[סחיטה באיומים] אמש נטלה הפוליטיקה את חירות הביטוי מבלוגר

0.
לא מעט פעמים קיבלתי נסיונות סחיטה באיומים בתביעת לשון הרע; בפעם הראשונה אסתרינה טרטמן החליטה להראות איך היא מתמודדת עם ביקורת עניינת והעוזר הפרלמנטרי שלה (ולא בפעם הראשונה) איים שאו שמשפט יורד מפוסט או שאבלה זמן בניהול הליך "אמת דיברתי"; בפעם השניה אי הבנה קלה נגמרה בהיכרות עם חבר חדש ודווקא לטובה. אבל כעקרון הכלל הולך כך: אם יש לך כסף, יש לך צדק. בארבע השנים שאני עורך דין מעולם לא תבעתי בלשון הרע עבור לקוח, אבל סייעתי לכל כך הרבה בלוגרים שקיבלו איומים ותביעות ואף סייעתי לחלק מהם לעמוד על חירות הביטוי שלהם. הסכנה הגדולה ביותר בכתיבת בלוג היא שכולו ביטוי, וכולו נעשה מתוך רצון לקדם אג'נדה של ביטוי. להיות בלוגר זה להיות חלק מעמדה אידיאולוגית, כי חופש הביטוי הזה הוא לא משהו שהממסד יכול לחיות איתו.

1.
חירות הביטוי היא רק חלק ממערך זכויות שבאות מתוך אמונה במציאות דיגיטלית; במצע הטכנולוגי של התנועה הירוקה-מימד ניסינו, דורון אופק, עירא אברמוב, שוקי גלילי ואנוכי לכתוב מניפסט חירות בסיסי שחף מכל אג'נדה מפלגתית קיימת. ניתן היה לראות שלפחות חלק מהמפלגות תומכות בתפיסה הזו, הבעיה היא שהן לא יכולות לקדם את האג'נדה. גם האגודה לזכויות האזרח, עם כל הרצון הטוב שלה, אינה יכולה להיות הבית לקידום נייטרליות רשת ותשתיות תקשורת כמוצר ציבורי. הצורך בהקמת ארגון גג שיסייע לקידום חברה דיגיטלית הוא לא צורך חדש, הוא פשוט נהיה ברור יותר מיום ליום.

2.
אמש נטלה הפוליטיקה את חירות הביטוי מבלוגר. הצורך לאיים על בלוגר במקום להוציא הודעה מסודרת, גרמה הפוליטיקה לכך שבלוגרים ימחזרו את הפוסט, ידברו על ההסרה, ידברו על המניעים הפסולים וישכחו מהדיון האמיתי, עד שהעניין יתגלגל לתקשורת הממוסדת. אבל מי יעמוד לצד הבלוגרים? האם חונטת הבלוגרים תדאג לעצמה גם כשיהיו עשרות אלפי בלוגרים או כאשר בלוגר מוקצה יתבע? חופש ביטוי עולה כסף, הוא עולה כי החברה עצמה נושאת בנטל של לאפשר את הביטוי הזה.

3.
הבלוגים הם המעוז האחרון לחירות הביטוי; הם מאפשרים לעשות את מה שהממסד לא רצה מעולם שאזרחים יעשו: יקבלו את  היכולת להתארגן, להשפיע ולשנות. לחץ הבלוגרים היה זה שהביא לעיכוב בחוק המאגר הביומטרי והרביצו הגיון בחברי הכנסת והשרים בנוגע לחוק הצנזורה. בשעה זו יושבים לא מעט בלוגרים ועורכים שיחות טלפון, בתודה לגוגל, לעוזרים פרלמנטרים של חברי כנסת וממפים אותם לקראת ההצבעה, בעוד שבלוגר אחר יסדר אוטומציה של המערכת כדי שנוכל לדעת איזה ח"כ במליאה ואיזה לא.

4.
אם יש דבר אחד שגוגל הצליח להחליף, זה את הזכרון הקולקטיבי: מאיר שטרית לא יוכל להתמודד בפריימריס אם התוצאה השלישית בגוגל היא "מאיר שטרית הוא סכנה לדמוקרטיה בחיפוש אחר שמו. מועמד כזה יאלץ לטהר אלפי בלוגים, חלקם אנונימיים, בטרם יוכל לקבל שוב רק תוצאות כמו "דודי ויסמן: יחסים חמים עם השר שטרית ורעייתו" שבא מהעיתונות הממוסדת ומזכיר לכולנו כמה יחסי הון-שלטון הם דבר מבורך. הזכרון הקולקטיבי הזה מדבר על עידן חדש, עידן המידע, שבו הדמוקרטיה תהיה חייבת להשתנות. חבל שהיא תשתנה לכיוון לא טוב.

5.
אני כבר יודע איך הארגון יראה, ומה יהיו המטרות שלו, יש יו"ר ואני פשוט צריך חצי מיליון שקל, יש לנו בג"צ נגד החוק הביומטרי, יש לנו להגן בתביעות לשון הרע נגד בלוגרים ויש גם עבודה קשה יותר: להחזיר את האמון לציבור.

23 תגובות ל-“[סחיטה באיומים] אמש נטלה הפוליטיקה את חירות הביטוי מבלוגר

  1. רציתי לאמר שלי נראו הדברים שהיו כתובים ונמחקו כצרוף עובדות שמייצר אשמה. אני לא משפטן ולא מבין מה משמעות דיבה, אבל נסיון לייצר כתם ללא בדיקה מעמיקה כן היה שם.

    הלוואי עלי שכל פעם בחיי שמישהו יצרף סדרת ארועים שקרו ויצור מזה תוכנית פעולה שטנית אוכל לגרום שיראה לאלו שדיבר איתם את התמונה המלאה ויתנצל על דבריו.

    כל זאת במנותק מהחוק הנורא ששטרית מציע והדרך הבלתי קבילה לדעתי שבה הוא עובר בוועדה.

  2. מעולם לא הייתי "חבר וועד" כדי לתת עצה מקצועית, אך אם אני מנסה לדמיין התארגנות, נראה לי שהבלוגרים בישראל (ואני לא מדבר על פקאצות) רחוקים מאוד מבשלות להתארגנות כזו.

    שני האלמנטים שאני הכי רואה כבולטים הם
    א. אינדיבידואליזם (ולכן אין זה פלא שהנושא שהכי מדליק פה אנשים קשור לזכויות פרט, יותר מהרבה נושאים ראויים למאבק). בניגוד לסצנה המפורסמת במונטי-פייתון ("כולכם אינדיבידואלים") – כל אחד חושב שהוא הכי חכם (גם אני לפעמים), חייב לתת את הזווית שלו, את הגרסה שלו, ואת ה"כנסו כנסו" שלו
    ב. עדר – בדיוק *כמו* בסצנה של מונטי פייתון – נטייה להיסחף אחרי טרנדים, בעיקר אם הם מובלים עי אנשים כריזמטיים.

    בהתארגנות מסודרת כמו וועד עובדים נדרשת היררכייה ברורה ואפשר אפילו לומר ציות להוראות, גם אם הן לא מוצאות חן בעיניך (כמו קיום שביתה ע"י כל החברים בארגון עובדים). ההתנסויות שלי בעבודה שחורה (כל הזמן ובקמפיינים ממוקדים) ובפעילות למען תי"מ לפני ואחרי הבחירות לא מעודדות. גם כאשר ה"מפעיל" היה כריזמטי בהרבה ממני, ההירתמות לא היתה בצורה שאפשר לקרוא לה מאורגנת, אלא נעה בין סחבת ובין טרנד.

  3. אולי לעבוד דרך גופים קיימים? אני מניח (מקווה?) שלגופים כמו האגודה לזכויות האזרח יש נסיון בגיוס לובי ותרומות למטרות חשובות, והרי ה"חונטה הבלוגרית" יכולה לשמש לגוף כזה שופר לא רע ולעזור לקדם נושאים שהוא מתעסק בהם.

    בנימה מציאותית פחות, אפשר לחשוב על תכנת קוד פתוח לקאשינג בלתי ניתן למחיקה (סטייל P2P) ואז אין טעם באיומים כאלה אם מבעוד מועד של פוסט השתכפל לענן מרגע שנוצר ואין אפשרות למוחקו. הי, איגוד האינטרנט עשוי אפילו לזרוק על זה כמה ג'ובות:
    http://whatsup.org.il/modules.php?op=modload&name=News&file=article&sid=6453

  4. לעצם העניין –

    קראתי את ההודעה של משפחת שטרית והשתכנעתי שטוב שהפרסום הוסר, כי הראיות באמת נראות קלושות מאוד ביחס לחומרת ההאשמה.

    אם למישהו יש מידע חזק על חשד לשחיתות של מישהו – שיילך למשטרה או למבקר המדינה.

    טענתי כבר קודם לכן שחבל להתמקד בהתקפות אישיות על שטרית, כולל הסיפור של לקשר לפוסטים והתחרות על חיפוש שמו בגוגל.

    גם הטקסט שמוביל לקישור "הפוליטיקה נטלה את חירות הביטוי מבלוגר" מכליל ובעייתי.
    הוא תורם לתופעה שהיא כבר חמורה – בריחת הציבור מפוליטיקה, תופעה שאתה מייצג ההיפך ממנה עם כל הופעותיך בכנסת, מפגשים עם חכים ואפילו הרהור בקניית מפלגת מדף.

  5. איתי –
    אני לא מבינה למה אתה מתייחס לארגון שכזה כאל גוף המבוסס על/מייצג את קהילת הבלוגרים בישראל.

    אמנם לבלוגרים יש אינטרס משמעותי לקיומו של ארגון כזה, אולם נהפוך הוא: ארגון שכזה, אסור שתפקידו יהיה אך ורק להגן על בלוגרים ועל הפה הגדול והמלוכלך שלהם. עליו להתייחס לנגזרות השונות של הטכנולוגיה ואל הבעיות העולות מכך ומן הנסיונות להגביל את הטכנולוגיה והמשתמשים בה.

    (אני ממליצה שתעיף מבט באתר של ה-EFF ותראה את המגוון הרחב של הנושאים אותם מכסה הארגון האמריקאי. סיסמתם פשוטה: מגינים על זכויותיך בעולם הדיגיטלי)

  6. מסכים עם שרון. התמקדות רק בבלוגרים מוציאה את העוקץ מהמאבק למען חופש וכנגד הנסיונות של טכנופילים כשטרית לנכס את הטכנולוגיה לריבונות.

    ובקטנה: יש כבר מערכת אוטומטית לדעת מי נמצא ומי לא בכנסת: http://www.knesset.gov.il/presence/heb/PresentList.aspx לגבי נוכחות במליאה: תשאל את מתן וילנאי מה השיטות של הקואליציה (http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/922/134.html)

  7. אם אתה כבר יודע מה הארגון, מה המטרות, מי היו"ר, ומה תעשה עם חצי מיליון, למה שלא תספר לנו?

    מהמטרות אפשר לגזור גם מאיפה תשיג את הכסף (תפוז? ארגון האינטרנט הישראלי?)

  8. יש כאן עוד הבחנה שחשוב לעשות, והיא ההבחנה בין בלוגר ועיתונאי. עיתונאי הוא (אידאלית) איש פרופסיה שמאחוריו נמצאת מערכת שלמה שתפקידה (האידאלי) לאפשר לו לחשוף את העובדות ורק אותן. אם זה ה-schole, העובדה שפרנסתו של העיתונאי היא בתחקיר ובכתיבה ועל כן יש לו הפנאי לבצע אותם לעומק; אם זה במערכת שכוללת עיניים בוחנות ומערכת לאימות עובדות; אם זה הגיבוי המשפטי; הקשר הבלתי-אמצעי עם הצנזור; הקלות של השגת התגובה ועוד (בעולם מושלם, לכל הפחות). בלוגר, לעומת זאת, חסר בהגדרה את המשאבים הללו. בלוגרים נדרשים, כמו שכתבתי לא מזמן, לעיתונות הפרופסיונאלית בדיוק מפני שהם לא יכולים להרשות לעצמם את הזמן והמשאבים לבצע אימות עובדות כדרך שכלי תקשורת עושה זאת, ממילא אין ברשותם כלי עבודה כמו תעודות עיתונאי או גיבוי של פרסום ועל כן ממילא אין לצפות מהם לעבודה עיתונאית.
    כבר כמה חודשים שאני עובד, עם כמה חברים משפטנים (יש לי כאלה, אבל בד"כ אני לא מדבר על זה) על שני דברים במקביל. האחד הוא ניסוח להצעת חוק שתגדיר, או ליתר דיוק תגביל, את האחריותיות של בלוגרים בדיק בהסתמך על זה. השני, החשוב יותר, הוא ניסוח של עקרונות שעושים שימוש בחקיקה הקיימת כדי להגן על בלוגרים מפני אימת החוק. למשל, ניסיון לבסס משפטית את הרעיון שכל מה שבלוגר מפרסם נהנה ממילא מהגנת הבעת הדעה; או שעבור בלוגר די לספק קישור או הפניה למקור המידע כדי להוריד את האחריות לאמיתותו מעל כתפיו (כלומר, בלוגר לא צריך לוודא את אמיתותו של דבר מה שנדפס בעיתון) וכו'. הטענה הבסיסית היא שבלוגר לא שונה מאדם שהופך ארגז באמצע הפארק ומתחיל לצעוק לעבר העוברים ושבים את רעיונותיו, דעותיו והדברים הידועים לו על נושא מסוים. בדיוק כמו אדם כזה, הוא פועל במרחב ציבורי ועשוי להגיע לקהל נרחב למדי, ובדיוק כמו אדם כזה, זה מגוחך להפעיל עליו את החקיקה המגבילה את חופש הביטוי.
    אני מקווה שיהיו לנו תוצאות להראות בקרוב – לרתום משפטנים לעבודה זה עסק מורכב למדי.

  9. עצוב שעורך דין כמוך לא מבין שהוצאת דיבה אינה חלק מחופש הביטוי. מה שעשעה הפוסט ההוא היה הוצאת דיבה לשמה, ועל כך הערתי להם בזמן הפרסום.
    למרות הזילזול של אפי וגם ביום ו' לפתע פתאום ביום א' (לאחר קבלת המכתב ממשפחת שיטרית וכנראה שיחה עם עורך דין אמיתי) הבינו החברה כי הם פשוט כתבו דיבה והסירו והתנצלו.
    כל מי שמנסה לכתוב דיבה, באופן שבו הם כתבו, צריך לדעת ההתביעה תגיע ואז הוא יצטרך לשלם את המחיר, מסיבות כלכליות ברורות הם העדיפו ללכת למסלול של הסרה והתנצלות.

  10. ג'ון סטיוארט מיל, אהובי השני (את המקום הראשון חולקים רוסו ורולס) אמר: "הרעה המיוחדת בהשתקת ביטויה של דעה היא שזהו עושק של המין האנושי (…) אם הדעה נכונה, הרי נמנעת מהם [משתיקי הדעה] ההזדמנות להמיר שגגה באמת; אם מוטעית היא, הריהם מפסידים (…) רווח גדול לא פחות, תפיסה ברורה יותר ורושם חי יותר של האמת (…) אין אנו יכולים לעולם להיות בטוחים כי הדעה שאנו מנסים להשתיק היא אמנם דעה כוזבת; ואפילו היינו בטוחים בכך, עדיין הייתה השתקתה מעשה רע" , וזאת, בין השאר, מכיוון שחופש הביטוי הינו תנאי לקיומה של מדינה דמוקרטית, וההגנה עליו טומנת בחובה את כיבוד האוטונומיה של הפרט.
    עם זאת, מיל מעמיד סייג אחד בנוגע לחופש הביטוי: "מעשים מכל סוג שהוא, המזיקים לזולת בלא סיבה שאפשר להצדיקה, מותר, ובמקרים החשובים יותר זו חובה מוחלטת, לרסנם על ידי רגשותיהם השליליים של הבריות, ובשעת הצורך אף בהתערבותם הפעילה".
    עכשיו לתכלס: בעצם בחיים לא נוכל לממש את חופש הביטוי כי תמיייידדד יהיה מישהו שייפגע אבל לדעתי לאסתרינה הזאתי, דווקא כדמות ציבורית, אין בכלל זכות להיפגע, שכן האינטרסים שלה בעת שהיא מנסה לעוות את יונתן, לדעתי, אינם טהורים. מילא היית אומר שזה פוגע בה ברמה האישית, במשפחה שלה ובחייה האישיים, אבל כדמות ציבורית, פשוט אין לה זכות להיפגע! היא אמורה לייצג את ההיפך, את המלחמה הכנה על שמה! מה גם שחופש הביטוי הוא גם נחלתה שלה ועליה להשתמש בו! אם היא באמת נציגה של הדמוקרטיה עליה לשאת את הביקורת ולנהוג בדרכים ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ו-ת על מנת להילחם בביקורת! ואולי אפילו להראות לנו את האמת, האמת האמיתית…
    ועכשיו, להטפות:
    הגיע הזמן שהפוליטיקאים בישראל יחשבו שוב אם הם משרתים אותנו או את עצמם, ושיחזרו גם לאקדמיה קצת, זה לא יזיק להם לחזור ולהיזכר מדוע הם נמצאים במקום שהם נמצאים. ואסתרינה, אם את קוראת את זה, קחי את הביקורות ותתמודדי איתן בדרכים ראויות, ותאמיני לי שאצלי לפחות, תעלי בכמה נקודות…

  11. דב ואיתי,
    מקריאה מעמיקה של הפוסט הנמחק אני חושב שהוא היה עשוי נכון ובית משפט לעולם לא היה פוסק שיש בו מן לשון הרע. אני יודע שאפי, כעורך דין שמכיר את התחום לא מעט, כתב אותו במלוא הזהירות.

    קרין,
    מיל כתב עוד כמו שטויות, אבל כן, אני מסכים איתך.

    אבים ושרון,
    לא רק בלוגרים.

    מודי,
    הכסף נועד כדי לממן את כל הסיפור, אבל אני חושב שהכל ידוע. המטרות הן, או לפחות מבוססות על, המצע של התנועה הירוקה בנושא טכנולוגיה, היו"ר הביע הסכמה טנטטיבית, וצריך כסף.

  12. דב, לפי ההגיון שלך, אם אני משכנע אותך באיומי אקדח לתת לקלינגר חצי מליון ש"ח אז זה אומר שלפתע פתאום הבנת שטעית ועכשיו אתה תומך בו ללא סייג?

    הרי תמיד יכולת לנסות להתנפל עלי ולהוציא ממני את האקדח, בדיוק כפי שהם יכלו ללכת למשפט ולנסות להלחם בטובי עורכי הדין שכסף יכול לשכור. מכיוון שבחרת לעשות זאת, הרי שהוכחת שאני בעצם צודק.

    נקודתית יותר, פורסמה התנצלות. פורסמה גם תגובת משפחת שטרית. אני חושב שאת התגובה של משפחת שטרית היו שמחים לפרסם בכל מקרה (ולהתנגח בה או לסגור אותה לתגובות, זה לא משנה) אבל אין דין תגובה כפויה תחת איום בתביעה כדין תגובה עניינית.

    יכול להיות (סביר) שזה חוסר הבנה של המדיום ואולי זו סתם כוחניות. חבל, כי ההכחשה הגורפת שלהם היתה משכנעת למדי במבט ראשון.

  13. שרון – אני לא חושב שזו הגזמה לשער שבקרב 150-250 הנוכחים בהפגנה בת"א היה רוב לאנשים שהם כותבי בלוגים ו/או צרכנים מושבעים של המדיום הזה. אני לא מזלזל בעובדה שבלוגרים הרימו הפגנה והביאו אליה ח"כים – זו התקדמות משמעותית מאוד, אבל זה רחוק מאוד מחיבור לציבור הרחב.

    אם 70% מחברי הארגון יהיו בלוגרים זו תהיה מכת מוות לאפקטיביות של הארגון, בדיוק כמו שהמאבק בביומטרי הוא כישלון כל עוד הוא נתפס בציבור כ"מאבק הגיקים" (ע"ע המשפט הראשון בכתבה בערוץ 1 – קישור למעלה משמאל) והכתבים שמסקרים אותו הם ברובם כתבי טכנולוגיה/אינטרנט (בד"כ בלוגרים בעצמם).

    גם האגודה לזכויות האזרח המנוסה בהרבה מתקשה להגיע עם המסרים שלה (בנושאים אחרים, לא ביומטרי) מעבר למעגל קטן ואליטיסטי שכמעט כולו בוחר מרצ-חד"ש (ולאחרונה – התנועה הירוקה-מימד).

    איך מעבירים את שיח זכויות האדם / זכויות הפרט למרכז הדיון הציבורי בישראל זה אתגר גדול מאוד, והוא גדול במיוחד על ה"גיקים" שטובים מאוד בדיבורים על טכנולוגיות ובעיצוב סטיקרים מתחכמים והרבה פחות בניסוח מסר פשוט ואפקטיבי בסגנון "יתנו יקבלו" ושאר שטויות קליטות של פוליטיקאים ואדלרים.

    יהונתן – זה שהפוסט כשר משפטית (אין לי כלים להביע דעה) לא אומר שבעיני הוא לא מסריח. ללא קשר לחוזק הטענות, לדעתי מתקפה אישית על שטרית בתור "סכנה לדמוקרטיה" זה לא נכון, לא אפקטיבי ומאוד גרוע. ללא קשר להתנגדותי לחוק הספציפי, אני חושב שיש המון דברים חיוביים ששטרית עשה וכנראה יעשה בחייו הציבוריים. דוגמה אקטואלית, הצטרפותו הראויה לציון למאבק ברפורמת ביבי להפרטת הקרקעות. שטרית גם לא היסס בעבר לצאת נגד הקונצנזוס במפלגתו, למשל כשתמך (או לפחות נמנע בהצבעה) בהסכמי אוסלו בהיותו חכ של הליכוד.

    להעמיד אותו על טעותו זה חשוב, להפוך אותו לשטן (כפי שנעשה לאמנון כהן) זה לא לעניין.

    מאבק פוליטי זה לא תוכנית של מיקי רוזנטל.

    אני שוב ממליץ על פגישה עם ניר הירשמן שתומך במאבק כדי לקבל ייעוץ אסטרטגי על איך לנהל אותו נכון ואיך להתייחס למאיר שטרית.

  14. מצטרף לדעתו של איתי בנושא אופי המאבק. המצב בו כל מאבק פוליטי על דעות הופך למאבק לגופו של אדם הוא בלתי נסלח.

  15. טענת הפוסט היתה שצריך לבדוק, וחשוב שהוא התפרסם. לא נטען שיש קשר בין הדברים.
    טוב ששטרית הגיב. חבל רק שהוא הגחיך את תשובותיו ע"י לחץ למחיקת השאלות. התוצאה היא שלא ברור אם הוא ענה בכלל על איזושהי שאלה שנשאלה בפוסט המקורי. תגובתו נקראת כמו: "לא זאת השאלה [מעבר נושא]".

  16. פוסט חשוב. גם קרין ונמרוד אבישר כתבו מצוין – מילים שאני עומד מאחוריהן לחלוטין. דב, בכך שאתה מלווה כל התייחסות לתארים של אנשים אחרים במרכאות או בסימני שאלה (דב? "הבלוגר" וכו..) מעידה בעיקר עליך ולא עליהם.

  17. תמיד תהיתי מתי סתימת הפיות תאיים על הדמוקרטיה בצורה מובהקת, אך אני חוששת שהאנשים לא יתעוררו לעולם, או לפחות עד שיהיה מאוחר מדי! כי כרגע אנשים אולי נפגעים מהממשל, בעלי הון ואנשים שיש בידם כסף כדי לאיים בתביעה או לאיים ולסחוט בכלל בלוגרים או אנשים שכל רצונם הוא להפיץ ידע, ליידע אחרים ולחשוף שחיתויות, אך מה לעשות שזו האג'נדה של רוב הפוליטיקאים ובעלי ההון? הרי אם תתגלה התרמית הכי גדולה בהיסטוריה שבעצם הם מעל החוק ושהם הפושעים הכי גדולים כך שדם סוחר הסמים הכי גדול במדינה מתגמד לעומת סוחר נשק מושחת שפועל בגיבוי מלא של איזה חבר קונגרס והכל למען כסף מבלי להתחשב באנשים שימותו כתוצאה מזה , לרגע זה נראה תרחיש לא מציאותי אך כמובן שאלו תרחישים שקורים ביום יום מבלי שהאדם הממוצע בצאן שומע או קורא איפשהו, כי המדיה הממסדית מן הסתם נמצאת בידי אותם הגופים ובעלי ההון אז מדוע שהם ירשו לכלבלבים הקטנים שלהם (כלבי השמירה של הדמוקרטיה? כן בטח) לחשוף שחיתויות? הרי כשקם סוף סוף עיתונאי ישר, נקי מצפון שכל רצונו לחשוף וליידע את הציבור על שחיתויות הון-שלטון כמו מיקי רוזנטל לדוגמא, מה ה"תודה" שהוא מקבל מהמדינה? תביעה מאת העופרים.. אז מה הפלא? אתם בכלל מתפלאים שבעתיד הסינון באינטרנט יהיה? בטח שהוא יהיה? הריצו קצת חיפוש ברשת ותלמדו אודות "אינטרנט 2" שהולך להיות גן עדן לאותם האנשים בצמרת וגיהנום בשבילנו! כי ככה מתכוונים לנתק אותנו ממקור המידע וחופשה הביטוי הכי אפקטיבי והכי יעיל שיש לנו, כך יהפכו את העדר למנותק יותר, חסר אמצעים וחסר כל כוח! ככה הממשלות יהפכו לאלו ששולטות ויודעות מה קורה אצל כל אחד ואחד כי עד אז בטח יהיו מצלמות בכל חור, גם בבתים, גם בממירי טלויזיה (כמו המקרה שהיה בארה"ב שגרר מהומה רבה) מצלמות ברכבים (שהולך להיות להיט גם בארץ) וניטור סלולרי ואיכון כבר אמרנו? שקיים בארץ כבר משנה שעברה תודות לחוק "נתוני תקשורת" שמאפשר לכל פקיד ממשלתי או שוטר למצוא אותכם על גבי המפה, להאזין, להפעיל מצלמה, לחטט בדוא"ל שלכם, ביוזרים שלכם ברשת ולשלוף את היסטוריית הגלישה וההעדפות שלך מהספקית! בעתיד השקיפות הממשלתית תהיה חד צדדית, הם ידעו עלינו הכל, אנחנו נדע כלום עלייהם! ככה פשוט. זה כבר מזמן לא מד"ב,
    זה כבר מזמן לא קונספירציה, למעשה כל הנושאים האלו מאומתים ומידע עלייהם קיים ברשת , תתחילו בחיפוש אחר INTERNET 2 אולי תפקחו עניים!

    יהונתן תודה על פוסט חשוב! האנשים לא יתעוררו מבלי להזדעזע כנראה, חבל.
    הגיע הזמן שנפסיק להתמסר בעניים עצומות לידייהם של התאגידים ושל הממשלות. שום גוף לא יספק לנו בטחון בתמורה לוויתור על זכויות האדם שלנו, בטחון מלאכותי אולי כן, אבל בטחון אמיתי? רק מי שמסוגל לספק לעצמו..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *