0.
בעת שאתם קוראים את הפוסט הזה אני כנראה אשב בכנסת בדיון של ועדת המדע והטכנולוגיה לכבוד יום זכויות האזרח על מצלמות אבטחה במרחב הציבורי. אכן, אחרי מחקר מקיף של משרד המשפטים וקביעת עובדות בשטח על ידי לא מעט רשויות מקומיות שהחליטו לקחת את החוק לידיים (ורק כדוגמא, טירת הכרמל, זכרון יעקב, פתח תקווה, יבנה, רחובות, באר שבע וראשון לציון) ולהתקין מצלמות במרחב הציבורי, התגלה במסמך של מרכז מחקר ומידע של הכנסת בנושא מצלמות האבטחה כי לא רק שאין לאף אחת מהרשויות נהלים מסודרים בנוגע לאבטחת מידע, אלא אפילו שחלק מהרשויות בכלל לא מבינות את ההשלכות של כך.

1.
למי שלא עוקב אחרי הבלוג מספיק זמן נזכיר את הסיפור; עוד ממרץ 2009 תהיתי כיצד בדיוק מותקנות מצלמות אבטחה ברשויות המקומיות ומה הסמכות. הסיבה לכך? למרות שנראה לנו שהעירייה אמורה לשמור עלינו בטוחים יותר, הרי שבסופו של דבר, לעירייה אין סמכות לאכוף את חוקי הונדליזם והאלימות, והיא מוגבלת לרשימה קצרה של עבירות שמותר לה לאכוף. בין היתר, הסברתי שהגורם שמוסמך לאכוף את החוק הוא המשטרה, ולא העירייה, והעירייה אינה יכולה להחליט לקחת את החוק לידיים ולצלם את המרחב הציבורי כדי לאכוף את החוק; למשל, תמוה כיצד תפיסת מעשני ג'וינטים בגנים ציבוריים היא חלק מסמכותה של העירייה.

2.
הדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מנסה להסביר שמצלמות האבטחה הותקנו כחלק מתכנית 'עיר ללא אלימות', שכבר ראינו שלא רק שאינה מועילה בהפחתת האלימות, אלא שלא מכילה נתונים מדויקים (דו"ח של מרכז המחקר והמידע מאוקטובר 2010). כעת, מרכז המחקר עשה את מה שארגונים רבים לא הצליחו, וקיבל קצת תשובות לגבי מספר מצלמות האבטחה והנהלים סביבן. בין היתר, בגבעתיים "‫המוקדנים עברו הדרכה ופועלים על פי הנחיות ברורות של צנעת הפרט וחתומים על כתב סודיות‬", בנתניה "‫בימים אלה שוקדת העירייה על הכנתם [של נהלים – י.ק] ואלה טרם הסתיימו‬", בלוד "‫גורמי העירייה בסיוע יועץ חיצוני יגבשו נהלים באשר להצבתן‬ ‫והפעלתן של המצלמות", בחדרה "‫מנהל המוקד העירוני בכפוף לייעוץ המשפטי ולנציבות פניות הציבור אחראי על הנגישות‬ ‫לחומר המצולם", באילת "‫הנגישות למידע היא באמצעות סיסמא מאובטחת המצויה רק ברשות הקב"ט והחברה‬ ‫הנותנת שירות תמיכה למוקד‬", ברמלה "‫הצילומים מופצים לגורמי משטרה ופיקוח עירוני בכפוף לאישור הגורמים המוסמכים‬ ‫בעירייה‬", בראשון לציון אין כל נהלים, בפתח-תקווה "‫לא הועבר תיעוד לטיפול משטרתי‬", עיריית ירושלים זוכה לציון לשבח כיוון שגיבשה נהלים מסודרים (אם כי עדיין פוגעת בפרטיות) ובחיפה "‫הנגישות למערכות החוזי הנה למורשים בלבד‬".

3.
כלומר, ניתן לראות שבחלק מהרשויות מידע זה מגיע לידי ידיים פרטיות (נניח בראשון לציון ל‫חברה העירונית לביטחון‬ ‫וסדר ציבורי בע"מ‬, שזה בכלל אירוני שהאצילו לחברה בערבון מוגבל את היכולת לאכוף חוקים כמו חוקי עישון, או באילת בה החברה שמספקת תמיכה); אבל מה שחשוב יותר הוא שלא רק שאין נהלים, אלא שאף עירייה לא הצליחה להסביר מהו מקור הסמכות לפעילות הזו. כלומר: יוצאים מיליוני שקלים מהקופה הציבורית לצרכי פתרון בעיה שהעירייה בכלל לא יכולה לפתור, לא יכולה להוכיח שהפתרון מועיל ולבסוף גם לא יכולה להראות מהי הסמכות החוקית.
[מן העבר: עוצמה ללא גבולות | בדיוק מה שהשלטון המקומי לא צריך, פוסט מ2008]

4.
עכשיו, קל לי להבין את הקוראים להגברת מצלמות האבטחה, הם רואים את המצלמות בדיוק באותה דרך בה המתנגדים למצלמות רואים: הם מבינים שהמצלמות ישנו את ההתנהגות האנושית ויביאו לכך שאנשים לא יתנהגו בצורה מסוימת במרחב הציבורי: הם לא יחטטו באף, הם לא יביעו חיבה, הם אפילו יבחרו שלא להסתובב במרחב הציבורי. מדוע? כי חלק ניכר מהאנשים לא אוהבים שצופים בהם. אותו חלק ניכר מהציבור, האנשים שמעריכים את הפרטיות שלהם, בוחרים שלא להחשף ומעדיפים שלא ירגלו אחריהם. העיריות, מנגד, לא מקנות להם מרחב ציבורי נקי. כלומר, אין "עיר מקלט" בה אדם יכול להסתובב מבלי שיעקבו אחריו ואין בחירה אמיתית. במצב כזה, איך אדם יכול לשמור על זכותו לפרטיות כאשר עקרון האב לפרטיות הוא הסכמה.

5.
[אז כמה אנשים יראו אותך, אוי אוי אוי]; אז כן, העובדה שאנשים אחרים רואים אותך ושומרים מידע עלייך, במיוחד כאשר המידע מגיע לעובדי קבלן, חברות שירותים ואנשים שמועסקים במיקור חוץ אינה מעודדת במיוחד (וראינו כבר מה קרה עם זה). העובדה שעיריית ירושלים מרשתת את המרחב הציבורי כדי לאכוף עבירות בניה ועבירות של רוכלות מראות על סדר העדיפויות של הרשויות הציבוריות: הן עוברות לאכיפה אוטומטית [פוסט מ2007 על מהי אכיפה אוטומטית וכיצד אפשר להלחם בה], כלומר, לא בוחרים את העבירות שהכי מסוכנות לציבור אלא את אלה שהכי קל לתפוס, בדיוק כמו מצלמות מהירות שלא מפחיתות את תאונות הדרכים אבל כן מעשירות את הקופה הציבורית כך גם מצלמות האבטחה.

6.
זו בדיוק הבעיה עם מצלמות האבטחה: לא צריך יותר שוטרים או פקחים (שכאמור נוכחותם ברחוב מגבירה את תחושת הבטחון) אלא עדיף להתרחק, להתנכר, להיות משהו מלאכותי, צריך לאכוף את הקל, ורק אז: אולי, נוכל להפוך למדינת משטרה.

ביום שישי הקרוב יערך מצעד זכויות האדם, אם גם לכם כואב על מה שקורה כאן ואתם חושבים שישראל צריכה להפוך לדוגמא לשאר העמים ולא לעוד מקרה שילמד, בצורה עגומה, בספרי ההיסטוריה, אתם חייבים לבוא.