0.
הסטנדרטים שמציבים לעצם גופים ממסדיים לעבודה מול מאבקים חברתיים חייבים להיות ממלכתיים יותר, ראויים יותר וחזקים יותר לעומת סטנדרטים שבהם פועלים ארגונים לשינוי וגופים שנאבקים לשנות את סדר היום. כך, לדוגמא, לא יהיה מן הראוי שממשלת ישראל תארגן פרובוקציה בחברון בדמות של תהלוכת "נפנה אתכם", בעוד שמותר לרוזנקרנץ וגילדרנשטרן לארגן תהלוכה באום אל-פאחם או לשמאל הסהרורי לארגן עצרות למען פינוי חברון.

1.
לכן, כשקיבלתי את הלינק הבא מחבר השבוע, נהדמתי. הסתדרות המורים, אותו גוף ממלכתי שמקבל מימון ממורי ישראל, יוצא בקמפיין למען רפורמת 'אופק חדש' השנויה במחלוקת (במובן האמיתי של המילה: אופק חדש הוא, לפחות לדעתי, הסכם שיכול להיות טוב ויכול להיות רע, אבל קיים ויכוח בקרב ציבור המורים על אימוצו). בעוד שעד כה הסתפקו המורים בקמפיין רדיו נחמד בו הם מסבירים כיצד ילדי ישראל יפעלו טוב יותר, החליטו אנשי הסתדרות המורים שבא להם לרמוס את כבודם האחרון של המורים שמעוניינים להתנגד להסכם והקימו אתר אינטרנט למען ההסכם.

2.
על פניו, לא אמור היה להיות דבר רע בכך שקם אתר אינטרנט שירכז את המידע על ההסכם ויאפשר למורים לפנות לקבלת שאלות ותשובות מגורמים אובייקטיביים. אולם, אתר האינטרנט שעלה פסול מיסודו, החל מבחירת השם שלו ועד לאמצעים שמשתמשים בכדי לקדם אותו.

הבחירה בכתובת Blogmorim.Org.Il מעוררת חשש סביר לכך שמי שהקים את האתר חשב שהדבר הנכון לעשות הוא לדחוף את אתר המאבק של המורים (הנמצא בכתובת BlogMorim.Com) למטה בתוצאות החיפוש של גוגל. כמובן שהבחירה לא מקרית, וסביר להניח שאותו קמפיין נועד לגרום למאבק להעלם (וראוי לציין שחבל שהפוסט האחרון שהתעדכן באתר המאבק הוא ממאי 2008).

3.
השאלה המשפטית בנוגע לזכות השימוש באתר, אגב, תלויה ועומדת. למרות שחוק עוולות מסחריות שאוסר על מניעת גישה לעסק (העוולה לפיה נקבע האיסור על שימוש בדומיינים של מתחרים) חל רק על "עוסק" ולא על ארגונים לשינוי חברתי. עד כה, על מנת להעביר את הבעלות באתר היה צורך להראות כי רישום האתר נעשה ללא כל הצדקה סבירה בבחירת השם וכאשר אין לרושם האתר כל זכות לעשות כן אך הוא מעוניין לעשות ריווח ממנו; אולם, במקרה הנוכחי, יש לא מעט בעיות.  (והשוו א 1627/01 (מחוזי ת"א) מגנטיקס נ` דיסקופי (ישראל) בע"מ ואח`, תא (י-ם) 8323/06 המכינה הבינתחומית לעיצוב ואדריכלות בע"מ נ' שורשים מכינות לעיצוב ואדריכלות בע"מ: "שימוש הנתבעים בשם דומיין הדומה לשמות הדומיין של התובעת, בהינתן עיסוקם הדומה של שני העוסקים (…) והדמיון בשמה של הנתבעת 1, כפי שהוא הופיע באתר האינטרנט של הנתבעת (…) לשמה של התובעת, הינו בגדר פרסום מידע שאינו נכון לגבי עסקה של הנתבעת, שכן הוא יוצר מצג שווא, העלול להטעות ציבור הלקוחות לחשוב, כי המדובר בעסקהּ של התובעת")

4.
בדרך כלל, אתרי המחאה הם שנתבעים על שימוש בשם המתחם של האתר ולא ההפך; כך גם העיר כב' השופט זפט במקרה של דיסקופי:

מי שאינו עוסק, דוגמת לקוח לא מרוצה המבקש להטריד עוסק כנקמה או כדי "לשכנעו" להיענות לדרישותיו לפיצוי או החלפת מוצר, וכיוצא בזה אדם המתגורר בשכנות לעסק ונוקט בפעולות של הפרעה לגישה לעסק כדי לנסות "לשכנע" את בעליו להעתיק את עסקו למקום אחר, לא יתפסו בגדרה של העוולה.

בתי המשפט, בדרך כלל, נטו לטובת אתרי הצרכנים והמחאה כיוון שמדובר בזכות ביטוי של אדם נגד תאגיד או  גוף גדול, אבל השאלה האם אותה החלטה תנתן הפוך, כאשר מדובר בשימוש באותם כלים חתרניים על ידי הגוף הגדול?

5.
במקרים בהם הביקורת היתה ציבורית, על בני אדם או ארגונים בעלי אופי ציבורי, בית המשפט העדיף (לפחות בארצות הברית) לאפשר לביקורת להשאר בדומיין אפילו אם היא פוגעת בשם מוגן של התובע (Lamparello v. Falwell לעומת PETA v. Doughney) כל עוד בעלי האתר החלופי לא עושים זאת מתוך אינטרס מסחרי (לדוגמא, Quirck v. Maccini, Bally v. Faber) אז השימוש שלהם בסימן המסחרי או בשם האתר לגיטימי.

6.
אולם, כאן כן יש שימוש מסחרי אחד ואינטרס מסחרי, והוא האינטרס המסחרי של מי שבנה את האתר ותחזק אותו. בעוד שרוב אתרי האינטרנט שהתיישבו בתור אתרי מחאה היו אתרים עצמאיים, שנעשו שלא מתוך כוונת רווח, החברה שבנתה את אתר האינטרנט של הסתדרות המורים עבור תשלום (ככל הנראה) ועושה זאת כעסק. לכן היא כן עסק שמונע גישה לעסק אחר: העסק של  אותו אדם שפתח את בלוג המורים המקורי. לכן, ייתכן שאם נושא זה יגיע לבית משפט, לבטח יהיה דיון מעניין.

7.
דבר אחד חשוב להבהיר: ללא קשר לשאלה האם מותר על פי חוק להסתדרות המורים לאמץ את שמו של בלוג המורים או לא, היא עושה מעשה שאינו הגון; היא רוכבת על שמו של אחר על מנת לקדם את האג'נדה שלה ומנסה להעלימו ולהשתיקו. דבר כזה חייב להיות מוקע מהמערכת אחת ולתמיד.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]