[בצד של] | הטובים

[הוגש כאבסטרקט לכתב העת "מעשי משפט"] עורכי דין נתפסים לעיתים כאנשים הרעים בכל סכסוך, ולא בחוסר צדק. פעמים רבות עורכי דין הם אלו שמייצגים את הלקוח בתקשורת, מדברים עבורו, מסבירים את הכל וצריכים לעשות הכל כדי לשמור על טובת הלקוח. כך קורה שפעמים רבות אנו כועסים על עורך הדין של נאשם או חשוד במקום לכעוס על הנאשם עצמו: הוא הרי רק פיון במשחק, ונדמה לנו שעורך הדין הוא השחקן.

לעיתים, המצב מתהפך ועורכי הדין חושבים שהם השחקנים, כשבפועל הם רק כלי שרת בידי הלקוח. ממצב זה צריך להזהר במיוחד כי עורך הדין הוא לא חלק מהמשחק, הוא כלי של הלקוח שלו, הוא צריך לדאוג לטובתו ולהביא למצב בו הלקוח יקבל את הצדק הטוב ביותר עבורו.

עורכי דין מסוימים, שנתפסים לעיתים כעורכי דין שהינם צד להליך, לוקחים את עבודת עריכת הדין ככלי לשינוי חברתי, בין אם באמצעות ליטיגציה פלילית או אזרחית. אותם עורכי דין נוטלים עליהם תיקים בעלי משמעות לשינוי חברתי, אף אם תיקים אלה אינם עתירות לבית המשפט העליון, וכן יוזמים חקיקה בתחום בו הם מעוניינים לבצע שינוי חברתי (לדוגמא, עמה 1213/04 ורד פרי נ' פקיד שומה גוש דן, ע"א 4243/08 פקיד שומה גוש דן נ' ורד פרי, הצעת חוק אחריותן המשפטית של הנהלות אתרי האינטרנט על דברי הגולשים המגיבים באתריהן התשס"ח – 2008 שהוגשה על ידי  עו"ד דן חי). עורך הדין האקטיביסט עשוי, לעיתים, להחליף את העותר הציבורי שנדרשה לו זכות עמידה בפסיקה וכן היה מגיע בדרך כלל כעתירה.

אבל האם עורך דין שלוקח צד בסכסוך אוטומאטית הופך להיות עורך דין פחות טוב? קל יותר לעורך הדין לבחור את התיקים בהם הוא מאמין, התיקים שהוא יודע שהוא יכול לקחת לבית המשפט ולזכות בתהילה יחד עם הלקוח ולאו דווקא התיקים האפורים, בהם הויכוח הוא לא על צדק אלא על כסף. רוב התיקים האזרחיים, הלא, הינם תיקים בהם שני הצדדים צודקים במידה שווה.

עורך הדין האקטיביסט הינו סוג חדש של עורך דין, שהפסיקה והפרקטיקה צריכה לשים דעתה לגביו. [\הוגש כאבסטרקט]

אני משתדל שלא להגיע לבתי משפט, אבל כעורך דין שעובד במקצוע זה לא קל: כל יום יש עשרות עוולות שאני רואה מולי ואת רובן אני מעביר לחברים שלי, אני משתדל להתמקד בייעוץ משפטי לסטארטאפים, חוזי השקעה, תנאי שימוש ופרטיות, רשיונות תוכנה וכאלה. מדי פעם, כשצריך,אני מרגיש מחויב למטרה והולך לבתי משפט. אני משתדל שזה יהיה בעניינים שלפחות בעיני נתפסים כעקרוניים: כשאני מגיע לבתי משפט אני לא מצפה להתעשר אלא לעזור למי שצריך עזרה.

אני לא עושה את זה במחשבה של "אני בצד של הטובים" אלא במחשבה שבלי מה שאני אעשה, אולי "הטובים" ישארו טובים, צודקים ורחוקים מהצדק. אני עושה את זה  במקום לתת 5 שקלים לקבצנית ברחוב, כי לתת לה את  הכסף לא ישנה את העולם, אתה הולך ודואג שהיא תוכל לעבוד; אתה הולך ועוזר לאלה שנאלמו לקבל את קולם בחזרה, רק כי אתה מאמין שאם הם לא יצעקו אז המדינה הזו הולכת לפח.

כן, זה פוגע בפרנסה, זה גם לא ממש כדאי אף פעם, אבל זה משהו שאתה חייב לעשות. כמות עבודות  הפרו-בונו שאני עושה שלא מניבה אפילו הכנסה, כי היא לא בתחום העיסוק שלי (כך שלהיות מוכר כמי שעוסק בתחום לא עוזר לי) גורמת לי לפעמים לחשוב אם הכל כדאי.

אני גם צריך לזכור שזה שאני לוקח צד לא הופך אותי לחלק מהצד, וזה לא תמיד קל.

ואז יש בוקר כמו היום, שבו אתה יודע שאתה יכול באמת לעשות משהו (ואפילו לא להתפרנס ממנו); נקווה שזה יגמר טוב.

[עדכונים בהמשך]

13 תגובות ל-“[בצד של] | הטובים

  1. אפי,
    זה בדיוק העניין, אני חושב ש99% מעורכי הדין בוחרים בדרך ה'קשה' של לעבוד עבור כל אחד ולא לברור את הלקוחות. זה מוזר אבל הגיוני.

  2. כתבת דברים יפים מאוד, ובתוספת ההערה שלך…. זה רלוונטי כמובן לא רק לגבי עו"ד אלא גם לבעלי מקצועות אחרים.
    עו"ד / איש שיווק / רואה חשבון ואחרים, כולם צריכים לדבר בשם הלקוחות שלהם פעמים רבות ולהגן על האינטרסים של הלקוחות. גם אם הלקוחות עצמם אנשים מפוקפקים מוסרית (ו/או עסקיהם).

    מרבית האנשים במרבית העבודות לא מסרבים לעבודה על סיבות שכאלו ("קונפליקטים מוסריים"), והייתי מגזים ואומר שהרוב משאירים את המוסר בצד, מה שקיים/נשאר ממנו בכל אופן.

  3. אבי,
    אבל האם נניח רופא שיניים צריך להמנע מלעזור לאדם שהוא לא מאמין בו או לאדם שחוטא לשיניו? אני כעורך דין נתפס בתחתית שרשרת המקצועות האבולוציוניות, אבל יש מתכנתים שעובדים על מנת לפגוע בפרטיות של אנשים ולפתח אלגוריתמים שפוגעים עוד יותר, יש סוכני ביטוח שמבטחים אותך נגד הטרדה מינית, והם בסדר. אז מה בעצם רוצים מעורכי הדין?

  4. אני עוד מחכה לעו"ד שיקח על עצמו את הפרו בונו של לסדר את נושא חוזי שכר הדירה בתל אביב, וחינוך של אנשים ש"לא, לא כולם חותמים על חוזים דרקוניים", ו"כן, זה בסדר להתמקח על תנאים בחוזה".
    שם אגב, עורכי הדין של בעלי הדירות הם ללא ספק "האנשים הרעים".

  5. דניאל,
    דווקא כאן השוק החופשי אמור לסדר את זה על ידי תיקון של פערי המידע ושיפור של תנאים אחרים, אבל יש אנשים שמוכנים לוותר על תנאים הגיוניים תמורת שכר דירה גבוה יותר.

    אגב, בנושא הזה יש את אתר סיטיפ שמאפשר בדיוק את זה (גילוי נאות: לקוחות שלי, אבל אני אוהב את הרעיון). האתר לוקח ומרכז מידע על דירות, איזורים ותנאים מסוג זה ומאפשר לשוכרים להחליף מידע. [אני אשמח אם תמלא מידע על הדירה שלך ותעזור לקולקטיב]

  6. יהונתן,
    נראה לי שמה ש"רוצים" מעורכי-דין (שיותר נכון לקרוא להם "טועני-דין" להערכתי) נובע מזה שבניגוד למצבים בהם אנשים נותנים שירות לאחרים מפוקפקים מוסרית, במקרה של עו"ד הם לא רק נותנים להם שירות, אלא כמו בביטוי הם "באי-כוחם".

    עורכי-דין מייצגים את הלקוחות שלהם, טוענים בשמם ומתנהגים לפעמים כמו אבא ואבא של הלקוחות שלהם (בצורה בה הם מגינים עליהם ומתרצים את מעשיהם).
    הם פעמים רבות צריכים להיות שחקנים, להיכנס לתפקיד של להגן ולתרץ מעשים שהם יודעים שאין להם תירוץ. ובשביל זה הם כותבים תסריט (/כתב הגנה).

    *בכל אופן נראה לי (או שאני רוצה להאמין) שיש כמות מכובדת של עורכי דין בעלי חוט שידרה מוסרי שלא משתתפים במשחקים הנ"ל.

  7. יש עוד עניין שלא הזכרת ושגורם למרמור עצום כנגד עורכי הדין, וזה עניין ההסתה. הדוגמאות הברורות שעולות לי לראש הם מתחום הגירושים, כאשר מקרים פשוטים שיכולים להיפטר באמצעות גישור, ואין בהם שנאה אקטיבית ויוקדת בין בני הזוג (ובעצם גם כשיש), באמצעות התערבות של עורכי הדין נהפכת למלחמת חיים ומוות.
    כמו כן כאשר העצות של עורך הדין מעוותות את המציאות והופכות מריבה נורמטיבית בין בני זוג להתעללות בלקוח שלו (ולרוב זה זה לרעת גברים), או כאשר העו"ד מציע להגיש תלונה שקרית או מנופחת כדי שבמשפט הלקח שלו יצטייר באור חיובי יותר.
    זה לא בדיוק שהלקוח הוא פיון מסכן חסר דעה, אך פעמים רבות העורך דין או מקצין התנהגות קיימת או מפחיד ועושה מניפולציות על הלקוח כדי שינהג בדרך שלולא העו"ד בחיים לא היה נוהג בה.

  8. יהונתן, בדקתי את האתר שהמלצת עליו, סיטיפ, הוא לא גמור עדיין?
    בכל אופן תעביר להם שחוסר האופציה לBROWSE, מאוד מעצבנת ולא נוחה.
    או שהם עושים זאת כדי להסתיר את העובדה שהמאגר שלהם ריק?

    הרעיון עצמו נחמד, אבדוק מה קורה עם האתר בעוד שנה.

  9. אין לי ספק שבעזרת שוק חופשי אפשר להעלים לחלוטין את החוזים הדרקוניים האלה, וסיטיפ נראה כמו אתר שמאגד בדיוק את אחד הרעיונות שעלו לי בחיפוש דירה האחרון.
    הצעד שחסר לדעתי, זה לעורר מודעות בקרב הצעירים התל אביביים (והתל אביביים לעתיד), וחינוך (פרו בונו כמו שאמרנו) מפי גורם מוסמך – מה הגיוני לחתום ומה לא.

    את הדעה השלילית שלי על עורכי דין קיבלתי בדיוק מחיפושי הדירות בת"א. אין כמו לקרוא חוזה דרקוני שמנסה בחידודי לשון ובסעיפים ותתי סעיפים לתקוע שוכרים, להוריד אחריות ממשכירים ולגנוב כל אלמנט של אנושיות או הבנה שביחסי ההשכרה (העיקר שיש חוזה להתחבא מאחוריו, ולזיין את הצורה לשוכר בשניה שהוא עובר על אחד מ30 הסעיפים בו).

  10. אולי האבסורד הגדול ביותר בשוק הדירות הוא המשפט שפותח היום כל חוזה שכר דירה: "החוק להגנת הדייר לא יחול" (ובלאו הכי גם בלי הסעיף הזה לא היה חל).
    הרבה פעמים מוסיפים לו סעיף בלתי חוקי בעליל, שגם מבטל חוקים עתידיים להגנת דיירים. (כאן לפחות המחוקק חזק יותר).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *