[תיאוריה בלי ביקורת] זכויות יוצרים על גיבוב

0.
חופש הביטוי והזכות לקניין יחדיו הם שמרכיבים את זכויות היוצרים. חירותי, כאדם, לחשוב מחשבה מקורית ולהביע אותה הופכות את הקודיפיקציה של הגניוס לראוי להגנה; בעלותי על בריאתי ויכולתי לשלוט בה. בעצם, שני הדינים שמגנים על ביטויים בישראל דורשים מקוריות ומשמעות; אם נשווה את דבריהם של השופטים טירקל בפרשת קימרון לדברי השופט חשין בפרשת קידום:

"דומה שהכול יסכימו כי לא כל הרעדת מיתרי הקול, וכי לא כל קרקורים הבוקעים מחדיר בטן, זכאים לחסות תחת כנפי חופש הדיבור. ההגנה אינה ניתנת לוויבראציה שאדם יוצר באוויר, גם אם אותה ויבראציה קנתה לה פירוש במילון כבעלת תוכן מסוים." (כב' השופט מישאל חשין, בג"צ 606/93 קידום יזמות ומו"לות בע"מ נ' רשות השידור)

"המקוריות היא העיקר, ולא די בהשקעה של מאמץ, של זמן או של כישרון כדי להצדיק הגנת זכות יוצרים." (כב' השופט יעקב טירקל, ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון)

1.
שני הביטויים הנ"ל מסכמים, כמעט, את הרציונאל להגנה על ביטוי בישראל; ומכאן לפרקסיס: ארנסט המינגווי טען בזמנו כי הסיפור הטוב ביותר שכתב היה בן שש מילים: "למכירה: נעלי תינוקות. מעולם לא ננעלו". אותו ביטוי מקיים את המבחן הכפול של טירקל וחשין: הוא מקורי, משמעותי ובעל תוכן. הביטוי ראוי לחירות ולזכות; אולם, האם אי פעם יהיה ניתן לתבוע את אכיפתו?

2.
דמיינו את מבקר הספרים של 'הארץ' כשהוא נדרש לבקר את הסיפור מבלי להפר את זכויות היוצרים בו. חוק זכויות יוצרים מרשה, כמובן, לעשות שימוש הוגן ולצטט מתוך יצירה למטרת ביקורת או סקירה, אך כל עוד נלקחים בחשבון "היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה והשפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה" (ס' 19 לחוק). דמיינו מצב בו המינגווי מחליט לתבוע את מוסף הספרים של 'הארץ' לאחר שזה פרסם את שש המילים כדי לבקר את הספר. המינגווי יבוא ויטען [ואני ממש צריך להפטר מ"לבוא ולהגיד"] כי הפרסום של שש המילים פוגעת ביכולת שלו למכור את היצירה ובעצם מפחיתה את ערך השוק.

3.
כאן, בית המשפט ידרש לניתוח של השימוש ההוגן בצורה אחרת מעט. האם ניתן להקים זכות יוצרים בביטוי כה קצר (ודה-פקטו ליצור מונופול על צירוף של שש מילים) ולהגביל את חופש הביטוי של הציבור בזכות מקוריותו וגאונותו של המינגווי או להגביל את זכותו של המינגווי לקניין על ידי כך שהוא יקבע שיש סוגי יצירות שראוי שלא יזכו להגנה, למרות גאונותן.

4.
אין תשובות קלות.

10 תגובות ל-“[תיאוריה בלי ביקורת] זכויות יוצרים על גיבוב

  1. יש בעיה דומה גם בנושאים של צנזורה, כשלפעמים מספיקות שלוש מילים כדי להסגיר סודות מדינה ("צה"ל תוקף") או להפר צו איסור פרסום ("יעל בר זוהר"), ויעידו הטי-שרטים עם הקוד של DeCSS בהדפס.
    אם כי נראה לי שבמקרים האלה בית המשפט יהיה פחות סלחני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *