[רציתי מרכס וקיבלתי מלחמה] ביום ד', 22.04.2009, אני אעביר הרצאה בגדה השמאלית על תוכנה חופשית ואידיאולוגיה; מטרת ההרצאה היא לא רק לדון בשאלה האם תוכנה חופשית (וקוד פתוח) הם חלק ממשנה אידיאולוגית סדורה, אלא לשאול האם אותה משנה היא בהכרח המשנה הסוציאליסטית, ולא דווקא ההיפר-קפיטליסטית. בזמן שכתבתי את הפוסט הבנתי לא מעט על מה שהשתנה בעולם מאז שקארל מרכס כתב את מה שכתב, ואולי צריך להבין ממנו על ההבדלים בין מרכסיסטים לחרדים. [הערות ונאצות בטוקבקים]

לשם כך, אולי אחזור מעט על דברים שאמרתי בגדה בשנת 2007 במסגרת הרצאה על מרכס ובעיית הקניין הרוחני: "דיני הקניין הרוחני הינם חריג לכלכלה – הם מאפשרים לאדם מונופול על רעיון, המצאה או תהליך שהגה לתקופה מסוימת. בפועל, דיני הקניין הרוחני מסרסים את התחרות החופשית ואינם מאפשרים לאחר לנכס לעצמו את המצאת האחר ולהשתמש בה לטובתו (או לטובת החברה) ללא תגמול לממציא. בשוק חופשי אמיתי ההגנה מונעת מהתחרות להשתכלל שכן זו מונעת מהמוצלח יותר לצור מוצר על בסיס המוצר המקורי ולאפשר לו להתחרות בשוק. לכן, דיני הקניין הרוחני טובים לבורגנים כל עוד הקניין הרוחני העיקרי מצוי בידם".

הגישה לפיה המונופול על אמצעי הייצור נותרת בידי הממציא הראשוני אמורה להיות חפה מאידיאולוגיה (למעט אידיאולוגיה שלא מכירה בזכותו של אדם על יצירתו), אך בפועל, כמו כל תיאוריה משפטית אחרת, זכות הקניין הרוחני הפכה להיות זכות שלא ניתנת להגנה פרקטית. לפני שנגש להסביר מדוע תוכנה חופשית או מערכות שמבוססות על קוד פתוח הן חריג לזכויות הקניין הרוחני, חשוב לזכור את הבעיה האמיתית: בעולם כיום לא ניתן לפתח ולצור ללא הסתמכות על קניינם של אחרים, ללא קשר לאם מדובר בהפרה של פטנט שמונע חדשנות, הקלטה אגבית של יצירה שמושמעת ברקע או גרסאת כיסוי שלה או הורדה של שירים וסרטים מהאינטרנט באמצעות תוכנות שיתוף קבצים.

השמרנים, אלו שמעוניינים להשאיר את המצב על כנו ולהתעלם מהשינויים בחברה ומהמהפכות שהתרחשו בעשור וחצי האחרונים, טוענים שמדובר בגניבה (כאשר הפרות זכויות יוצרים אינם 'גניבה' ולא מכילות את האלמנט של שלילת הבעלות מהיוצרים) או שהורדה מאסיבית של יצירות המוגנות בזכויות יוצרים תפגע ביוצרים בכלל, ולעיתים אף משווים הורדת קבצים בתוכנות שיתוף לקומוניזם (וראו את מאמרה של מריה האי בנושא שיתוף קבצים וקומוניזם). הטענה כאילו הפרת זכויות היוצרים והעברת הקניין חזרה לארץ מבוססת על מודלים קומוניסטים מניחה את הטענה השניה שמלווה את הדמגוגיה המפחידה הזו: "אם כולם ישתפו קבצים (או לא ישלמו למפתחי הקניין הרוחני), לא יהיה איך להתפרנס".

זו הטענה שחייבים להבין כאן מתחילים להתמודד עם השאלה מהי האידיאולוגיה מאחורי תוכנה חופשית. הטענה כי אמנים לא מתפרנסים כאשר מורידים את המוסיקה שלהם ברשת זהה לטענה כי אם המדינה היתה מחלקת לכולם קצבאות ורווחה אנשים לא היו יוצאים לעבוד. לכאורה, על מנת לבחון את הטענה הזו צריך לראות האם יש הקבלה במונחים אחרים: לא בהכנסות כתוצאה ממכירת קניין רוחני, אלא האם שחרור הקניין הרוחני לציבור עודד אחרים לצור; כלומר האם צריכה של קניין מייצרת קניין?

לשם הדוגמא בלבד, בחרתי להשוות את התעבורה באתר שיתוף הקבצים The Pirate Bay לתעבורה באתר WordPress (וגם בלוגספוט של גוגל) ולראות האם יש קשר בין צריכה של תוכן פיראטי לבין יצירה של תוכן חדש. בגרף ניתן לראות שלמרות שיותר ויותר אנשים מבקרים בPiratebay כדי להוריד תכנים פיראטיים, הם גם מבקרים באתרי תוכן גולשים (כלומר יוצרים או בוחנים יצירות של אנשים 'פשוטים' מהציבור). יותר מכך, אם נשווה את החשיפה של אתר MTV לאתר הפופולרי Myspace שמציע לאמנים צעירים במה, נוכל לראות שתוכן הגולשים הרג את הממסד (גרף גוגל טרנדס).
img cc-by-nc c.j. sveningsson.

כלומר, כמו שיובל דרור אמר, אנו צופים בשקיעתה של רומי, מודלים ישנים של קניין רוחני נהרסים לא רק בגלל הפיראטיות, אלא שאותה הצפה של של קניין רוחני יצרה תור זהב של יוצרים תוכן. הגידול בתעבורת אתרי תוכן הגולשים גדולה פי כמה מאתרי שיתוף הקבצים, ולמרות שרוב תעבורת הרשת עדיין מיוחסת לשיתוף קבצים, כיום רוב התעבורה היא באתרי web, למרות שהתעבורה ברשתות שיתוף הקבצים לא פחתה, תעבורת הweb פשוט עקפה אותה, כאשר הצפיה באתרי וידאו שנוצר על ידי גולשים מהווה חלק משמעותי (יוטיוב לבדה מהווה 20% מתעבורת הweb).

תור זהב זה, של קניין רוחני, יוצר לא מעט בעיות של קניין. בעוד שחלק מסוים ממה שאנו רוצים לקרוא לו 'תוכן גולשים' הוא בכלל מבוסס (לכאורה) על יצירות אחרות או עותקים פיראטיים שמועלים לאתרי תוכן גולשים, רובו של התוכן הוא אותנטי ופוגע בבסיס השלטיה שהיה לבעלי המדיה עד כה: הם נאלצים להתמודד עם מהפכה של מידע; הגדלת רוחב הפס שנבעה בעיקר מרצון לפיראטיות מוגברת הובילה להולדת יישומי רשת שמבוססים על אותו רוחב פס: "כמו הפיראטים של אז, גם הפיראטים של היום הם אלו שקידמו את הטכנולוגיה (יחד עם תעשיית הפורנו) פורמאט הMP3, נגני המדיה הקטנים, מהפכת המזעור וזכרון הפלאש, הפיכת המחשבים למכונת בידור, דרישות למאיצים גרפיים חזקים יותר, הגידול בצורך בצורבי תקליטורים, הגדלת הקיבולת של כוננים קשיחים וניידים, הגדלת רוחב הסיבים האופטיים והמהירות באינטרנט, פיתוח של פרוטוקולי p2p לשיחות ולהעברת קבצים בצורה מאובטחת ואפילו יכולות הצפנה לכל נפש, כל אלו לא היו באים לעולם ללא פיראטיות".
ובצד של כל מהפכת המידע הגדולה הזו, עומדת מהפכה נוספת. בעוד שמהפכת הפיראטיות נתפסת כבעיה בעיקר של תעשיית התוכן, תעשיית התוכנה סובלת מפיראטיות לא מועטה. מחירים מופקעים של תוכנות ומערכות הפעלה בעולם, יחד עם זאת, לא היו הגורם לפיתוח התוכנה החופשית. בעוד שגם למוסיקה יש חלופות לא פיראטיות, שכיום נמצאות בעליה כלשהיא, תחום התוכנה, ובמיוחד תחום מערכות ההפעלה, לא נתפס כמשהו שיש לחתור תחתיו. אם מחירי מערכת ההפעלה שלכם גבוהים מדי, החלופה היא פיראטיות ולא לצור מערכת חדשה (וראו, לדוגמא, Sudip Bhattacharjee, Ram D. Gopal, G. L. Sanders, Digital Music and Online Sharing: Software Piracy 2.0?)
img cc-by-sa-nc Dave W. Clarke

התוכנה החופשית החלה כאידיאולוגיה. רצונו של איש מחשבים אחד להפעיל מדפסת בצורה יעילה יותר גרמה לכל המהפכה הזו (שאולי, היתה נגרמת בצורה אחרת). ריצ'ארד סטולמן, שעבד במעבדת הבינה המלאכותית בMIT. סטולמן פיתח מערכת שתוכל להודיע לעובדי המעבדה מתי יש תקלות במדפסות, לאחר עדכון גרסא של התוכנה על המדפסת, סטולמן נדהם לגלות שהמערכת אינה יכולה לקבל שינויים מסוג זה יותר ושקוד התוכנה של המדפסת לא הועבר לידו. באותה תקופה, כאשר היו מעט מאוד תוכנות, היה נפוץ לקבל את קוד התוכנה על מנת לבצע את השינויים בתוכנה כדי שתתואם למערכות המחשוב בארגון; אולם, לאחר שלא קיבל לידיו את הקוד, החליט לצאת למאבק אידאולוגי ולהרים מערכת הפעלה שלמה שתהיה חופשית (מה שלקח לו כמעט עשור).
כלומר, הקשר למהפכת התרבות שעברה בצד היה קלוש למדי. תוכנות בקוד פתוח החלו כפיתוח אידאולוגי של אלו שמאמינים שהחירות בתוכנה היא החירות לשנות אותה, להתאים אותה לצרכים שלך ולהפיץ אותה עם אותם שינויים (לעיתים) לציבור. מנגד, הפיראטים שהורידו תוכנות האמינו רק בחירות להפיץ הלאה, ולעיתים בחירות לפרוץ מספר הגנות. הפער האידיאולוגי כאן נבע מכך שחברות התוכנה עודדו פיראטיות בצורה פסיבית (אם כבר שיהיהו פיראטים, שיעתיקו תוכנות של מיקרוסופט, אמר פעם ביל גייטס) והתוכנות החופשיות עדיין עמדו בתפיסה כאילו המשתמש חייב לדעת לתכנת על מנת לעבוד עמן.
Img cc-by D'arcy Norman
אז קודם כל, מהי תכנה חופשית? תוכנה חופשית היא תוכנה שמאפשרת למשתמשים בה מספר חירויות שלא קיימות (בהכרח) בתוכנה קניינית: תוכנה חופשית היא תוכנה שמאפשרת למשתמש את החירות להשתמש, לשנות, לחקור ולהפיץ הלאה את הידע והתוכנה (ואני בכוונה לא נכנס לויכוח בין "קוד פתוח" ל"תוכנה חופשית"). התפיסה האידיאולוגית אומרת שעל ידי רשיון תוכנה ספציפי, שמקנה למשתמש זכויות, ניתן לתקן את העוולה של דיני הקניין הרוחני ולהעביר את הזכויות לאדם המשתמש. באמצעות אותו רשיון ניתן לפתח פרוייקטים שיתופיים כמו מערכת ההפעלה לינוקס, שרתי אינטרנט ומערכות הפעלה לטלפונים סלולריים. היכולת של אדם לפתח פרוייקט המבוסס על ידע של אחרים מאפשר ניוד חברתי גבוה יותר ופרויקטים שיתופיים בדיוק כמו רשתות שיתוף הקבצים: כל אחד מעביר את הידע שהוא קיבל מאחרים, בנוסף למעט ידע שהוא רכש בעצמו, ויוצרים ידע קולקטיבי גדול יותר.

ברור לנו שמדובר באידיאולוגיה קיצונית כלשהיא, השאלה היא האם האידיאולוגיה שעומדת מאחורי התוכנה החופשית (חירותית) היא אידאיולוגיה שמאלית-קיצונית או ימנית-קיצונית? לכאורה, השמאל הקיצוני לא אמור להאמין כלל בזכויות קניין, ובמיוחד קניין רוחני, ואמור לקדם אידיאולוגיות שמעבירות את הקניין לרשות הרבים, לכן הגדרה של תוכנה חופשית כקומוניזם אמורה להיות לגיטימית ורצויה. אולם, גם לימין הקיצוני ישנה אותה תפישה: הימין הקיצוני, שמאמין בחירות של אחרים לבצע פעולות גם אם הן פוגעות באדם אחר, תוך הגשמת העצמי, ולא מאמין בהתערבות המדינה להגשמת חירויות אלו, מבין שכרוכש של תוכנה אמורה להיות לי החירות לעשות עמה ככל שארצה (ברוס פרנס טוען ששתי הגישות מיוצגות בתוכנה החופשית).

בעוד שהשמאל מעוניין בחלוקה שווה של ההון, שיכולה להתבצע על ידי העברת זכויות קניין שוות בידע הקולקטיבי לכלל הציבור, הימין מעוניין בכך שהפיתוח של אותו ידע קולקטיבי ישאר בשליטת בעלי ההון (כיוון שההון כיום הוא ידע). כלומר, התוכנה החופשית היא מעבר לאמצעי שמאפשר ניוד חברתי, היא אמצעי שמאפשר שינוי של יחסי היצור במשק (וראו קארל מרכס, המניפסט הקומוניסטי). השינוי במבנה שנגרם על ידי תוכנה חופשית הוא שינוי משמעותי.

כשדיברנו על כלכלה 'ישנה' אז פיראטיות היתה גורמת נזק ממשי לבעלי ההון; לו הייתי קוטף תפוזים מפרדס שהיה סמוך לביתי, אותו בעל הון לא היה יכול להרוויח על אותם תפוזים, ולכן היה נפגע כלכלית. האמנה החברתית (לכשעצמה בעייתית) היא שאותו בעל הון משלם מסים בגובה מסיום על מנת להשקיט את האספסוף מלהתמרד ולקטוף לו את כל התפוזים כיוון שהם ברווחה מסוימת. אולם, בעידן שבו לבעל ההון כלל לא נגרם נזק מקטיפת תפוז (כי התפוז ניתן לשכפול), בעלי ההון יכולים להמשיך את צבירת ההון מצד אחד ולאפשר לאספסוף פיראטיות (כשהפיראטיות עצמה, אולי, היא המס שהם משלמים). התוכנה החופשית מגיעה כאמנה החברתית החדשה, ואומרת שבסיס הידע חייב להשתנות.

כאשר תעשיית התוכנה, אולם, מפרנסת עשרות (אם לא מאות) מיליוני עובדים ברחבי העולם, מגיעה אמנה חברתית חדשה שאומרת שכל מתכנת יתן לפי יכולתו וכל משתמש יקח לפי צרכיו, בדיוק כמו ברשתות שיתוף הקבצים ובאתרי תוכן הגולשים: כל אחד חופשי ליצור ולהעביר הלאה, וההנאה המצרפית שתווצר כתוצאה מהשימוש בתוכנה לא היתה מופקת ללא מודל זה. הרווחה החדשה, לפיה המוצר שניתם בחינם נמצא בתחרות לכל דבר עם המוצרר שנמכר (או נצרך בחינם שלא כחוק) היא התחרות האמיתית. אמנה חברתית שמכירה בכך שלא כל משתמש יכול לתרום, אך כל משתמש זכאי לתרום כפי יכולתו מטפלת בבעיית התמריץ של הקפיטליזם: התמריץ לתרום הוא שיפור הרווחה האישית, שגם תשפר את הרווחה המצרפית.

כאשר אדם מתקין תוכנה חופשית על המחשב, הוא בעצם כמו מקבל הקצבאות הקלאסי: אין לו תמריץ לצאת לעבוד (על מנת לרכוש תוכנה "אמיתית"); אך עצם היכולת של תוכנות כאלו להקים קהילה סביבן שיכולה לקדם את התוכנה דיו ולפרנס את מי שמתאים אותה אישית לצרכיו של אדם אחר (או אפילו להחליף את הצרכים הקיימים ולצור מודל עסקי חדש) מראה כי למרות קיומם של טרמפיסטים רבים על גבי התוכנה החופשית, 60 מיליון משתמשים בויסטה פיראטית (נתוני 2007) לעומת הערכות של פחות מ30 מיליון משתמשי לינוקס (בסך הכל) בכל העולם. כלומר, הפיראטיות (גם בהתחשב בעובדה שארגוני זכויות יוצרים נוטים להגזים במספרים) עדיין עוקפת את התוכנה החופשית ביחס של יותר מ1:2. כלומר, מחיר התוכנה כלל אינו מהווה קריטריון לצרכן הסופי, אלא הנוחות לשימוש וההיכרות שלו איתה.

וכעת, כדי להתמודד בשוק החופשי מול תוכנה קניינית, יש לתוכנה החופשית יתרון אחד אינהרנטי: היא ניתנת בחינם. כמו שהבנו, לאדם המצוי גם התוכנה הקניינית ניתנת בחינם, אך למוסדות ולארגונים, אשר אינם יכולים להרשות לעצמם להשתמש בתוכנה קניינית פיראטית, מדובר בהפרשים משמעותיים במחירי התוכנות. לכן, אימוץ של תוכנות חופשיות על ידי משרדי ממשלה יכולים לספק להם את הזכויוית והחירויות שתוכנה קניינית לא יכולה לספק: ראשית, החירות לבחון את קוד המקור של התוכנה ולראות שזו אינה מכילה רכיבים זדוניים; כאשר ארצות הברית, לדוגמא, אסרה על שימוש במחשבי לנובו, היא עשתה זאת כיוון שחששה שממשלת סין עשויה לרגל אחרי האמריקאים באמצעות המחשבים, בצורה דומה מיקרוסופט הודיעה כי במערכות ההפעלה שלה ישנה דלת אחורית שמיועדת לשימוש על ידי הסוכנות לבטחון לאומי של ארצות הברית. כלומר, ממשל שרוצה להגן על עצמו (או מאימפריאליזם סיני\אמריקאי או מריגול תעשייתי) חייב להמנע משימוש בתוכנה קניינית. בהמשך, אלמנט העלות הכספית הוא משמעותי במיוחד: ממשלת הודו, ממשלת קנדה ואפילו קובה, חוסכות מיליוני דולרים ברשיונות תוכנה ויכולות להשקיע את אותו הכסף בשירותים לאזרח.

[בהערת אגב לחלוטין: אם הפיראטיות היא מס על רווחי חברות התוכנה, אז כתיבת תוכנה חופשית יכולה להחשב כשירות לאומי. כל אחת מפעולות אלו עוזרות להקטנת הפערים בחברה, ומאפשרות לאזרחים לרכוש ידע ולהעביר אותו הלאה]

אך האם יש אידיאולוגיה סדורה מאחורי תוכנה חופשית? לא בהכרח; המרוויחות הגדולות ביותר מתוכנה חופשית הינן חברות שעוסקות במתן שירותים המבוססים על תוכנה חופשית, חברות כמו Sun וIBM שלא ניתן להאשימן בפילנטרופיות או קומוניזם. אותן חברות משתמשות בקניין שנוצר על ידי הקהילה ומספקות שירותים לארגונים (וממשלות) על בסיס אותה עבודה. חשוב להבין, אותה חירות שניתנת לי בתוכנה החופשית ניתנת גם לתאגידים גדולים שיכולים לעשות רווח עצום על תוכנה מבלי לשלם ליוצר שלה; אותם תאגידים, לכאורה, מרוויחים על חשבון המתכנתים הקטנים ואפילו לא חייבים לפצות אותם. ואולי גם משרות רבות של מתכנתים נעלמות בזכות תמריצים שניתנים למפתחים בקוד פתוח.

וכאן, בעצם, השוויון והחירות במובן הרחב ביותר מתאזנים: הקניין הרוחני מאפשר הן חירות והן שוויון זכויות בצורה המלאה ביותר. כל אדם יכול להשתמש בקניין בצורה שווה וחופשית מבלי לפגוע באחר כיוון שאותו קניין הוא משאב לא מוגבל.

המעבר של חברות גדולות למודלים עסקיים המבוססים על תוכנה חופשית גורם לכך שכיום, כל אחד יכול להתחרות בהם וההון שלהם לא מורכב מהמונופול שיש להם בתחום התוכנה, אלא דווקא על ההון האנושי: כל עובד (בכפוף כמובן להסכמי אי-תחרות) יכול לפתוח עסק מתחרה ולתת שירותים זהים עם התוכנות שאותן חברות מטמיעות. לכן, ניתן לומר שהתוכנה החופשית מצליחה לבצע שינוי משמעותי אחד: היא מעבירה את יחסי הייצור חזרה להיכן שהם היו לפני המהפכה התעשייתית; כעת נותר רק לגלות כיצד מבצעים את אותה מהפכה בחומרה, שהיא החלק היקר במערכות המחשוב שלנו.

כלומר, הגענו לעידן בו צריכה של קניין מתמרצת יצירה של קניין נוסף וחדש; על ידי שימוש בתוכנות פיראטיות (או חופשיות) ניתן להפחית עלויות של פרסום ידע לציבור, של הפצה של מידע ואידיאולוגיות, של מכירה של שירותים ולעודד תחרות אמיתית שתגרום לכך שהצורך להתווכח על עניינים פעוטים כמו תחרות חופשית ורווחה לא יהיה קיים יותר. גם המודלים של קארל מרכס וגם של אדם סמית', הניחו כי בשוק יש משאבים מוגבלים ולכן היצע תלוי בביקוש ומחיר הסחורות תלוי בהיצע וביקוש. שבירת השוק בצורה שניתן לשכפל את אמצעי הייצור גורמת לכך שהויכוח על אידיאולוגיות של ימין ושמאל נעלמות כאשר שתי האידיאולוגיות לא יכולות לתאר את המציאות בצורה הנכונה יותר (מי אמר 28 מילים בלי פסיק ולא קיבל?).

אולי זה הזמן שתיאוריות בנות מאה וחמישים שנים ישברו וינוסחו מחדש, כדי שלא נהפוך את המרכסיסטים דימינו לחרדים שהולכים בחליפות באמצע הקיץ.