על הפרת זכויות היוצרים של מוזס וסטימצקי, ועל איך הן ירו לצמם ברגל

0.
רשת הספרים סטימצקי וקבוצת ידיעות אחרונות, מהגורמים המחזיקים בלא מעט תכנים וזכויות יוצרים, הפרו זכויות יוצרים בעת פיתוח הקורא הדיגיטלי. אותו קורא דיגיטלי, שנועד להיות אבן הכתר של הקוראים האלקטרונים שקיבל חשיפה כל כך גדולה במדיה של שוקן, מכיל חלקים מהקרנל של לינוקס, לכאורה, ומבוסס על סביבת הפיתוח QT. אכן, נכונותה של ניופאן, יצרנית המכשיר, לשחרר חלק מהקוד למי שיבקש באמצעות דואר אלקטרוני היא מחווה נחמדה, אולם דרישות רשיון הGPLv2, שחלק מהקוד בקורא משוחרר תחתיו, ברורות:

You may not copy, modify, sublicense, or distribute the Program except as expressly provided under this License. Any attempt otherwise to copy, modify, sublicense or distribute the Program is void, and will automatically terminate your rights under this License.

1.
על פי סעיף 3 של הרשיון, בעת כל הפצה המפיץ צריך לבחור באחת מכל שלוש חלופות: (1) להפיץ את קוד המקור יחד עם התוכנה; (2) לציין כי התוכנה מורשית תחת הGPL וכי ניתן לקבל עותק מהקוד בצורה המקובלת להפצה של קוד מקור; (3) לצרף את המידע שהמפיץ קיבל בעת שהוא קיבל את הקוד לגבי מקור השגת הקוד (רק להפצות לא מסחריות). באם אחת משלוש החלופות האלה לא מתקיימות, הרי שהמפיץ נמצא בהפרת זכויות יוצרים. מפיצי הEvrit, הקורא הדיגיטלי, לא טרחו לעמוד באף אחת מהחלופות, גם לאחר תגובתם המנומסת. העברת קוד מקור בדואר אלקטרוני אינה דרך מקובלת להעברת קוד תוכנה, ואינה יכולה להחשב עמידה בתנאי הרשיון. תגובתה של ניופאן כי "אין לנו חלק בכתיבת הקוד למעט חלקים קטנים בקוד שנכתבו תחת רישיון GPL שיפורסם במהלך השבוע הבא באתר GPL" תמוהה, במיוחד כי לGPL, שהוא רשיון, כלל אין אתר.

2.
אולם, הלקח שיש ללמוד ממקומות אחרים הוא ברור. בצרפת חויבה ספקית תוכנה למסור את קוד המקור ללקוחות בהוראת בית משפט, אולם היו עוד מקרים אשר הסתיימו בפשרה ונתנו רוח גבית לתוכנה החופשית. הבעיה היא שאף אחד לא נלחם על כך מספיק. לפני חודשיים העברתי הרצאה על כיצד לבנות סטארט-אפ על קוד של אחרים, ההרצאה היתה מבוססת בעיקר על טעויות של אחרים, שלמדו בצורה קשה כי אם הם בונים סטארט-אפ מבוסס על אפליקציה בקוד-פתוח, קרנות הון סיכון ומיזמים אחרים יעבירו אותם שבעה מדורי גיהנום בטרם ישקיעו בהם. אלא שידיעות אחרונות וסטימציקי אינן סטארט-אפ, והמחלקה המשפטית ככל הנראה לא היתה כלל מעורבת בפיתוח התוכנה. אם היתה המחלקה המשפטית מעורבת בפיתוח התוכנה, ככל הנראה לא היתה מגיעה המחלוקת הזו, אלא כל קורא היה מקבל את קוד המקור של הEvrit עם הקורא האלקטרוני שלו.

3.
לחברות רבות אחרות יש פחדים על מה לעשות אם הקוד יוצא החוצה. הן שרויות בתפיסה עסקית שגויה לפיה שחרור הקוד הוא לאו דווקא הדבר הנכון. לעיתים עסקים מפחדים סתם לחשוף את הקוד, ולעיתים הם לא מבינים מה היתרונות בכך. הרבה מאוד עסקים מבססים את המודל שלהם דווקא על מתן שירותים מבוססי שרת, ולכן גם אם יחשפו את קוד המקור של התוכנה, לא תהיה כל בעיה לעסקים שלהם, אלא להפך. כך גם, להערכתי, בקורא Evrit. אם אכן יחשף מלוא הקוד (ואני רוצה לדעת, אם למישהו יש את הקורא, איך הקורא בנוי בדיוק), לא תגרם ירידה במספר הספרים שהרשתות מוכרות (והרי על זה מבוסס המודל העסקי שלהם), אלא ההפך: יותר אנשים יקנו את המכשיר כדי להריץ עליו אפליקציות נוספות.

4.
אז מה אפשר ללמוד מהנושא: הן ידיעות והן סטימצקי הפרו זכויות יוצרים. ההפרה התבצעה מחוסר הבנה מוחלט של הרשיון ושל עולם הקוד הפתוח, ודווקא לא להפר זכויות יוצרים היה משפר את מעמדם כשחקניות בתחום הספרים האלקטרונים.

15 תגובות ל-“על הפרת זכויות היוצרים של מוזס וסטימצקי, ועל איך הן ירו לצמם ברגל

  1. כתוב שם שצריך לפנות למישהו בדואר כדי לקבל את קוד המקור. מישהו כבר עשה את זה ושם אותו במקום קצת יותר נגיש?

  2. אני חושב שאחד החששות גם במצב בו אתה מספק שירות (באתר, או במקרה דנן באמצעות מכשיר) הוא אבטחה. לכן, קיים חשש משחרור הקוד.

    נכון, מדובר ב-security through obscurity, אבל אם אנשים לא נחמדים יבחנו את הקוד עם זכוכית מגדלת, הם עשויים לגלות דרכים לפרוץ אותו. הפריצה תמוטט את המודל העסקי (למשל, אפשר יהיה להוריד ל-Evrit ספרים שלא בתשלום).

  3. יריב, דווקא את רוב הדברים הללו הם לא מחוייבים לשחרר.

    בכל מקרה, העובדה שאני צריך לשלם להם על ספרים פוגעת ברווחים שלי. למה אני בכלל צריך לשלם להם? בגלל זכויות יוצרים של מישהו שאני לא מכיר?

    ותזכורת למקרה מפורסם מצד גוף אחר שרוממות זכויות היוצרים בגרונו:
    http://mjg59.livejournal.com/78590.html

  4. המודל העסקי של הע-ברית מבוסס על מכירת ה"ברזל", וכן רישוי ספרים. שני דברים שלא יושפעו לרעה על ידי חשיפת קוד המקור (אם מישהו רוצה לפרוץ את הנזק של המערכת, הוא יוכל לעשות זאת גם בלי גישה לקוד. לראיה, x-box, iPhone, ועוד).
    דווקה חשיפת הקוד, לדעתי, יכולה להוות ייתרון למכשיר הזה על פני אחרים. המצב הזה מזכיר לי את הראוטרים בהם לינקסיס השתמשה בקוד של לינוקס, שאילץ אותה לשחרר את קוד המקור של הראוטר, וקמה לה תרבות של פיתוח קושחות וממשקי משתמש טובים יותר לראוטרים האלה (http://en.wikipedia.org/wiki/Linksys_WRT54G_series#Third-party_firmware_projects). לראוטרים האלה יש עכשיו יכולות שלא היו מביישות ראוטרים יקרים הרבה יותר, אבל מחיר ה"ברזל", אותה יחידה ממנה החברה מתפרנסת, נשאר זהה.
    אם וכאשר איאלץ בעתיד לקנות ראוטר חדש, הוא יהיה מהסוג הזה, עליו אני יכול להריץ קוד שאני יודע מה הוא עושה, ושמאפשר לי יכולות מתקדמות שהיצרן לא חשב לתת לי.
    כנ"ל עם קורא ספרים. קורא ספרים פתוח יכול לקבל בן-לילה תמיכה בשפות זרות, גופנים חדשים, או יכולות אחרות שאני לא יכול אפילו לחשוב עליהן. זה רק יגדיל את המכירות, אם ישפיע עליהם בכלל.

  5. יריב- אתה מדבר על הורדה מהאתר שלהם שלא בתשלום? כי הקורא עצמו יקרא כל קובץ שתכניס אליו, כולל ספרים שהשגת במקומות אחרים ואין לו דרך לדעת אם שילמת עליהם או לא. בכל מקרה, אני לא רואה את הקשר בין אבטחת האתר לקוד במכשיר.

  6. לא ממש הבנתי איפה ההפרה. Qt משוחררת תחת רשיון LGPL (וגם תחת רשיון מסחרי בתשלום), ולכן הם לא מחוייבים לשחרר את הקוד שלהם (אלא־אם־כן הם עשו שינויים ב־Qt עצמה, ואז הם אמורים לפרסם את השינויים שביצעו).

    האם הם ערכו שינויים בקרנל? גם אם כן – שוב, הם לא מחוייבים לחשוף את כל הקוד שלהם, אלא רק את אותם השינויים. הקרנל עצמו נגיש לכל אחד.

  7. אורגד,

    לפי מה שאני הבנתי, על QT בכלל לא דובר, אלא הם העלו את זה. כנראה שבתוך האפליקציה שלהם היה הרבה מאוד קוד שהוא כבר GPL ושהמערכת עצמה מבוססת על לינוקס, ואת השינויים בקרנל הם לא שיחררו.

  8. ניסיון לקבל את הקוד נתקל בתגובה הבאה:
    I am out of office until August 10th – occasional access to email.

    אני אנסה שוב כשהקוד יחזור מחופשתו.

  9. יריב, אין שום בעיה למלא את eVrit בספרים שלא קנית (או לא קנית באתר של החנות). הוא תומך בכמה פורמטים של ספרים אלקטרוניים. כל מה שאתה צריך לעשות זה לקנות את הספרים (או להוריד ספרים חינמיים, בפרוייקט גוטנברג לדוגמא) אל המחשב שלך, ולסנכן אותם למכשיר.

  10. מעבר לעובדה ש "ניופאן" היא חברה דורסנית עם תודעת לקוח נמוכה
    לדעתי, החברות הנוגעות בדבר בפאניקה משום שכל הבנה של המכשיר שלהן
    תאפשר שיכפול והעתקה של יצירות שהן מוכרות.
    מנגנוני DRM – בדרך כלל ממומשים בתוכנה ומעט מאד מהמכשירים מסוגלים לספק תמיכת חומרה מלאה (זה בדרך כלל מייקר את המכשיר).

    אשמח לראות את ניופאן מוסרת את רכוש הציבור בחזרה אל הציבור ולטובתו
    זה יהיה תקדים מרענן (נראה לי שהם לא יהססו להיגרר לבית משפט – וחובה על הקהילה למצות איתם את הדין עד תום, כי מהכירי אותם… הם בהחלט חמדניים)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *