אל תעשו הנחות על עניינים טכניים: כמה טיפים לעורכי הדין של דמיאן קרליק

או הנה קלינגר הזה עוד פעם רוצה לתת לרוצחים ללכת הביתה רק בגלל שהמשטרה מפרה כמה חירויות פרט.

קשה מאוד לייצג רוצחים בתור עורך דין; לי בכלל קשה עם לייצג אנשים שאני לא מאמין שהם צודקים או עושים את מה שהם עושים למטרה טובה, אבל כמו רומן זדורוב שלפני שלוש שנים נעצר ועדיין לא הורשע, למרות שהודה לכאורה בחקירה, צריך לזכור שכשהמשטרה חוקרת פשעים היא חייבת לשמור על זכויותיהם של החשודים, העצורים ושאר האזרחים שחשופים לפגיעה היקפית [וכמה אמיר אהרוני יחטיף לי על המשפט הזה].

במהלך מעצרם של דמיאן קרליק ונטליה קרליק בוצעו מספר פעולות טכנולוגיות שראוי לבחון את משקלן הראייתי והאם לאור הלכת יששכרוב (רע"פ 5121/98 רפאל יששכרוב נ' בית הדין הצבאי לערעורים), בה נקבע כי ראיות שהושגו שלא כחוק עשויות להפסל בהליך שיפוטי, ראוי לבחון מה עשתה המשטרה כאן. חשוב להסביר שהמטרה היא לא זיכויו של קרליק, אם זה אכן רצח, אלא דווקא הרתעה כנגד המשטרה שלא תשתמש באמצעים פסולים בחקירות. מטרת דוקטרינת פירות העץ המורעל אינה לאפשר לרוצחים להשתחרר, אלא להעניש את המשטרה על הליכים פסולים ולהרתיע אותה מלהשתמש בכאלה בעתיד. במידה מסוימת, הדוקטרינה דומה לדוקטרינת ההגנה מן הצדק, כפי שהסביר בית המשפט העליון:

"הגנה מן הצדק" הצומחת מהתנהגות "בלתי נסבלת" של הרשות מבטאת את נקיעת הנפש הציבורית מפני נקיטת אותו קו של התנהגות; כאשר נקיעת הנפש משקפת לא רק סלידה מאותה התנהגות, אלא גם חשש מפני הפיכתה לנורמה. ההגנה מכוונת לא רק להוקיע את ההתנהגות הפסולה של הרשות ולחנך ולרסן את העושים במלאכת אכיפת החוק, שלא לפגוע בזכויות היסוד של הפרט לחקירה ולמשפט הוגנים, אלא גם להתריע מפני הסכנות הכרוכות באותו קו התנהגות לזכויות היסוד של הפרט במקרים אחרים, ולהשמיע באוזני הרשות התראה חמורה מפני חזרה על אותה התנהגות בעתיד. (בג"ץ 1563/96 כץ, עו"ד נ' היועץ המשפטי לממשלה
פ"ד נה(1) 529)

לכן, יש לבחון במסרק אמצעים שננקטו בהליך החקירה ולבחון את חוקיותם, לדקדק בכל קוצו של יוד ולמנוע מצב בו משטרת ישראל תעשה שימוש באמצעים פסולים. ראשית, חוקרי המשטרה פרצו למכוניתם של בני הזוג קרליק (על מנת להשיג דגימת DNA, ועל כך נדבר עוד). השאלה היא מהיכן סמכותה של המשטרה לפרוץ למכונית? על פי המצגת המשטרית, הדבר נעשה לאחר צו בית משפט. אולם, פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) קובעת (בסעיף 26) כי "חיפוש, בין על פי צו ובין שלא על פי צו, ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים, זולת אם (…) שופט הרשה לערכו שלא בפני עדים". כלומר, תיאורטית לשופט ישנה הסמכות להורות על עריכת חיפוש שלא בנוכחות עדים. אולם, מה עם בעל הבית או הרכוש בו מחפשים? סעיף 28 קובע כי "תופש הבית או המקום שמחפשים בו, או אדם מטעמו, יינתן לו להיות נוכח בחיפוש, ולפי דרישתו יימסר לו העתק של רשימת החפצים שנתפסו, חתום בידי העדים או בחותמתם". כלומר, בעוד שבסעיף 26 לבית המשפט ישנה הסמכות מטעמים מסוימים לא לאפשר לעדים להיות נוכחים בחיפוש, הרי שבמקרה של בעל המקום או הבית, לבית המשפט אפילו אין סמכות לערוך חיפוש שלא בפניו (וראו קצת על חיפוש חזותי ברשות היחיד).

לגבי דגימות הDNA, הרי שמצאה בזירת הרצח דגימות דם והתאימה אותן עם DNA של החשוד שנמצא במכונית. אולם, סעיף 11ז לחוק קובע כי "אמצעי זיהוי יינטל מאדם לפי הוראות סימן זה רק לאחר שהתבקשה הסכמתו לכך, ולאחר שנמסר לו כי ניתן לעשות בנתוני הזיהוי שהופקו מאמצעי הזיהוי לצורך הכללתם במאגר, לצורך אימות או עדכון הנתונים שבמאגר, או לצורך השוואתם לנתוני הזיהוי שבמאגר". כלומר, על מנת להתאים את הDNA של קרליק עם הדם שנמצא בזירת הרצח, על קרליק היה להיות "חשוד בעבירה ונחקר בקשר לחשד האמור לאחר שהוזהר לפי דין" (סעיף 11ב לחוק). אי חקירתו ואזהרתו לפי דין עשויה להטיל פגמים מהותיים בחקירה. אכן, סעיף 14ז מאפשר למשטרה לעשות שימוש במידע רק לצורך מניעת או חקירת פשיעה (סעיף 11טז(א) ללא הוראות אלו, אולם במקרה כזה, יהיה על המשטרה להראות כי פרשנות החוק אכן מאפשרת להשוות בין שני נתונים גנטיים שהובאו בפניה ולא בין נתונים שהובאו בפניה לבין המאגר. במיוחד ראוי לציין כי סנגורו של דמיאן, עו"ד אורי קינן יוכל להרצות באריכות על האיסור בחוק מידע גנטי לנטילת דגימות DNA מאדם, וכיצד הוא מתיישב עם העניין.

בכל מקרה, המטרה אינה הוצאת רוצחים לרחוב, המטרה היא לשמור על כללי משחק הוגנים: שהמשטרה תשמור על החוק גם כאשר פושעים אינם שומרים על חוק. ישנם דברים, לפחות לדעתי, שהם פסולים: פריצה לביתו או מכוניתו של אדם הינה מעשה פסול. משטרת ישראל, שחשדה בבני הזוג קרליק יכלה לעבוד לפי הפרוצדורה המקובלת: היה להם את החשד שבני הזוג מעורבים ברצח, יכלו לעצרם, להזהירם, לטול מהם דגימת DNA ולהשוותה לדם שנמצא בזירה. אולם, הבחירה בדרך הקלה יכול שתהיה בחירה פסולה ולא לגיטימית. הן הפריצה והן ההשוואה בין הדגימות על מנת לאמת את זהותם היא פעולה של עבריינים. למשטרת ישראל יש את החוק בכוחה, היא לא צריכה להפעיל אלימות ולחץ.

36 תגובות ל-“אל תעשו הנחות על עניינים טכניים: כמה טיפים לעורכי הדין של דמיאן קרליק

  1. על המשפט הזה אין לי מה להחטיף לך. מ"למרות ש" לא אכפת לי. כתבת "אני לא מאמים", אבל בטח סתם החליקה לך האצבע וזה קורה לכולם כל הזמן, גם לי. (בפיירפוקס יש בודק איות עברי טוב שיכול לפתור את זה חלקית.)

    המשפט "לאור הלכת יששכרוב, בה נקבע" קצת בעייתי – כתבתי על זה בדיוק באותה רשומה שקישרת אליה; לפי האקדמיה עדיף לכתוב "לאור הלכת יששכרוב, שבה נקבע", אבל השמטת ה"ש-" כה נפוצה, שממש אין לי מה לנטפק בה. וגם יש לך פה תג בשם "ר איות". חשבתי שזה קשור לאיות, אבל אז הבנתי שזה כנראה אמור להיות "ראיות".

    ובנוגע לתוכן עצמו – אני מסכים לגמרי שגם לנבלות הכי גדולות מגיע הליך תקין. שים לב – לא קראתי לקרליק נבלה; אקרא לו נבלה רק אם וכאשר יורשע. התפלאתי שאין לך מה לכתוב על זה שאיתרו את קרליק באילת בעזרת פלטי טלפון, כפי שנכתב ב-ynet. או שכתבת ופספסתי את זה מרוב מילים משפטיות.

  2. אני מעריך שאני אצטרך לתקן את מאמים.

    לגבי האיכון של קרליק, ברור שעורך הדין של קרליק אמור לטעון עכשיו מראש שהחוק שמאפשר איכון אינו חוקתי. ברור לי שכעורך דין פלילי תהיה לו בעיה לטעון את זה, כי הם בדרך כלל נעדרים את הרצון להכנס לעימותים ארוכים אלא באים לסגור עסקאות טיעון.

    ולגבי הגהה, כמו שיחזקאל אמר: אני כנראה צריך מגהה במשרה מלאה, הבעיה היא שחצי מיום העבודה שלי אני פולט טקסטים לאנשים שמשלמים עליהם, שגם שם אין הגהה.

  3. מעולה.
    חבל שבחרת להתעלם מהשאלות הקשות גם לגבי מעצרו והחזקתו של טייטל.

  4. דניאל,
    לא מתעלם. ברור לי שהמניעה של עורך דין ממנו היא פשע חמור ושיש בכך כדי לרפא. אני פשוט חושש שלא פורסמו מספיק דברים בנוגע להליך החקירה הפסול בעניינו.

  5. הדיון המהותי בעיני הוא האם אכן הלכת יששכרוב הגיונית.
    האם אין מקרים בהם היינו מאוד מעוניינים שהמשטרה תסייע לנו גם לא לפי הכללים?
    אם אני מבין נכון, הלכת יששכרוב מבוססת על ההנחה, הנכונה, שחלק מהשוטרים טפשים/מושחתים, וזה בסדר גמור. השאלה אם לא ראוי להפעיל את ההלכה דווקא ממבט קצת יותר רטרוספקטיבי.
    אם יתברר כי אכן היה הגיון במעשה והשוטר לא עשה זאת, הפעם, מפני שהוא מושחת, הרי שהציבור נהנה מפעילותו בסופו של יום.
    ישנם בהחלט צדדים לכאן ולכאן אבל הבעייתיות בהלכה, קצת צורמת.

  6. הפוסט הזה הזכיר לי למה עריכת דין זה המקצוע השני הכי בזוי בעולם. רוצח הוא רוצח הוא רוצח ופשלות לכאורה באיסוף הראיות לא גורמות לעובדות להשתנות והרי מה שחשוב זה לא דקדוקי העניות של איסוף הראיות, אלא האם האיש אשם או לא. בא לי להקיא מהקלות שבה ניתן לגרום לצדק להיראות כעוול.

  7. מה הקשר בין מחט לשחת? במקרה שלפנינו מדובר על רוצח שכל הראיות, גם ללא הודאתו, מורות שהוא הרוצח. זה שצו זה או אחר מולא בדרך זו או אחרת לא משנות את העובדות שהאיש רוצח מהבזויים ואתם יודעים מה: גם סיכול ממוקד היה מתקבל במקרה שלו בברכה. עובדות הן עובדות גם אם החתום מעלה מוכן למכור את נשמתו תמורת שחרור לקוח שלו בידיעה ברורה שהאיש ביצע את הפשע.

  8. לפי דעתי הלכת העץ המורעל לא צריכה לאפשר לשחרר רוצחים ואנסים,
    רק בגין אי עמידה בהליך תקין של המשטרה.

    מה שכן הרשעת הנאשם חייבת להיות צמודה לענישת השוטרים
    שסרחו בחקירה (מקנס כספי וסנקציות נוספות עד פיטורין ואף העמדה לדין פלילי במקרים חמורים).

    עוד משהו. אם הפרת ההליך התקין אינה מידתית בעליל ביחס לחומרת העבירה אז הנאשם צריך לקבל זיכוי מלא או עונש מופחת.
    לדוג', לא נרשיע אדם על גידול מריחואנה במרפסת אם ערכו חיפוש בביתו ללא צו.

  9. אריה,
    כאן בדיוק הסוגיה: בלי שישמרו על פרוצדורה לעולם לא תוכל להבחין בין מי שעבר על החוק לבין מי שהשיגו ראיות פסולות, פרצו לו לרכב ושתלו שם ראיות.

    הרי מי שפרץ לרכב, זה לא משנה אם הוא לקח או השתיל (ראיות), הוא עבר על החוק. מה אם המשטרה תתחיל לחסל אנשים ללא משפט? אם אתה מוכן לזה, אתה מוזמן לעבור לסין.

  10. הגבול בין השגת ראיות בצורה לא חוקית, לבין לבדות ראיות, הוא לא רחוק.
    כדי שאני אוכל להצדיק הוצאתו להורג של אדם כלשהו, אני חייב לסמוך במאה אחוז על מילתם של השוטרים שאספו את הראיות.
    אם השוטרים הללו מתגלים כלא אמינים ומוכנים לעבור על החוק, רק כדי לסגור תיק, אני אתקשה מאוד גם להאמין להם שהראיות שהשיגו אכן היו אמיתיות.

    במקרה של טייטל היו עדים למשל, לכך שהוא הודה ברצח במרכז ההומוסקסואלי בתל אביב. על אף הודאתו – הוא לא ביצע את המעשה, ולא ידע פרטים בסיסיים לגבי הרצח.
    האם שוטר נלהב, שחשוב לו להשיג הרשעה, היה מעקם עוד קצת את החוקים כדי לעבור את המכשול הזה, ומספר לטייטל פרטים מהחקירה?

    הליך של משפט הוגן, ואיסוף ראיות בצורה חוקית, נועד לא כדי להגן על הרוצחים, או לתת "זכויות" לרוצחים. ההליך נועד כדי למנוע מצבים שבהם אני, אתה, יהונתן – מוצאים את עצמנו מואשמים בעבירות שלא ביצענו, על ידי שוטרים שלהוטים להשיג הרשעה, עד כדי כך, שיהיו מוכנים לעבור על החוק.

  11. עזבו, אתם חיים בעולם שלכם, שלא קשור בכלל בצדק ובעוולות אמיתיות, אני סיימתי את ביקורי הקצר כאן, תחיו בעולם הפרוצדורלי שלכם ותצקצקו מדוע האלימות בחברה הישראלית מתגברת וזאת בין השאר בגלל שופטים ועורכי דין שעוסקים בפרוצדורות.

  12. אריה, לידיעתך
    מערכת המשפט הישראלי היא אחת מהמערכות הפחות פורמליסטיות בעולם.
    השופטים לרוב נוטים לטובת התביעה, ואין הגנה מקיפה לזכויות הפרט.

    כמה דיווחים מזעזעים בתקשורת יוצרים אשליה של אלימות מתגברת.
    למעשה הסטטיסטיקה של מקרי הרצח (האינדיקטור הכי אמין לפשיעה)
    ביחס לגודל האוכלוסיה, מראה על יציבות מפתיעה.

    זה לא האלימות שגואה, זאת הפאניקה.

  13. אריה,
    אני חושב שאדם כמוך יכול להיות סמוך ובטוח שהמדינה עובדת רק לפי החוק. אני, לעומת זאת, חרד כשאני מגלה שמי שאמון על שמירת הסדר הציבורי תומך בסיכולים ממוקדים של רוצחים.

    אתה לא היית נחרד?

  14. שאלת תם: נניח והמשטרה אכן היתה משיגה צו חיפוש ראוי (בתוספת עדים שאינם שוטרים) ומשיגה כהלכה את דגימות ה DNA מהמכונית להשוואה לדגימות שנלקחו בדירה.
    הטענות לגבי נטילת דגימות DNA מתיחסות לנטילה ישירה מהאדם בצורה פולשנית בלבד או גם נטילת דם מהמכונית (או שערות מהמסרק) אסורות על פי החוק?
    כשאתה כותב כי סעיף 11ז לחוק קובע כי "אמצעי זיהוי יינטל מאדם לפי הוראות סימן זה רק לאחר שהתבקשה הסכמתו לכך", אני תוהה מה משמעות המלים "יינטל מאדם"?

  15. גודיבירד, את טועה. אולי האלימות בכללה לא גואה, אבל חומרת המעשים שבוצעו עלתה גם עלתה. הזכירי לי מתי בפעם האחרונה נרצחו באותה שנה ילדה בת 5 ע"י סבה (תוך שיתוף פעולה של אמה), נרצח גבר על ידי חבורת שיכורים שנטפלו לבת שלו בגלל שניסה להעיר להם, נרצחה נערה על שניסתה להתנגד לאונס, ונרצחה משפחה שלמה בת 6 נפשות. כזה שלל של אלימות קשה בזמן כה קצר אני לא זוכר הרבה, הרבה זמן, ואני חי כאן בארץ הזו 40 שנה.

  16. נחום,

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%94_%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%9C%D7%9A

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%90
    %D7%95%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%99%D7%A8%D7%93%D7%9F

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%91%D7%92%D7%9F_%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A6%D7%97_%D7%93%D7%A0%D7%99_%D7%9B%D7%A5

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99_%D7%A7%D7%99%D7%A0%D7%93

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%9C%D7%A8%D7%95-%D7%99%D7%9B%D7%9E%D7%9F-%D7%A6%27%D7%A6%27%D7%A7%D7%A1

    ויש עוד הרבה מאיפה שזה הגיע.

    אריה – יש הרבה גורמים לאלימות, אבל לתת לשוטרים לגבות ראיות בצורה לא חוקית, לא יהיה אחד מהגורמים שמצמצמים אותו.
    אפשר להחמיר בענישה.
    אבל הכי חשוב – זה להפסיק למלא את בתי הכלא בעבריינים מפשעים ללא קורבנות (או במילים אחרות – פושעים לא אלימים, שאינם בגדר "לפגוע באדם כלשהו", אלא "לא להתנהג כמו שהמדינה רוצה שתתנהג").
    כמה משאבי שיטור מוקדשים להבטחת בטחון האזרחים? לא מספיק.
    כמה משאבי שיטור מוקדשים למתן קנסות למי שנוהג בנתיב תחבורה ציבורית? יותר מדי.

  17. פרשת האונס בשמרת 1988

    רצח מלה מלבסקי 1985

    רצח דרק רוט 1994

    רצח דני כץ 1983

    רצח אורון ירדן 1980

    רצח חנית קיקוס 1993

    רצח נאווה אלימלך 1982

    רצח ארבע עובדות הברה"ן בירושלים על ידי איתן מור 1992

  18. דניאל הקדמת אותי.
    מדהים כמה הזכרון הקולקטיבי חשוף למניפולציות.

    מקרה הרצח שהכי קרוב אלי מבחינה משפחתית קרה לפני קום המדינה,
    והוא היה על רקע אישי לגמרי.

  19. ולעצם העניין: סבורני כי רק עיוור יטען שרמת האלימות לא עלתה בשנה האחרונה, אבל בניגוד לאריה, אינני סבור שזה קשור בצורה כל שהיא לתפקוד המשטרה. הבעייה היא בעיקרה תרבותית, חינוכית וערכית.

    לדעתי, אחד הגורמים התורמים להחרפת המצב הוא קליטה מסיבית של קהילות שלמות של עולים שאינם יהודים מבחינה תרבותית והלכתית כאחת, קהילות השומרות על ייחודן ונמנעות מלהיקלט ומלהשתלב בחברה היהודית והישראלית. הצגת הדברים בצורה גזענית ע"י שר פנים לשעבר במדינת ישראל, ככל שהיא שגויה ומקוממת, אסור שתעוור את עינינו מלראות את גרעין האמת שבדברים (בהקשרם הנכון).

  20. לצערי, כאשר חברי כנסת עומדים לצידם של שוטרים המורשעים בפלילים, ופועלים כדי לחנון אותם, לשוטרים יש אפילו פחות תמריץ לפעול באופן הגון.

    וכפי שנאמר ע"י GoodyBird – יש לדאוג להלימה בין עיגול הפינות של השוטרים לבין הפשע המדובר. הייתי מציע שלאחר ששופט גוזר על עונש מסויים, אחוז מהעונש יירוצה על ידי השוטרים, בהתאם למידת שיבוש התהליכים.
    שתלת ראיות בסצינת רצח? 20 שנה בכלא, אבל לשוטר, כי את החשוד אי אפשר להרשיע בכלל.
    ביצעת חיפוש ללא צו? 20 השנים האלה ייחולקו בין הפושע לשוטר, כאשר השוטר מקבל 6 חודשים בפנים.

  21. תקשיב נחום, אנחנו לא עובדים בשבילך במשרה מלאה. גש לארכיון הארץ או ארכיון ידיעות אחרונות ותמצא שפע של מקרי רצח מזעזעים באותה שנה.

    כמה ממקרי הרצח השנה בוצעו בידי שני ילדים בני 14?
    דרק רוט נרצח בידי שני ילדים בני 14 ב-1994. מזעזע, לא?

    לעניין המוצא. הסטטיסטיקה מראה שהיקף העבריינות בקרב יוצאי חבר העמים
    זהה לזה של האוכלוסיה הכללית.
    לעומת זאת בקרב העדה האתיופית מספר העבירות גבוה יותר משיעורם באוכלוסיה.

    בהשוואה למדינות אחרות במערב מספר מקרי הרצח ביחס לגודל האוכלוסיה
    הוא בין הנמוכים.

    מאחר והאוכולוסיה גדלה גם מספר מקרי הרצח גדל, ויש לך קאדר גדול יותר לדוג ממנו פרשיות מזעזעות,
    מה שעשוי ליצור אצלך את התחושה שהאלימות גואה. היא לא.

  22. תחילה לא מוצג בפנינו כל החומר הראיתי אנו למדים ממידע שנאסף על ידי התקשורת, כאשר מנסיוני בעבודה לא פעם הסתבר כלא נכון, ולכן יש לסייג את הדיון המעמיק.
    אך למהות הדיון אני רוצה להאמין כי שלטון החוק הוא מעל למדינה לפרטים ולרשות המבצעת כפי שראוי שהיה במדינתינו הדמוקרטית. אני נוטה להאמין כי השוטרים והמשטרה עשו את עבודתם נאמנה ללא רבב, אך עם יסתבר כי לא כך הדבר וכמה שכאוב עומדת לנאשם כל הזכויות ואף אילו הפרוצדורליות.
    יש לזכור כי על הפרקליטות להוכיך כי הנאשם ביצע את הרצח המשפחתי מעל לכל ספק סביר.

  23. זה יכול להיות — שהעליה באלימות נובעת מהגידול באוכלוסיה. למרות שהתחושה הסובייקטיבית שלי היא שהעלייה באלימות איננה פרופורציונלית לגידול באוכלוסיה.

  24. דניאל, גודיבירד – אספתם הרבה מקרי זוועה, אבל מהרבה שנים. תמצאו שנה אחת שבה היו מחצית מהמקרים הבולטים של השנה, עשור שיתחרה בעשור הנוכחי, ויהיה לכם ויכוח. ולא, אתם לא עובדים אצלי בארכיון, אבל זו הטענה שלכם.

    באשר לאונס בשמרת – אז אונס כזה היה חדשות. בימינו יש כזה כל שנה. רק השבוע דיווחו על משהו בחדשות.

    יש עלייה במקרי הרצח החמורים ובשאר הפשיעה החמורה, כי יש התפוררות של החברה. אתם רוצים להאמין שהחברה בישראל מלוכדת כמו שהיא היתה תמיד, זכותכם.

  25. רחביה,
    הטענה שלך היא שהאלימות גברה בשנה האחרונה.
    האם אתה רוצה לגבות בעובדות את הטענה הזו?
    אני חושב שהשקט הבטחוני (היחסי), מאז שנכנסו נתניהו ואובמה לתפקיד,
    לצד הרצון של ביבי לייצר בקרוב מס נוסף על אלכוהול (שכמו מס הבצורת, לא יהיה יותר מאשר דרך להעשיר את קופת המדינה),
    הוא זה שגורם לחדשות להפריז בדיווחים בפרשיות אלימות.

    אני מסכים שיש התפוררות של החברה הישראלית. זאת תוצאה ישירה של אירועי קיץ 2005. אבל היא לא רלוונטית לעליה בגל האלימות – שרובה איננה "אלימות אקראית", אלא אלימות בתוך המשפחה, בין חברים, ובין אנשים בעלי קשר עסקי.

  26. רחביה אתה רוצה ברצינות לטעון שאונס הוא תופעה שהתפתחה בשנים האחרונות?
    אונס הוא תופעה עתיקת יומין שהייתה קיימת מאז ומתמיד.
    העובדה שבעבר לא שמעת על כך קשורה יותר לעובדה שבעבר
    היה על הנאנסת לחץ גבוהה יותר לא לדווח ולטאטא מתחת לשולחן,
    ובכלל הייתה מודעות נמוכה יותר בחברה למעשים כאלה.

    אני לא אנבור בארכיונים, אבל אני יכול להביא לך מחקר סטטיסטי שמתפרש על פני שלושה עשורים, נראה לי קצת יותר אובייקטיבי, לא?

    ולגבי חברה מלוכדת, רוב הפשעים האלימים מתרחשים בתוך המשפחה, יותר מלוכד מזה אין. מלוכדות בכלל לא קשורה לפשיעה אלימה, להיפך.

  27. כמה הארות:

    הרישא:
    ———
    אינך מתכוון למשקל הראיות, אם כי לקבילותן.

    הגנה מן הצדק:
    ——————-
    ע"פ + דנ"פ בורוביץ' הם ההלכה הרלוונטית. המבחן של כץ ויפת רוכך משמעותית.

    חיפוש ללא צו ובלא נוכחות עדים:
    —————————————-
    נדמה לי שהחלופה הרלוונטית ביותר, בנוגע לנוכחות עדים בהקשר עליו אתה כותב, היא סעיף 26(א)(1) לפסד"פ, המתיר חיפוש שלא בנוכחות עדים כאשר "לא ניתן בנסיבות הענין ובגלל דחיפותו לערכו כאמור".

    כאשר ישנו פטור שיפוטי לחיפוש בנוכחות עדים, על פניו – אין בעיה כלל, אלא כן יוכח (תיאורטית) שההיתר ניתן לאחר שהשופט הוטעה ע"י נציגי המשטרה בעת מתן הצו. לא שמעתי על מקרה כזה.

    ובחזרה לחלופה הרלוונטית – הרי שאם הסניגורים (שאחד מהם חבר טוב שלי) יראו שיש מקום לכך ויתנגדו להגשת הראיה, מבצעי החיפוש יאלצו להסביר על דוכן העדים והפרקליטות תאלץ לשכנע שהסייג הנ"ל מתקיים. על ההגנה, לכל הפחות (אם המקרה מתאים), להציף את המחדל הזה.

    בל נשכח את סעיף 25(1) לפסד"פ, המתיר עריכת חיפוש בלא צו אם נוכח שוטר לגלות "שפשע בוצע שם זה מקרוב". זו, אגב, ההנמקה הרגילה של הפרקליטות, והיא בדרך כלל מתקבלת. הבעיה מתעוררת במקרים בהם אנשים מעוכבים ברחוב ללא סיבה נראית לעין או חשד סביר לכך שהם ביצעו עבירה (כלומר – על פי חזות). השוטר בודק במסוף. קופצת הודעה על רישום משטרתי או פלילי קיים. מבוצע חיפוש ונתפס, לצורך העניין, סכין. עם כל הרצון למגר את תת-תרבות הסכין, חיפוש מן הסוג הזה – אינו חוקי או חוקתי, והראיה תיפסל.

    DNA:
    ——-
    הדברים מקובלים ונכונים, אולם יש לקחת בחשבון שהערער על תפ"ח 1084/06 (פרחי) עודנו תלוי ועומד. הכרעה עקרונית טרם התקבלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *