בשולי הפוסט: הזכות להעלב בשקט.

[זהירות, פוסט קצר, פלצני ובלי פואנטה]

בפרק על המסע בזמן של סטואי גריפין בעונה השביעית של Family Guy ששודר השבוע, נרמז כי הנאצים היו תומכים בשרה פיילין וג'ון מקיין. אותה רמיזה היא כמובן חלק מחופש הביטוי, עליו ישנן כל כך הרבה הגנות בארצות הברית (ובמיוחד ביטוי פוליטי). מנגד, על Family Guy כבר נמתחה ביקורת מרומזת על ידי יוצרי South Park כאילו הפרובוקציות נועדו לכסות על כך שהסדרה עצמה אינה מצחיקה (ראו את הראיון עם טריי פארקר ומאט סטון, וכן פרקים 10×03 ו10×04). אולם, הבסיס בסוגיית חופש הביטוי היא האם יש בחופש הביטוי גם חסינות מפגיעה על ידי הצד השני. כלומר, האם העובדה שלמישהו אחר יש חופש ביטוי קובעת שלנפגע אסור בכלל להפגע? גל מור מתמצת וקובע שמותר להפגע, אבל לא לגשת לאלימות פיזית: "ניסיון להשתיק כל גילוי של אלימות מילולית רק יביא לכך שסיר הלחץ יתפוצץ הרבה יותר מהר. נכון ורצוי לדבוק בנוסחה של אפס סובלנות לאלימות פיזית. תקלל את אמא שלי כמה שאתה רוצה, בטוקבק או ברמזור, אך ברגע שתשלוף סכין ותחתוך – תשב בכלא 30 שנים עם עבודות פרך מצדי. מילים לא הורגות. אנשים עם אקדחים הורגים. כל ניסיון להטיל חלק מהאשמה על המילים יקל מהאחריות המוטלת על כתפיהם."

וזה בערך מה שעשו לרביב דרוקר, לא הרחק בזמן, עיתון "ידיעות אחרונות" פרסם תחקיר שמכפיש את דרוקר פרי עטו של רז שכניק. דרוקר עשה את הצעד הלא נכון לדעתי והחליט לתבוע את ידיעות אחרונות. דרוקר, בזמנו, התקיף חזרה את ידיעות אחרונות בכלים רבים, לרבות עזרה מרזי ברקאי ופרגון ביתר אמצעי התקשורת. בסופו של דבר, הנזק שנגרם לאמינות העיתון "ידיעות אחרונות" היה גדול, לדעתי, מהנזק שנגרם לדרוקר כתוצאה מהכתבה המחופפת.

אבל עם כל הבעייתיות, עדיין עולה השאלה מה עושים כשקוראים לחבר שלך "חסר ערכים" בצורה מכפישה, או כשמנהלים מסע נקם אישי בחבר אחר, או במועמד שאתה תומך בו לראשות העיר? האם אתה מוותר על העקרונות שלך ועוזר להם להתחיל בהליך של חשיפת פרטי גולשים בשביל להראות שכש"הרעים" עובדים מאחורי אנונימיות לחופש ביטוי ולפרטיות אין משמעות או שאתה מסביר להם כמה חשוב לתת לצד השני להשמיץ, כדי להראות שאם הוא משמיץ, אז אתה כבר ניצחת במלחמה?

עקרונות נבחנים רק ברגעים הקשים באמת. כשקל לנו אנחנו לא צריכים אותם; אף אחד לא צריך חוקים נגד רצח כשאין לך סיבה לרצוח אנשים ואף אחד לא צריך את חופש הביטוי כשאומרים רק דברים נעימים. מצד שני, כשמכפישים את החברים הטובים שלך, מדי פעם בא לך לעזור לחשוף את השקרים הקטנים שעומדים שם. הרבה יותר קל להגיע לאמת על ידי זה שמציפים אותה למעלה; לאף אחד לא יהיה איכפת בעוד חמש או עשר שנים אם רביב דרוקר התחזה לעורך דין או לא, אבל יהיה איכפת להם איזה עיתונאי הוא : האם הוא הוגן, ראוי ומבצע תחקירים בצורה טובה.

[בכלל, מישהו שם לב כמה רון חולדאי נלחץ היום אצל רזי ברקאי בתכנית והפך להיות זה שמשמיץ את דב חנין?]

4 תגובות ל-“בשולי הפוסט: הזכות להעלב בשקט.

  1. אז לא הבנתי. הפתרון הוא פשוט ללנקק הרבה לחבר שלך? :)

    (הכל בחן, שלא יצלבו אותו… עד ה25 לחודש כמובן… )

  2. הטענה של גל מור, שמילים לא הורגות אלא אנשים, מזכירה לי את הטענה של ה-NRA שבני אדם הורגים ולא אקדחים.
    הבעיה בטענה הזו שהיא הייתה הגיונית אם כל האנשים היו שקולים, מחונכים, משכילים, בעלי ליבה ערכית מינמלית הנדרשת מאזרח בדמוקרטיה מערבית-ליברלית והתחנכו בחברה שיש בה מסורת דמוקרטית. מכיוון שישראל היא מדינת מהגרים, שרוב המהגרים אליה הגיעו ממדינות נעדרות מסורת דמוקרטית (ברה"מ, מדינות מוסלמיות, מזרח אירופה טרם המהפכה הבולשביקית), קווי החשיבה הם קווים מליטריסטים שנוטים להעדיף פיתרונות אלימים על פיתרונות של הידברות. יתרה על כך, בישראל יש היסטוריה של אלימות פוליטית שקדמה לה הסתה משמעותית.
    אי לכך, אני חושב שיש מקום לשים גבולות לחופש הביטוי, בגבול הסתה לאלימות. לצערי לא אוכפים את החקיקה בתחום מספיק, אחרת אנשים כמו עובדיה יוסף היו נקנסים במקרה הטוב או יושבים בכלא.

  3. אני מסכים עם נמרוד.

    זה נסיון לשים דיכוטמיה במקום שאינה נמצאת –
    מישהו הולך יחף על עשב, נתקבל באבן, נפצע, מועד, נופל לבאר עם מעקה נמוך מידי, הבאר ריקה , הוא מת – מה היתה סיבת המוות?

    מה תרם למוות? – כל הדברים שציינתי.

    זה בסדר גמור להגיד על מישהו – הוא אידיוט. אבל להגיד "הוא בוגד" או "כדאי שימות" – כאן צריך להיות הרבה יותר זהירים.

    אווירה ציבורית אלימה ומסיתה לאלימות גם נגמרת באלימות, וגם אם נשים את הרוצחים בכלא , זה לא יגרום לנרצחים לחזור לחיים או להבראת הדיאלוג הדמוקרטי.

    באמת יש בעיה שצנזורה גורמת למעבר לאלימות, אבל גם אווירה מסיתה ומתלהמת גורמת לדבר דומה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *