רשמים מהכיכר | להודות בטעויות זה אנושי

"אז מה יקרה בתקווה? הוא יעמוד שם?" אני תהיתי לעצמי בשבת בכיכר. השאלה האם דב חנין יעמוד בתקווה בתום טקס יום הזכרון ליצחק רבין היתה השאלה החשובה של אתמול, וסיפקה לא מעט הזדמנויות לצלמי פפרצי להעמיד את שלי יחימוביץ' על טעותה (ויש שיאמרו שיש לה לא מעט טעויות אחרות). בעוד שמועמד אחד לראשות העיר עמד לו על הבמה, המועמד שלי לראשות העיר הסתובב איתנו ודיבר עם הציבור [ויש שיאמרו שזה ההבדל בין ראש עיר של למעלה לראש עיר של למטה, כדברי יוסי שריד].
דב חנין חותם למעריצותאבל דב לא היה שיא העניין בכיכר. דבריה של כמעט ראש הממשלה, ציפי לבני, רגשו אותי וגרמו לי לחשוב כמה חבל שהיא לא ראש ממשלה. למעט מפלגה רעועה במיוחד וברית קודש מאולצת עם הסכנה האסטרטגית הגדולה ביותר למדינת ישראל שגם כשל  בתור שר תחבורה, שר מושחת, שאול מופז, לבני הדהימה בדבריה כשהציגה דעה שיכולה להיות ימין מתון: "לא הייתי בכיכר בלילה הנורא ההוא. אין מילים יותר מאחדות מאותן מילים שהתנוססו כאן: 'כן לשלום, לא לאלימות'. ובכל זאת אז לא באנו. לא באנו כי מילים אלו היו אז סלע מחלוקת קשה ונוקב. לא בגלל התוכן האמיתי שלהן אלא בגלל מה שהפכו להיות. לא באנו למרות שרצינו שלום, אבל חשבנו אחרת."

ללבני לא היתה את ההזדמנות להכשל, האגו של לא מעט גברים שרודפים אחריה מנעו זאת ממנה. לבני היתה מצליחה להיות ראש ממשלה מצוינת, כשהיא מתנערת מהימין ההזוי שמקיף אותה ומשווה אותה לשמאל קיצוני. אותם אנשים שמנעו ממנה,  אבל, היו חצופים דיו כדי לעלות על אותה במה ולהגיד הבלים שגובלים בהסתה מצד אחד, ושאינם מספקים תשובות מצד שני.

אחרי שאהוד ברק הבין שהקריצות שלו לימין הסהרורי לא מספיקות, הוא החליט לכנות אותם "גידול סרטני", מה שגרר זעם בימין, שהפעם היה מובן. אבל לאו דווקא על זה יש מה לומר, אלא על דבריו למען שחרור גלעד שליט. ברק, שמחזיק את תיק הבטחון, לא פועל די כדי לשחרר את שליט ונראה שעושה ככל שאפשר כדי למנוע את  שחרורו. פתרון מחלוקת על 30 אסירים היתה יכולה להביא את גלעד שליט לישראל כבר ביוני, אבל ברק יעשה הכל כדי לשחק עם קלף שליט כל הדרך לתוך בית ראש הממשלה.

אם יש דרך לדעת שהימין הצליח להרוג את דרך השלום, ניתן להסתכל פשוט על אהוד ברק. הוא מנע את השלום בכל דרך אפשרית  תוך שהוא מוכר את ספין "נתתי ליאסר ערפאת הכל, והוא עדיין סרב", וובכן, כמו שהוא נתן לערפאת הכל, הוא עשה הכל לשלום בקדנציה הנוכחית.

בקלפי, אנחנו צריכים לזכור, בוחנים מועמדים מכהנים לפי הישגיהם: ברק הביא לנו את אינתיפאדת אל-אקצה ולא שחרר את גלעד שליט.

[פורסם במקור ב"עבודה שחורה"]

תגובה אחת ל-“רשמים מהכיכר | להודות בטעויות זה אנושי

  1. אהוד ברק הוא כשלון, מסכים. מופז קריקטורה, מסכים.
    אבל איני מבין מה מצאת בבדיחה החדשה שמכונה ציפי לבני?
    איזה דבר טוב היא עשתה בחייה חוץ מאשר לשתוק ולא לעשות כלום?

    לטעמי אם היה יותר ברור שכל המועמדים הם בקושי קריקטורות של עצמם, היה סיכוי שנצליח להקים אחד שלפחות יתן לנו תקווה לכמה חודשים כמו בארה"ב.
    צריך להודות, אין מועמד (לא במוניציפלי ולא בכללי) שאפשר להצביע לו בלי לסתום את האף (או את הראש), וחזק.
    זה לא אומר לא להצביע לזה שהכי פחות מסריח, אבל לקטר צריך במלא המרץ, אולי אולי זה יעזור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *