0.

אני משתדל שלא להגיע לבתי משפט, אבל כעורך דין שעובד במקצוע זה לא קל … מדי פעם, כשצריך, אני מרגיש מחויב למטרה והולך לבתי משפט. אני משתדל שזה יהיה בעניינים שלפחות בעיני נתפסים כעקרוניים: כשאני מגיע לבתי משפט אני לא מצפה להתעשר אלא לעזור למי שצריך עזרה … אני לא עושה את זה במחשבה של "אני בצד של הטובים" אלא במחשבה שבלי מה שאני אעשה, אולי "הטובים" ישארו טובים, צודקים ורחוקים מהצדק … אני גם צריך לזכור שזה שאני לוקח צד לא הופך אותי לחלק מהצד, וזה לא תמיד קל. ([בצד של] הטובים, 14.06.2009)

1.
במקרה של ערן ורד לא היתה לי הרבה ברירה אלא לקחת צד, כי הנחת המוצא שלי היתה שבלי קשר לשאלה הקונקרטית, המאבק של ערן ורד היה מאבק נגד השתקה, נגד נסיון לבלום מחאה ציבורית לגיטימית ונגד כולנו; בעצם, ההחלטה במקרה של ערן באה כדי שאני אוכל להמשיך לכתוב את הבלוג שלי. אבל, בתור עורך דין, אתה מתרגל לחשוב על טובת הלקוח ומוציא החוצה מהמשוואה את השלכות הרוחב, את השאלה האם להחלטה שתגיע בפסק הדין יש משקל על ההתנהגות היום-יומית שלך. מעבר לכך, אתה נוטה לחשוב שפסק דין של בית משפט השלום לא יחייב, אבל אתה שוכח כמה הוא מקבע התנהגות.

2.
המקרה של ערן התחיל כמו עשרות מקרים אחרים: ערן התעצבן ממשהו. ערן היה אחד מאלה שקראו כי משרד עורכי הדין נ. קוריס שלחו התראות לגולשים בפייסבוק שבסך הכל הזמינו חברים לאירועים ודרשו אלפי שקלים כפיצוי ללא הוכחת נזק (ועל השאלה הזו עמדתי כאן וכאן והבהרתי שהתשובה אינה חד-משמעית אלא תלויה בנסיבות המקרה). ערן שמע על ההתנהגות התמוהה שכללה בין היתר שליחת מכתבי התראה על ספאם נגד מארגני מסע אופניים לזכרו של שניאור חשין ומאבק בקבוצת אוהדי פיטר-פן שהזמינו אדם לאירוע של הקבוצה והחליט להקים קבוצת פייסבוק שמגנה את ההתנהגות של משרד נ. קוריס ומתריעה בפני הציבור על כך.

3.
מופתע מהקבוצה, פנה משרד נ. קוריס לבית המשפט יום לפני ערב חג הסוכות וביקש, במעמד צד אחד צו שיורה לערן ורד להסיר את הקבוצות שפתח ואת אתרי האינטרנט; בית המשפט קבע דיון ליום שישי, שהיה בדיוק לאחר החג, ועו"ד רותם שפירא ואנוכי נדרשנו למשימה מסובכת: ללהטט ולהכין עד בוקר למחרת (רביעי) את התשובה לבקשה, ולהכין את חקירות העדים ליום שישי. בסיס הטענות בבקשה לצו הטרדה מאיימת היה כי לא רק שערן מקים קבוצות מטרידות, אלא שהוא מטריד בדואר אלקטרוני, טלפונים ועוד את המשרד. בית המשפט נתן את החלטתו לאחר שעות של חקירת עדים ושמיעת סיכומים בעל-פה (הט 30520-09-10 דורפמן ואח' נ' ערן ורד) וקבע כי המבקשים "לא הוכיחו כי הפניות הטלפוניות האנונימיות וטריקות הטלפון שנעשו למשרדם נעשו על ידי המשיב [ערן ורד – י.ק]" וכי בחלק מהפרסומים אשר ורד כן הסכים שביצע, קבוצות הפייסבוק ומספר פרסומים בבלוג, אין אלא "הבעת דיעה בעניינים ציבוריים לגיטימיים, גם אם יכלו להעשות בדרך אחרת". בית המשפט דחה את יתר בקשותיו של קוריס, וליתר בטחון קבע כי על ורד יאסר לפנות למשרד קוריס בדואר אלקטרוני או בטלפון למשך שישה חודשים למרות שלטענתו של ורד מעולם לא עשה כן.

4.
אלא, שבית המשפט הותיר על כנו את בקשתו של משרד קוריס לאסור את הפרסום והסיר אותו רק אתמול (חמישי) לאחר בקשה שהוגשה על ידי רותם ואנוכי (הט 30520-09-10 ערן ורד נגד דורפמן, החלטה בדבר פרסום). החלטת בית המשפט, הגם שהיתה קצרה ולא מנומקת, נותנת תקווה לכך שתביעות SLAPP לא יצלחו בישראל. מטרת הבקשה שהוגשה על ידי משרד קוריס היתה להשתיק את ערן ולמנוע ממנו את המחאה הציבורית; בית המשפט קיבל את הטענה כי ביטוי לא צריך להיות נעים או מנומס (בג"צ 5277/07 ברוך מרזל נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים)  וכי חופש הביטוי דרוש דווקא לביטויים שאינם נעימים לאוזן, כיוון שאין לו ערך כאשר הביטוי הוא קונצזואלי. אכן, קשה להאמין שהחלטה קצרה, של ארבעה עמודים ושאינה מנומקת יכולה לסייע לחופש הביטוי; אבל היא דווקא כן: לא רק שחופש הביטוי נשמר, אלא שבית המשפט מבין כי המחאה הציבורית היא נושא דרוש.

5.
שעות רבות, אולי רבות מדי, הושקעו בסכסוך הזה שיכול להיות שטרם הסתיים. בינתיים ערן יכול להיות בטוח שהוא יכול להמשיך במחאה שלו ולא להיות מושתק. ההצלחה כאן היא של כולם, כיוון שבפעם הבאה שיבואו להשתיק אתכם, תוכלו לדעת שיש בתי משפט ששומרים עליכם.

לקריאה נוספת:

ההודעה לעיתונות באתר של ערן ורד, ידיעה בניוזגיק: פתיחת קבוצות מחאה בפייסבוק מוגנת על ידי חופש הביטוי, ידיעה בחורים ברשת, ניתוח ההחלטה בLaw.co.il.