זו מפסיקה להיות סאטירה כשאנחנו רואים את זה וחושבים שזו באמת המציאות; זו מפסיקה להיות סאטירה כשהמנהיגים שלנו כל כך נלעגים עד כדי כך שהאזרחים יאמינו לכל דבר שיאמרו להם שהם אמרו, רק כי זה לא פחות הגיוני מדברים אחרים שהם אמרו. זו הגאונות של איתמר רוז שהלך לפסטיגל תוך שהוא מתחזה לחייל צה"ל, לכאורה, וביקש מאמהות ישראל לברך את חיילי צה"ל לחג החנוכה, תוך שהן נדרשות להקפיד על האיסור הידוע של שמיעת קולן של נשים או צפיה בהן. רוז ביקש מהנשים להסתתר מאחורי פרגוד או להסתודד עמו על מנת שהוא יברך את החיילים בשמן.

זו לא הפעם הראשונה שרוז מציע לנו סאטירה משובחת, בחשבון הYouTube של רוז ניתן לראות סרטונים בהם רוז מגיע לבחון האם מתחבאים שמאלנים בבתים בניגוד לחוק או סרטון השירותרום של יוסי עטיה ורוז בו הם מגיעים לבתי תושבים לקחת תרומות עבור צה"ל. הבעיה היא שבישראל לקראת 2012 המציאות בה לנשים אסור להשמע היא פחות סאטירית ויותר טראגית.

תחת השם המכובס הדרת נשים יש מתקפה אלימה בימים אלה על מחצית מהאוכלוסיה, משתיקים את קולה, מונעים את השתתפותה באירועים ואף אוסרים עליה להלך ברחוב בחופשי. הדרת הנשים היא לא פחות מאלימות חברתית, זו אינה תופעה דתית. אלא, שמתוך רצון להתחבב על מיעוט קיצוני באוכלוסיה, פוליטיקאיות כמו לימור לבנת מחליטות לעמוד לצד האוכלוסיה הפוגעת; ואם לבנת תומכת באיסור, אז פלא שסרטון הסאטירה של רוז נתפש כמציאותי?

ואז בא ראש הממשלה הנערץ, בנימין נתניהו, היחיד והראשון שעולה על אסונות בטרם העולם מגלהם, והורה למשטרה לפעול נגד הדרת נשים, רק שזו ענתה כי אינה יודעת כיצד לטפל בתופעה. הפתרון הוא פשוט, והוא מורכב כמו תמיד מחינוך ואכיפה. כל עוד אנחנו נמשיך לקנות את התירוץ העלוב שילדות בנות 8 שלבושות "לא צנוע" יכולות לגרות אוכלוסיה מסוימת מינית, או כי הצגה של קורבנות השואה במחנות ההשמדה עת היו עירומים היא תועבה שעשויה לגרום לגירוי מיני אז כנראה שאנחנו נפול בפח של אלה שחושבים שאנחנו יותר מטומטמים ממה שאנחנו באמת (ואן דר גראף אחותך מרכזת את רשימת הגירויים המיניים המלאה, כמובן).

אז כן, אומה שמאמינה שיש קבוצה שלמה באוכלוסיה שלא יכולה לשלוט בעצמה וברגע שהיא שומעת בת קול היא אצה לכיוונה ואונסת אותה [כן, אני מודע למשמעות האמיתית של בת קול] היא אומה שככל הנראה תכחד, יחד עם חלם. ולכן, לא פלא שאנחנו לא מתמרדים; מאכילים אותנו יום אחרי יום באותן השטויות, ואנחנו רק אומרים תודה.