לעיתים, השינוי בפרקטיקה של יצירת תוכן ושיתופו מחלחלים עד לבית המשפט ומצליחים לייצר שינוי אמיתי בתפיסה. כך היה בהחלטה שניתנה לאחרונה, שקבעה כי העתקה של מספר משפטים מתוך מאמר אינה בהכרח הפרת זכויות יוצרים כיוון שלא מדובר ביצירה הזכאית להגנה.

החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע ברע"א 39695-05-10 שלומי נהון נ' רותי נוריאל ממשיכה מגמה הקיימת בפסיקה להצר את זכויות היוצרים למען חירות הביטוי; קדמה לה ההחלטה בת"א (ת"א) 37759/07 שוחט נ' מעריב הוצאת מודיעין בע"מ וע"א (ת"א) 178/79 הלינגר נ' אסתרון, פ"מ תש"ם (ב) 52. המקרה בעניין נהון היה פשוט: התובע טען כי הנתבעת העתיקה קטעים ממאמר מאתר האינטרנט שלו בנושא איטום לאתר האינטרנט שלה. בית המשפט לתביעות קטנות פסק כי (ת"ק 2437/08 שלומי נהון נ' רותי נוריאל) למרות שמדובר בהעתקה, הרי שבמקרה הנדון אין מדובר בקטע הראוי להגנת זכויות יוצרים. בית המשפט המחוזי, בערעור, אישר את ההחלטה ופסק כי "לא מצאתי כל מקוריות בדרך הצגת המידע, שנדמה כי הוא טריוויאלי למדי, ואינו מבטא ייחודיות או ביטוי אישי. לפיכך, משכנקע כי אין מדובר ביצירה מקורית ומוגנת, אין צורך לדון בשאלת הפרת זכות היוצרים או בנגזרותיה".

הפעם לא החליט בית המשפט ליישם את הוראות סעיף 4 לפקודת הנזיקין ולקבוע כי לא כל הצגה של מידע ראויה להגנה, אלא יש עניינים אשר "אדם בר-דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך"; אלא קבע כי אין זכויות יוצרים בטקסט קצר ופונקציונאלי. בעצם, בית המשפט הרחיב את הגישה הפונקציונאלית שהגדירה כב' השופטת דרורה פלפל בא 2469/02 Hasbro נ' לי-דן (אושרר חלקית, לנושא הנזק בעליון: ע"א 4740/08 לי-דן נ' Hasbro) שקובעת כי אם ישנה דרך להציג רעיון או דיעה מסוימת ביותר מדרך אחת, תחול עליו הגנת המקוריות. החלטת בית המשפט חשובה לא כיוון שהיא מצמצמת את המקוריות אלא כיוון שהיא מרחיבה את היקף ההגנות על שימוש ביצירות של אחרים.

אם עד כה, ההגנה העיקרית בזכותה יכל משתמש לחסות היא שימוש הוגן (וראו, לדוגמא, ת"א 7648-09-08 סמדר כץ נ' בן ציון רוטמן) הרי שכעת ניתן באמת לטעון כי כמו שלא כל הרעדת מיתרי הקול, וכי "לא כל קרקורים הבוקעים מחדיר בטן, זכאים לחסות תחת הגנת זכויות יוצרים" (בהסתמך על בג"צ 606/93 קידום יזמות ומו"לות בע"מ נ' רשות השידור) וכי לא די בהשקעה של מאמץ, של זמן או של כישרון כדי להצדיק הגנת זכות יוצרים (ע"א 2790/93 Eisenman נ' קימרון). ההנחה היא כי על היוצר להוכיח כי היצירה שהוא מנסה להגן עליה ראויה להגנת זכויות היוצרים.

הגבלת ההגנה היא צורך מתחייב מהשינוי באופי היצירה (Elkin-Koren, Niva, Tailoring Copyright to Social Production (August 20, 2010). Theoretical Inquiries in Law, Vol. 12, 2011) ובהתחשב בכמות התוכן הנוצר. הרי לא כל תמונה של פקצה בפייסבוק תהא זכאית להגנת זכויות היוצרים ולא בטוח שכל שימוש בכל יצירה יהיה חייב לעבור דרך המסכת המייגעת של זכויות היוצרים.

לקריאה נוספת: (1) זכויות יוצרים על גיבוב [תיאוריה בלי ביקורת]; (2) כץ נ' רוטמן: על שובו של השימוש ההוגן התרבותי.