ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שוב מתקפל, והפעם בעניין הגזירות הכלכליות שהטיל אך מכבר על הציבור; אלא שהפעם מדובר בהתקפלות דה מי קולו. ראשית, ההבטחה להעלות את שכר המינימום היא לא יותר מאשר פארסה כאשר הסכם קיבוצי המעלה דה-פקטו את שכר המינימום כבר נחתם על ידי ההסתדרות וארגוני המעסיקים.שנית, הורדת תעריפי המים היא פיקציה לכשעצמה כאשר מבקר המדינה חוקר את הנושא ולא רחוק היום שיבדקו מדוע ניתן מונופולין כזה לידי תאגידים; שלישית, מחירי הדלק כנראה שלא באמת ירדו; הרי שר האוצר יובל שטייניץ לא באמת שלם עם ההחלטה ומעט רעש במצרים עוד יעלה את מחיר הנפט העולמי; רביעית, הפחתת מחירי התחבורה הציבורית יהיו רק בפריפריה, וגם אז רק על כרטיסי חופשי-חודשי. ציבור מוחלש שירצה לגור במרכז הארץ יצטרך להמשיך לשלם יותר. חמישית, לא ברור מה יהיה עם מחירי הלחם ולסיום, הכל כמובן כפוף לאישורו של משה גפני.

אם לרגע היה נדמה כאילו נתניהו בא להושיע ולהציל, הרי שהוא בסך הכל הגיע על מנת לבטל גזירות שהוא הטיל בעצמו. לא להיט כאשר מדובר בראש ממשלה שהוא שר לתכנון על-כלכלי או בא לקצץ את ההוצאות הממשלתיות.

השאלה היא, אמנם, איך פותרים את הבעיות שיוצר נתניהו על ידי השוק החופשי: עופר עיני הצליח לעשות זאת יפה: הוא מצא את הדרך למנוע את התערבות הממשלה על מנת לאפשר את שכר המינימום, על ידי קבלת הסדרים וולונטריים אחרים. כך יכולות (בתיאוריה) גם חברות הדלק לעשות על ידי הקטנת רווחיהן (מה שלא ממש סביר). אולם, יש עוד מספר שיטות להקטין את ההוצאה על דלק, אף בפריפריה, שהשוק אמור לסגל לעצמו (כגון אימוץ של יום עבודה מהבית או נסיעה בתחבורה ציבורית).

את מחירי הלחם, ככל הנראה, השוק לא יוכל להקטין. אולם, מאפיות מסוימות יוכלו לקדם מס רגרסיבי בתכנית שיווקית כלשהיא: מעמד הביניים והמעמד הגבוה יוכלו לממן את הלחם האחיד על ידי העלאת מחירי הלחם שאינו בפיקוח כדי לסבסד את הלחם האחיד. מעבר לכך, את מחירי המים יכולים ראשי הערים, שהם בסופו של דבר מי שמנהלים את תאגידי המים, להוריד ולממן את גרעונות תאגידי המים מהתקציבים הממשלתיים שהם מקבלים (או מקנסות, אם מדובר בעיריית תל-אביב); בעצם, עיריית תל-אביב יכולה לממן את המים לכל המדינה מקנסות החניה שלה.

הפתרון הנכון להתמודדות עם נתניהו, כפי שמציין נכונה יובל דרור, הוא להראות לו שיש לך את הכח להתעלם ממנו, להראות לו שאתה לא מחויב אליו ויכול להסתדר בלעדיו; באותו רגע הוא יתקפל. עד אז, ככל הנראה, הוא ימשיך להשתין עלייך.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]