0.
[לפעמים אני נוטה לקחת פרשנות משפטית שלי טיפה רחוק; במקרה הזה אני חושב שההשוואה היא טיפה בעייתית, אבל אם לוקחים אותה רחוק מספיק אפשר ללמוד לא מעט]. החל משנת 1994 החילה מדינת קליפורניה ליישם את שיטת 'שלוש הפסילות', לפיה כל עבריין שיורשע בפעם השניה יהיה כפוף לענישה חמורה יותר, כשהרשעה שלישית תגרור מאסר של לפחות 25 שנים. במהלך חמש עשרה השנים שעברו מאז, מספר האסירים בכלא הקליפורני שנגזרו עליו עונשים בגלל 'פסילה' שניה או שלישית הגיעו לכמעט 30%, כש56% מההרשעות הן על עבירות לא אלימות ולא חמורות. כלומר, אדם שהורשע בשלוש עבירות לא אלימות ולא חמורות, כמו גניבה של עד 100$, עדיין ישלח לכלא ל25 שנים לפחות.

1.
כך היה גם המקרה של ססיליו גונזאלס. גונזאלס היה עבריין שהורשע בסוף שנות השמונים בעבירת מין ובסוף שנות התשעים בתקיפת בת זוגו. גונזאלס, כעבריין מין, היה כפוף לחובה להרשם אחת לשנה, בסמוך ליום הולדתו, אצל הרשויות ולדווח על כתובתו העדכנית. לאחר שלא נרשם בסמוך ליום הולדתו, גונזאלס נעצר ונשפט על עבירה זו ונדון ל28 שנות מאסר מינימום, כיוון שזו הרשעתו ('פסילתו') השלישית. השבוע, בשעה טובה, קיבל בית המשפט לערעורים של הסירקיט התשיעי את ערעורו של גונזאלס ופסל את העונש כיוון שהוא 'אכזרי ובלתי הגיוני' ונוגד את החוקה האמריקאית (No. 06-56523 Gonzalez v. Duncan).

2.
להחלטה זו יש משמעות מרחיקת לכת כאשר מדובר במדינה שאחוז מתושביה נמצא בכלא והעבירות בה הופכות לחמורות וחמורות. ההחלטה קבעה כי גם כאשר מדובר בחוק 'שלוש הפסילות' יש לשקול שיקולים של עונש; עבירתו של גונזאלס היתה מינורית במיוחד ולא גרמה לכל נזק, ולכן עונש מאסר של 28 שנים, כאשר על עבירות חמורות בהרבה כמו חטיפה ישנו עונש פחות פרופורציונאלי, אינן בדיוק הדרך לנהל מדינת חוק.

3.
להחלטה מסוג זה, כמובן, עשויה להיות השפעה רוחבית על מספר הקליפורנים בבתי הכלא; יכול להיות שלא מעט אנשים שנכלאו לעשרות שנים כעת יוכלו לבקש חנינה על סמך ההחלטה ולצאת לחופשי כדי להיות חלק מהמערכת. ביקורת רבה על שיטות ואמצעי הכליאה בארצות הברית, כמו גם על יעילותם הוטחה, ואולי הגיע הזמן לשנות את המצב.

4.
ומכאן למחשבה יצירתית.בחודשים האחרונים מושג ה'שלוש פסילות' מובא יותר ויותר בכל הנוגע לחיבור האינטרנט ושיתוף קבצים. יותר ויותר מדינות שוקלות יישום של מדיניות זו כחלק ממהלך של ארגוני זכויות היוצרים לאכוף את החוק. הכלל הוא שאם משתף קבצים 'יתפס' שלוש פעמים בשיתוף קבצים המוגנים בזכויות יוצרים, ינותק מהאינטרנט ולא יחובר מחדש לעולם. הרעיון הוצע גם בארצות הברית, ולא רק באירופה, כפתרון במקום תביעות נגד משתפי קבצים שהוכחו כאמצעי לא יעיל. (וראו גם)

5.
האם ניתוק מהרשת הוא 'ענישה אכזרית ובלתי הגיונית' בעידן בו החיבור לרשת הוא הכרח? בית המשפט העליון הכיר בכך שאין לנתק את רצועת עזה מחשמל ומים (‫בג"צ 9132/07 גבר אלבסיוני אחמד נ' ראש הממשלה) ושחשמל הינו מצרך חיוני שרק סיבות קיצוניות יביאו לביטולו (בג"צ 8062/05 אינאס אל אטרש נ' שר הבריאות), כמו גם שינויים שבוצעו לאחרונה בדיני ההוצאה לפועל שקבעה שאין לעקל מחשב אישי מביאים למסקנה שהאינטרנט הופך אט-אט לתשתית נחוצה שקיומה מחויב המציאות הוא לאפשר לאדם להתפרנס.

6.
לכן, השאלה האם הניתוק מהרשת יכול להפוך ללא פרופוציונאלי ולהחשב ענישה אכזרית תלויה בלא מעט נסיבות. אחת מהן היא מידת דיות הראיות שיסופקו על ידי ארגוני זכויות היוצרים. כמובן שהדרישה שלהן מספקי האינטרנט היא דיווח, כאשר ברור שאותו דיווח אינו מספק לעיתים. לכן, אם נצליח להביא למצב בו הזכות לגלוש באינטרנט תחשב לזכות שנקנתה בחוק, הדרך היחידה לפגוע בה תהיה באמצעות פסק דין סופי.

7.
השאלה לא קלה, אבל כמו שלבית משפט בקליפורניה לקח עשור וחצי להבין את הבעיה עם חוק שלוש הפסילות, כך יקח גם כאן, כאשר בית קפה ינותק מהרשת אחרי שגולשים אקראים בו יעלו שירים לאתרי שיתוף קבצים או משהו בסגנון. תתכוננו.