעניות פחות.

אם כן, לכאורה פסק הדין היה היה אמור להיות פסק דין נהדר לקראת עתירתנו הצפויה לבג"צ נגד חוק הצנזורה. אולם, איפשהוא בעמוד 40 מתוך 57 החליט פאנל השופטים הנכבד להתחיל להסביר מדוע האמצעי הפוגעני פחות הוא תוכנות סינון.

"After describing filtering technology, the District Court concluded that the Government “failed to successfully defend against the plaintiffs’ assertion that filter software and the Government’s promotion and support thereof is a less restrictive alternative to COPA.”. The court reasoned that “unlike COPA there are no fines or prison sentences associated with filters which would chill speech. Also unlike COPA, . . . filters are fully customizable and may be set for different ages and for different categories of speech or may be disabled altogether for adult use. As a result, filters are less restrictive than COPA.” Id. (citations omitted). (pp 45) […] We agree with the District Court’s conclusion that filters and the Government’s promotion of filters are more effective than COPA. (pp. 47)"

הבעיה היא שקריאה סלקטבית וציטוט סלקטיבי של פסק הדין עשוי לסייע לאריאל אטיאס וחבריו להסביר מדוע חוק הצנזורה, שמטיל מגבלות חמורות יותר מCOPA הוא בעצם חוקתי אפילו בסטנדרט האמריקאי של הגנה על חופש ביטוי. וזאת, כמובן, תוך התעלמות מההסבר שמביא בית המשפט בארצות הברית למקרה: בית המשפט בארצות הברית מדבר על סינון אך ורק ברמת הלקוח ולא ברמת השרת. כשבית המשפט בארצות הברית דן בתוכנות סינון הוא מזכיר למחוקק שההעדפה של תוכנות סינון צריכה להיות בדרך של חינוך, ולא חיוב, שכן בלי חינוך לשימוש נבון ברשת, לא יבוא לידי ביטוי הצורך המיידי של הגנה על ילדים.

שופט שידון בחוקתיות חוק הצנזורה יהיה חייב להבין את ההבדלים הקטנים האלו; ההבדלים בין תוכנות סינון לסינון ברמת השרת לא מתקיימת בתרגום לעברית של פסק הדין, שככל הנראה המתמחה של מי מהשופטים יקרא, או בתקציר שיפורסם מחרתיים באתר אינטרנט כזה או אחר. לכן, כשאנחנו נגיש את הבג"צ נגד חוק הצנזורה, אנחנו נהיה חייבים להסביר את פסק הדין הזה, שהולך רחוק מאוד בהסבר על מדוע לבקש מאדם להזדהות כאשר הוא צורך תוכן למבוגרים הוא דרישה לא חוקתית. ובית המשפט אומר:

Because requiring age verification would lead to a significant loss of users, content providers would have to either self-censor, risk prosecution, or shoulder the large financial burden of age verification. Moreover, the court found that “many users who are not willing to access information non-anonymously will be
deterred from accessing the desired information. Web site owners . . . will be deprived of the ability to provide this
information to those users. Requiring Internet users to provide payment card information or other personally identifiable information to access a Web site would significantly deter many users from entering the site, because Internet users are concerned about security on the Internet and because Internet users are afraid of fraud and identity theft on the Internet. (pp 30-31,הציטוטים הושמטו)"

כלומר, הטענה שביוש של אנשים יגרום לכך שאנשים לא יסכימו להזדהות אושרה על ידי בית משפט אמריקאי; כשאריאל אטיאס אומר ש"לא יהיו רשימות בושה", הוא כבר יודע שזה לא נכון.

3 תגובות ל-“קריאה לא נכונה: כמה שטעות קטנה יכולה לעלות במחיר גדול

  1. טרמינולוגיה היא חשובה מאד:
    אני חושב שבכל התנסחות בעניין צריכה להפריד בעברית בין סינון ברמת השרת לבין סינון ברמת הלקוח. הבעיה היא שרוב האנשים לא ממש מבדילים בין השניים, שלא לומר לא יודעים מה זה שרת.

    אני מציע להשתמש ב:
    "חסימת תעבורה" – עבור סינון ברמת השרת
    "סינון פרטי" או "הגבלה פרטית" – עבור סינון ברמת הלקוח.

    כך ניתן יהיה לחדד את ההבדל ואי אפשר יהיה להתעלם ממנו.

  2. חסימת תעבורה זה נכון אבל זה לא "ברמת השרת". זה ברמת הרשת. בדרך בין ספק התוכן לבין מקבל התוכן (ולהפך, כי ברשת כמובן גם אנו יוצרים תכנים ומעלים אותם ואטיאס מתכוון להפריע לנו לעשת את זהץ הוא הרי מהתחלה אמר שאפשר לסנן תוכן באינטרנט "כמו בכבלים", ובזה בטא את מטרתו: להפוך את האינטרנט לעוד סוג של טלביזיה בכבלים שמשדר תוכן מוגבל וערוך לצרכנים פסיביים, כמו שמקובל בקהל שהוא מייצג).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *