חוק הספאם כבעיה מוסרית

[אם אתם קוראים את זה, הבלוג עבר לשרת החדש שלו]

ככל הנראה, כניסתו לתוקף השבוע של תיקון 40 לחוק התקשורת , הידוע בכינוי "חוק הספאם" בשבוע הקרוב היא אחד מתיקוני החוק הרווחיים ביותר שהיו יכולים להיות לעורך דין במקצוע, אם הוא רק היה מוכן לוותר על היושרה האישית שלו [ויש שיאמרו שהם איבדו אותם עוד מזמן]. התיקון לחוק התקשורת , כפי אני רואה אותו לפחות, הוא תיקון מבורך ונחוץ. בגדול [ובאמת בגדול, כי החוק יחסית מסובך], חוק התקשורת קובע מספר כללים לגבי הזכות של ספאמרים לשלוח דואר זבל [דואר שיווקי, דבר פרסומת או איך שאותו אדם שמתפרנס מזה מעדיף לקרוא לזה].

ניתן לחלק את הספאמרים [או שולחי דואר שיווקי או מפרסמים רשתיים או איך שהם מעדיפים לקרוא לעצמם, אני משתמש בספאמרים לצרכי נוחות בלבד] לשתי משפחות, והכל מתחיל מהדרך בה אותם שולחי דואר אלקטרוני השיגו את מאגר כתובות המייל. ספאמרים שהשיגו את כתובות המייל בעקבות עסקה (סעיף 30א(1)(ג) לחוק) או רישום לאתר בו הסכמת מפורשות לקבל מהם מיילים (סעיף 30א(1)(ב)) שלהם רשאים להמשיך לשלוח לך דואר כל עוד לא הודעת להם אחרת. אותם ספאמרים אכן יצטרכו להוסיף בתחתית כל מייל מהי הדרך בה השיגו את המייל שלך וכי לך שמורה הזכות להסיר את עצמך מרישומיהם. אולם, הם גם יכולים להכניס סעיפים דרקוניים בתנאי השימוש שלהם כמו "רישומך לאתר זה מהווה ייפוי כח בלתי חוזר להעביר את כתובת הדואר האלקטרוני שלך לצדדים שלישיים לצרכי משלוח דואר שיווקי מקוון" כמו שנעשה מדי פעם בתנאי שימוש לא רלוונטיים. אותה תוספת יכולה לגרום בפועל לכך שגם אחרי שתבקשו את הסרתכם מרשימת התפוצה של הספאמרים, עדיין תמשיכו לקבל ספאם ממי שהם נתנו לו את המייל.

המשפחה השניה היא המשפחה שהשיגה את כתובות המייל שלה בדרכים מפוקפקות יותר כמו קצירת כתובות דואר [כמו בפסק הדין בנושא ספידי-נט] או איסופן ממכתבי שרשרת. אותה קבוצה תאלץ להפרד מרשימת התפוצה שלה ולהתחיל מחדש, כאשר מאגר המידע יאסף לחוד, שוב. ישנה עוד דרך, שמוצעת בסעיף 30א(1)(ב); הדרך הזו היא אם הנמען הוא "בית עסק". חשוב להבהיר שהגדרת "בית עסק" אינה בהכרח קיימת בחוק, ואולי הפרשנות הרחבה של "עוסק" לפי חוק עוולות מסחריות היה צריך להיות בתוקף כאן, כאשר ההגדרה האמורפית של "עוסק" עדיין יותר רחבה מ"בית עסק".

לאחר שהפרדנו בין שתי המשפחות, אפשר להתחיל לבחון את הדרישות הצורניות של המייל. כל מייל חייב להכיל את הכותרת "פרסומת" ולהכיל את פרטי ההתקשרות העדכניים של השולח (סעיף 30א(1)(ה). הוא גם חייב להפר לך הסרה קלה באמצעות תשובה לדואר השיווקי (כלומר, ניתן לעשות Reply לכתובת ולבקש את ההסרה), הסרה באמצעות לינק והסרה באמצעות טלפון. אסור לגבות כסף בעבור ההסרה.

אולם, שני דברים משמעותיים חסרים בחוק כאן בנושא ההסרה, אחד לטובת הצרכנים ואחד לטובת הספאמרים. התיקון לטובת הספאמרים הוא שלא מצויין משך הזמן אשר יחלוף עד שיוסר האדם מרשימת התפוצה [ושימו לב למשפט הבא בזהירות, על כל מילותיו]. אי ציון המועד בו יוסר אדם מרשימת תפוצה היא בעייתית. השאלה האם מדובר ב72 שעות, כמו בחוק שנכנס לתוקף לאחרונה שמאפשר הפסקת התקשרות עם ספק תקשורת או שמא מדובר ב14 ימי עסקים כמו ביטול על פי חוק הגנת הצרכן , או אולי מדובר בכלל על מיידית? זו שאלה שככל הנראה בית המשפט ידרש אליה במהרה, כיוון שהחוק נותן תמריצים כלכליים לתובע על ספאם.

לכן, ההמלצה שלי לכל מי ששולח דואר הוא לדאוג להסרה מיידית. במקרה כזה, אגב, כל מי שכתובתו הועברה לצדדים שלישיים, כפי שכתבתי קודם, ידרש עדיין לפנות אליהם אחד-אחד על מנת שיסירו אותו. החסר שעובד, ככל הנראה, לטובת הצרכנים, הוא החסר שאומר שההסרה צריכה להיות ל"אדם" ולא לכתובת מייל או מספר טלפון. כלומר, אם אני מקבל ספאם מסוים לארבע כתובות דואר אלקטרוני שונות, על פי הנוסח המקורי של החוק, אין זו מחובתי להודיע על כל הכתובות, אלא רק לשלול את הסכמתי.

היופי העיקרי בחוק (לעורכי הדין בלבד כנראה) הוא ההגדרה הרפה של "דבר פרסומת" [וראו את הביקורת הכתובה  כאן] והלקונות שלה בנושאים מסוימים כמו מיילים ויראליים. נתחיל מכך שהמחוקק בחר לתת את דעתו ולקבוע בעצם בחוק שיש הבדל בין ביטוי מסחריי לביטוי פוליטי. כעקרון, העובדה שהגדרת "דבר פרסומת" בחוק דורשת נסיון להוצאת כספים מאדם או רכישת שירותים או מוצרים אומרת את הדבר הבא בעצם: אם העברת מייל שרשרת לחברים בו אתם קוראים להם לסייע בתרומת מח עצם לחולת סרטן, אתם לא ספאמרים, אבל אם העברת מייל שרשרת שקורא לתרום להטסה לחו"ל של אותה חולה, אתם תהיו ספאמרים וחייבים בחוק. כלומר, למרות שהמחוקק ככל הנראה לא התכוון לזה, הוא גם נתן לגיטימציה לכל מצגות החתולים שאנו נקבל בדוא"ל מצד אחד, והפך את אותן פרסומות ובקשות לכסף שמעבירים לנו ללא חוקיות. כלומר, חופש הביטוי התאגידי מוגבל כאן, וחופש הביטוי הפוליטי לא. למספר עמותות שייעצתי בנושא החוק הסברתי כי החוק אוסר על משלוח הודעות שקוראות לתרומה, אך כן מאפשר משלוח ניוזלטר שמקדם את מטרות העמותה וקורא לפעילות. השאלה האם זו היתה כוונת המחוקק או שאין זה מתפקידו לרדת לרזולוציות כה נמוכות? כעקרון, כאן בדיוק האפשרות, אם ספאמר כלשהוא ירצה, לתקוף את חוקתיות התיקון בבג"צ: התיקון מפלה בין ביטוי לביטוי וקובע שביטויים פוליטיים חפים מהגבלות כאלו, כך שבעצם החוק נתן לגיטימציה למפלגות לשלוח ספאם, כפי שנעשה במערכת הבחירות הקודמת, כיוון שהוא לא חס תחת הגבלות החוק, וגם לא תחת הגבלות חוקי התעמולה [כמו שהוחלט בפ"ד בנושא הצ'ט של אופיר פינס בNRG ].

וכאן יכולה ההגדרה של "דבר פרסומת" להדגים את הבעייתיות שלה בצורה הטובה ביותר: מה קורה כאשר סיינטולוגים שולחים דואר זבל כדי לקדם את הקורסים העסקיים שלהם? האם זה שונה כאשר הם שולחים דואר נגד רטלין? ברור לנו שלא אמורה להיות בעיה להבחין בספאם: אנחנו יודעים מהו כשאנחנו רואים אותו; בפועל, החוק לא מסביר את זה כמו שאנחנו יודעים.

בנוסף לשאלה המסחרית, סוגיית ההפצה מעניינת. כעקרון, על פי החוק החדש, אני מעביר למספר חברים דואר אלקטרוני שהוא פרסומת ויראלית, אני ספאמר. במצב כזה, אלא אם קיבלתי תגמול כלשהו מהחברה שמעוניינת בפרסום, היא לא תהיה חייבת, אבל אני כן. אני לא יכול להעביר לחברים שלי יותר פרסומות ויראליות במייל. התיקון בעצם יוצר דיסוננס כלשהוא ואולי יקדם פרסומות ויראליות יותר מכובדות.

עוד בעיה שהיתה לי עם הצעת החוק, אגב, היתה הפניות שקיבלתי מאנשים: לא מעט בוני אתרים, מנהלי אתרים ומי שמתפרנס כ"מומחה לענייני אינטרנט" פנו אליי בבקשה שאכין, עבור לקוחותיהם, רשימת מכולת של "עשה ואל תעשה" [בצורה דומה למה שהכינו באיגוד האינטרנט] אלא שעבורי זו היתה רשלנות מקצועית גרידא לספק שירותים מסוג זה. לאותו "יועץ לענייני" אסור לספק ייעוץ משפטי ללקוחותיו, ואני חייב לבדוק אחת אחת את מערכותיו של לקוחותיו על מנת ליתן ייעוץ משפטי ספציפי. אולי הפסדתי לא מעט אלפי שקלים בנושא, אבל אני מאמין שהקארמה שלי דווקא גדלה [אולי אני לא מליונר, אבל לפחות לא ספאמר ].

הבעיה השניה היתה בכך שאותם ארגונים לא הבינו כי חוות דעת קטנה, שתעלה כמה אלפי שקלים בודדים, תעלה להם הרבה פחות מאשר התביעה הראשונה שהם יקבלו על משלוח הודעה ולכן האינטרס הכלכלי שלהם הוא להכין חוות דעת פרטנית ומדויקת ולא להסתמך על כל מיני הרצאות ומאמרים באינטרנט. אותן עצות חינם שיקבלו מי ששולחים הודעות פרסומיות שוות בדיוק את זה, גם עצותי כאן לא מיועדות להיות פתרון אלא רק דיון בנושא. אני מאמין עדיין שכל מי שמעוניין להמשיך לשלוח דואר אלקטרוני למטרות מסחריות או שחל משמעותי מעסקיו הוא משלוח דואר אלקטרוני חייב להוועץ בעורך דין.

25 תגובות ל-“חוק הספאם כבעיה מוסרית

  1. מזל טוב לשרת החדש. מי יתן ויאריך ימים ושעות uptime.

    נושאי דיון מעניינים העלית, אבל לי נראה הכי מעניין להבין מדוע באמת נשארו כ"כ הרבה דברים לא ברורים בחוק…

  2. חכה, יש עוד 2,400 מילים שלי על החוק באמצעי תקשורת אחרים [ועוד 2,000 בתור "יהונתן קלינגר מסר ש…"]

    וכל מה שנותר לא ברור הוא בגלל שהמחוקק בישראל רשלן, וניסח חוק בצורה שלא עושה חסד עם האזרח.

  3. כמה שאלות שסיקרנו אותי בנוגע לחוק:
    1. האם החוק באמת יפגע בעסקים הקטנים כמו שהמתנגדים טענו(ואפילו ח"כ אחד אם אני לא טועה)?
    2.במה שונה ספאם במייל מערימת הניירות שאני מגלה כל יום בתא הדואר שלי וזורק לפח(במקרים הפחות טובים יש לי מגנטים על דלת הבית וניירות בתוך הבית שהמפרסמים החדירו מתחת לדלת)?
    3. אם אשלח למאה אנשים(שלא אישרו לי לשלוח להם ספאם) בסה"כ לינק לאתר שיש בו פרסומות, האם אני עובר על החוק?
    4. אם אשלח לתפוצה מסויימת, נניח במקום העבודה או משהו דומה, לינק לכתבה ב"וואלה", כשליד הכתבה, מעליה ומתחתיה יש פרסומות(באנרים ופרסומות פלאש קופצות ומטרידות – כמו בכל פורטל אחר), האם עברתי על החוק כיוון שחשפתי אותם לפרסומות ללא רצונם?

    תודה על הפוסטים המעניינים,
    יונתן

  4. יונתן,
    1. החוק פוגע בעסקים הקטנים כמו שחוק נגד גניבה פוגע בגנבים ובאותה צורה שחוק שיאסור על נסיעה ברכבים בלי שהם שייכים לך פוגע בחופש התנועה של אזרחים. ראה גם את דברי הטעם של אפי פוקס.

    2. ההבדל הוא במקום בו מוטלות העלויות: במקרה של דפוס פיסי המפרסם צריך לשלם על כל עלון ועל המשלוח שלו. לדברים האלה יש עלויות לא מבוטלות וזה חסם כלשהוא. במקרה של דואר זבל, אתה : כמקבל הזבל, הוא זה שמשלם על האחסון של הדואר, על התעבורה ועל הזמן שלך. אין לך אפשרות להתחמק.

    3+4. כעקרון, בלי שזה יהיה ייעוץ משפטי, כל עוד אתה לא דורש מהאנשים ללחוץ על הפרסומות או מרוויח כסף ישירות מהפרסום באתר הזה, אז לא אמורה להיות בעיה, אבל הכל משתנה בנסיבות העניין.

  5. בנוגע ל-2:
    אין גם אפשרות להתחמק מהספאם הלא וירטואלי: כל יום (!) כחמש פליירים מונחים לי בתיבת הדואר בבוקר. באופן עקבי ומסור, אותו כרטיס ביקור של אותו שירות ליווי נוחת לי על שמשת הרכב יום אחרי יום, וכיוון שאין לי פח צמוד לאוטו אני נוסע לוקח אותו איתי עד שאמצא מקום לזרוק אותו(השלכת ניירות על הרצפה היא עברה על החוק, לא?). אני נוסע הבייתה, וזורק אותו יחד עם שאר הזבל שהצתבר לי בתיבה במהלך היום, אני עולה לדירה, מגרד מגנטים מהדלת שלי, ופותח את הדלת בשביל למצוא פלייר-ענק על הרצפה בביתי שלי(!)(אגב, האם זה חוקי לשלוח לי פליירים מתחת לדלת? האם חוק שי דרומי, או איך שקוראים לו, מרשה לי לנקוט באמצעים כנגד אלו החודרים לביתי?).

    אינני סובל מספאם בתיבת הדואל שלי. לפחות לא באופן מורגש. הג'י מייל שלי מראה 567 פריטים בתיקיית הספאם אך מעולם לא פתחתי אותה או אותם. למיטב הבנתי הם גם נמחקים באופן אוטומטי לאחר חודש. כן, פעם בכמה ימים אני מקבל מייל עם פרסומות, שאני לא מעוניין לקבל. אחד. כמות הפעמים שביקשו ממני לשלוח צ'ק לניגריה בשביל לקבל ירושה מקרובת משפחה שנפטרה עולה על מספרם של הקודמים. אינני טוען שזה גורף לכל תיבות הדואר, אך זה המצב אצלי.

    פיזור פליירים ע"י ילדים בני 14 ללא רסן, החולשים על שכונות שלמות, בית אחר בית, מכעיס אותי הרבה יותר. זה מציק לי. וזה רע מאוד מבחינה סביבתית (אתה בטח יודע שאיכות הסביבה נורא טרנדי עכשיו).

    האם עלויות העלון מהוות חסם? אולי. אבל לא מקומית. בת"א כל יום נפתח לידך משהו חדש והוא חייב להודיע לך על זה בדואר, מגנט, או בכרטיס ביקור עם תמונה של מישהי.

    הנזק שאלה עושים, לדעתי, גדול יותר מהנזק של הספאמרים האינטרנטיים, על אף שגם בהם צריך לנהוג ביד קשה. כמו בפריצה לבנק, הטרדה, הסטה וכו' הספאמרים לקחו תופעה קיימת והעבירו אותה לאינטרנט. במידה והספאמרים באינטרנט הם עבריינים, או "עוברים על החוק", או משהו, כך גם המספרה/סופרמרקט/אינסטלטור שפוצצו לי את תיבת הדואר, עיקמו לי את הווישרים ושינו את הקוטביות המגנטית של הדלת שלי.

    חייב לזוז לישון, מחר יום חדש ופליירים חדשים.
    תודה על התשובות,
    יונתן

  6. יונתן,
    א. כן: עלות הפליירים היא חסם והיא מונעת מאנשים לפרסם.
    ב. כשנכנס לך מייל לגיטימי לפולדר של הספאם שאתה אף פעם לא קורא אתה מפסיד לקוחות, מפסיד חברים ואירועים ומפסיד הזדמנויות. זו בעיה עם עלויות.
    ג. גם עם פליירים יש דרך להתמודד.

  7. נו, זה חוק מיופי באופן מגוחך. ספאם מוגבל לפרסומות? נו באמת, יש טונה של ספאם שלא דורש ממך להוציא שקל, ויש הרבה יותר טונה של ספאם שבו הדרישה להוציא ממך שקל היא מקוננת (nested) בשלב הבא של ההטרדה.

    למה אי אפשר לתקן את החוק כך שפרסומות לא ישלחו לאנשים פרטיים בדואר שלהם או במייל שלהם? אם אנשים רוצים לפרסם את מרכולתם, שיעשו זאת בציבור. כל ההצקה הזו לאנשים פרטיים גובלת בהטרדה. זה כמו שאדם יבוא אליי הביתה ויספר לי שהוא אינסטלטור. אז להשאיר לי מגנט זה פחות מטריד, אבל זה עדיין מטריד. אני לא רואה טלוויזיה, אני לא הולך ברחוב, אני מגיע לבית שלי. הבית שלי זה לא טלוויזיה, לא שלט, לא לוח מודעות ולא באנר. כפי שאתה מתאר את החוק הזה, זה בסה"כ נראה לי כמו עוד דרך לגרום לעורכי דין להתעשר תוך כדי שבעיה ציבורית ממשית כלשהי לא באמת נפתרת. מייאש.

  8. Freidenker,
    זה בדיוק העניין; החוק לא ברור ולא עושה חסד. אבל החוק יעשה לא מעט פרנסה לעורכי דין.

  9. אגב חוקים שנותנים פרנסה לעורכי דין, אני פחות או יותר חי מקיומו של סעיף 197, אני לא בטוח לאיזה חוק, מאחר ואני לא עורך דין (להלן IANAL – I am not a lawyer, קיצור אינטרנטי שמוצא עצמו מאוד שימושי), אבל אם איני טועה, זה חוק התכנון והבנייה, ושוב, אם איני טועה, הסעיף מדבר על נזק שנגרם לבעלי מקרקעין כתוצאה מתכניות בינוי, וכאן עורכי דין (ומתמללים צנועים כמוני המתמללים אותם) מקבלים אינסוף עבודה. כל אחד משתמש בחוק הזה כדי לטרפד תוכניות וכבר יצא לי לתמלל שימושים בסעיף זה לחוק כדי לתקוע תוכניות משיקולים זרים לחלוטין. (הבולט מביניהם הוא שיקול פוליטי לפני בחירות, ששם יצא לי להיות נוכח לדרמות של ממש, ובד"כ הדברים שאני מתמלל למשרד הפנים הם די ho hum).

    בהתחשב בעובדה שמדובר בסעיף די צודק, לדעתי (אם כן איני יודע אם הוא לוקה באותן עמימויות כפי שהחוק שתאתר לוקה בהן), אני לא יכול לשער בנפשי באיזה היקף שיקולים זרים יהוו מניע לתביעת על פי "חוק הספאם".

  10. שלום יהונתן,
    תודה על הפוסט המעניין. הגעתי אליו מכלכליסט וישר ריססתי את עצמי לבלוג שלך.

    רציתי לשאול לחוות דעתך (כמובן שאין בה ייעוץ משפטי וכו וכו')
    1. אני שולח טיפים הקשורים לנושא האתר ועדכונים על מה שקורה באתר שלי (אתר הברכות הישראלי) מידי חודש. אין במייל שאני שולח אף דבר פרסומת. הדבר הכי קרוב לפרסומת הוא בסגנון – "לכבוד יום ההולדת של החברה שלכם תוכלו למצוא ברכות ליום הולדת בקישור הזה…"
    האם אתה רואה כאן נקודה בעייתית?
    דוגמא לעדכונים וטיפים אפשר לראות בכתובת הזו: http://brachot.net/newsletters/

    2. בכל זאת, לפנים משורת הדין ביצעתי רענון OPT IN ושלחתי קישור לרשימת התפוצה ובו אמרתי להם שאם הם מעוניינים להמשיך ולקבל את העדכונים, עליהם ללחוץ על הקישור ובזה להביע את הסכמתם.
    לא ברור לי עדיין אם אני יכול לשלוח עוד פעם מייל רענון כזה (הבנתי שמותר פעם אחת, אבל אם אין בזה אף פרסומת, מה הבעיה לשלוח עוד רענונים כאלו?)
    כמו כן, האם מספיק לשמור את כתובת האיי פי של מי שלחץ על הקישור + חותמת זמן ע"מ להתגונן מתביעות?

    תודה מראש,
    אוריאל

  11. אוריאל,
    מבלי שהדבר יהיה ייעוץ משפטי.וכיוון שאני לא מכיר את המערכת, השאלה שעולה היא מהם השימושים שאתה עושה אותה מערכת. אם אתה שולח עדכונים שנועדו להוציא כסף, אני בספק אם אתה לא תהיה כפוף כאן לחוק.

    לגבי ה"רענון" אני חושש שלא תוכל לשלוח שוב מייל כזה. הדבר יהווה הטרדה של המשתמשים ועשוי לגרום לך לננזק.

    לגבי שאלה ראייתית, הכל שאלה של כיצד המערכת עובדת וכאן בדיוק נכנס ההבדל בין דיון בבלוג לבין סוגיה ספציפית ממנה אני מתפרנס.

    י.

  12. שלום,
    לא הצלחתי להבין האם פניה פרסומית לבעלי אתרים דרך האתר שלהם או דרך מייל שהם מפרסמים באתר היא עברה על החוק.
    הכוונה היא למצב שבו אני נכנס לאתר אינטרנט ושולח פניה פרסומית מתוך האתר או בהקשה על לינק שפותח את תכנת המייל שלי ושולח אליו מייל מהתכנה. בכל מקרה הפניה נעשית בפניה בודדת וממוקדת לאותו אתר ולא בפניה כללית.

    אודה לך מאוד על התשובה ונדמה לי שבעיה זו היא בעיה כללית שרבים יבקשו לדעת עליה תשובה.

    תודה,
    יהודה

  13. יהודה,
    אם השאלה הזו באמת בוערת בלבך, אני ממליץ תתקבל ייעוץ משפטי ספציפי לבעיה שלך.
    אם השאלה היא יותר תיאורטית, אני חושב שהתייחסתי אליה. אתר הוא לא 'בית עסק' והוא לא מזמין אנשים להציע לו הצעות עסקיות.

  14. תודה. מן הסתם אכן צריך יהיה להתייעץ בצורה יותר פרטנית.
    בכל מקרה תודה על ההתיחסות והמידע.
    יהודה

  15. שלום יהונתן. מאמרך מעניין מאוד, ומחזק את עמדתי שהפצת חומר ספרותי ותרבותי כמו רבעון מקוון לספרות ואמנות שאין בו פרסומות ואינו מבקש תשלום ממקבליו – איננה מוגדרת כ'דבר פרסום מסחרי' ולכן עד שיהיו פסקי דין שיגידו אחרת אפשר להתעלם מהתיקון.

    אינני שואל סתם. אני עורך של עיתון מקוון שמופץ אחת לכמה חודשים לכמה מאות כתובות, וכל המקבלים שמבקשים להימחק נמחקים תוך 48 שעות. יש מעטים מאוד כאלה.

    אשמח להבהרה ספציפית נוספת, אם כי כעורך הרבעון בהתנדבות אין לי משאבים לממן ייעוץ משפטי ספציפי. אם תתן הרחבה כללית של המאמר אני אכלול אותה ברבעון תוך ציון שמך בלבד, ללא כתובת וללא טלפון כך שזה לא ייחשב כפרסום מסחרי שלך. גם אעביר את הקישור לעורכים כמוני שאני מכיר ותראה זאת כתרומה שלך לציבור התרבותי. בברכה, ראובן אדיבי, עורך מתנדב.

  16. ראובן,

    קודם כל, חשוב לציין שייעוץ משפטי עולה כסף ואני לא חושב שהנחרצות שלך לקבלת תשובה בחינם היא מעשה מנומס כאן, ליתר דיוק: כמו ספאם, גם היא מטילה עלויות עליי. העובדה שאתה לוקח סיכון ושולח מכתב לאנשים היא בעיה שאתה אמור לטפל בה, ואם יש צורך בייעוץ משפטי אני ממליץ שתעשה כן.

    שנית, השאלה החשובה ביותר, גם אם אינך מחשיב את מכתבך כ"דבר פרסומת" היא האם אותו משלוח מטריד את הנמענים והאם קיבלת את הסכמתם למשלוח. גם אם חוק הספאם אינו חל כאן, עדיין ישנם מקרים בהם ניתן לתבוע אותך על דיוור ישיר או על ניהול מאגר מידע שלא בהתאם לחוק.

    אני ממליץ לך, אם הדיוור כה יקר לנפשך, לקרוא את דבר החוק לעומק, ואם עדיין יש ספק בלבך בנושא, לפנות לייעוץ משפטי פרטני.

    יהונתן.

  17. שלום יונתן ,
    אשמח אם תוכל להבהיר נקודה בעניין ההגדרה בית עסק.
    האם אני כעובד שמקבל כתובת מייל לצורך עבודתי תחשב ככתובת של בית העסק או כתובת זו הינה אישית וחל עליה הכלל כי חל איסור לשליחת דואר על פי החוק?
    אודה להתייחסותך.
    תודה, ירון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *