המשטרה רוצה לקבל זהות של מי שעומד מאחורי IP ללא צו, ואתם שותקים.

אכן, הגזֵרה והגזֵרה לגזֵרה ידועות הן בחיי המעשה ובמשפט המודרני בפעולות הבאות למנוע את סכנת המדרון החלקלק: שמה שנראה לנותן הוראה או הסכמה כדבר ראוי עלול לשמש לבעלי כוונות לא טהורות, ולעתים אף לתמימים, פתח שראשיתו קופו של מחט וסופו פתחו של אולם, למעשים שאינם ראויים וגם לעבֵרות. וראוי שתהא מוטלת לפתחם של מקבלי ההחלטות בימינו השאלה: איזו היא דרך שיבור לו האדם כדי שלא יידרדר במדרון זה? (אליקים רובינשטיין, על סכנת המדרון החלקלק, אבל מומלץ לקרוא את הכל).

0.
המדרון החלקלק הינו, בסופו של דבר, השלמה עם התדרדרות מוסרית; יש מצב שלאף אחד לא נח עמו, אך הוא דרוש לצורך טיפול בעוולה גדולה יותר, ולכן משלימים עמו (בין אם בחוק ובין אם בעצימת עיניים), לאחר מכן מעוניינים לבצע את אותה פעולה לא נוחה, אבל לצורך עוולה פחות גדולה, ולבסוף משלימים עם הפעולה הלא נוחה לצורך עניינים מיותרים ופעוטים. זהו המדרון החלקלק: מצב בו כל ויתור קטן מוביל לויתורים גדולים בסופו של דבר, שאיננו יכולים לחיות עמם בסוף.

1.
כזהו הסיפור של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (או בשמו הרלוונטי, חוק נתוני תקשורת); החוק, להזכירכם, מאפשר למשטרה ולכל מיני רשויות חקירה אחרות לקבל נתוני GPS על המיקום שלכם, את רשימת השיחות שלכם ואנשי הקשר ששוחחתם איתם, את רשימת האתרים שגלשתם בהם, את כתובת הIP בבית שלכם ועוד, והכל מסיבות בעייתיות; כזכור, החוק פוגע בחסיון עורך דין-לקוח וחסיונות מקצעויים אחרים, מאפשר גם שימוש ללא צו שיפוטי והכל למטרות פסולות בדרך כלל.

2.
כעת, אחרי שכמעט שנים עברו מחקיקת החוק, פתאום באה המדינה ומבקשת עוד. כלומר, עד עכשיו החוק עמד בביקורת ציבורית, לא היה שקוף והיה בעייתי. פתאום, המשטרה ורשויות אחרות הבינו שהדבר לא מספיק, וכעת תזכיר חוק שמפורסם על ידי משרד המשפטים רוצה גם את היד, אבל גם את הריאה הימנית שלכם. על פי תזכיר החוק, עולות מספר נקודות בעייתיות: הראשונה היא קבלת נתוני זיהוי של אדם ללא כל צו שיפוטי, השניה היא הרחבת הרשויות שזכאיות לאותו מידע והשלישית היא מתן אפשרות לערעור על החלטה שסורבה (לנוסח התזכיר; היום כנראה אדון רק בראשונה.

3.
אתחיל עם הראשונה. משרד המשפטים מבקש לקבל נתוני זיהוי, כלומר מי עומד מאחורי כתובת IP או מאחורי מספר טלפון ללא כל צו שיפוטי; הסיבה? לטענת משרד המשפטים "בנוגע לנתוני זיהוי (שם, טלפון וכתובת), מוצע כי כל הרשויות המנויות בתוספת הראשונה והשניה יוכלו לקבל פרטים אלו אף ללא צו שופט, כיון שמדובר בסוג מידע שמידת הפגיעה בפרטיות הגלומה בו היא מזערית, ונחיצותו לצורך חקירת עבירות היא רבה". יכול להיות שמשרד המשפטים לא קורא החלטות של בית המשפט העליון, אבל הדבר נראה לי לא הגיוני. לא אחת פסק בית המשפט העליון כי דווקא הפגיעה בפרטיות בחשיפת זהותו של אדם מאחורי כתובת IP היא מהפגיעות החמורות ביותר בפרטיות.

אותה שאלה של "מי האדם" כבר נדונה לא אחת, ובתי משפט פסקו שאין חובה להזדהות סתם כך בפני שוטר (תפ 14037-03-09 מדינת ישראל נ' יצחק ניסים), אז על איזו פגיעה מזערית לפרטיות מדובר? רוצה המשטרה לזהות אותנו בצורה מתמדת, שתתכבד ותחדל להורות לשוטריה להסתובב ללא תגי זיהוי או פנים חשופות.

4.
המשנה לנשיאה דאז, אליעזר ריבלין, פסק בפרשת רמי מור כי "ניתן לומר כי במידה רבה האנונימיות עושה את האינטרנט למה שהוא, ובלעדיה ייגרע מן החופש במרחב הווירטואלי. ככל שתתרחב האפשרות לעלות על העקבות הנותרים בחלל הווירטואלי, יש לצפות לשינוי מהותי בדפוסי ההתנהגות של המשתמשים" (רעא 4447/07 רמי מור נ' ברק אינטרנט). אכן, יכול להיות שמשרד המשפטים לא חושב כך, אבל נתוני זיהוי (השאלה מי עומד מאחורי כתובת IP) הם שאלה לא פחות חשובה משאלות של "איפה נמצא אדם" או "עם מי דיבר אדם".

5.
המרחק בין השאלה "מי עומד מאחורי כתובת IP" אינה שונה מהשאלה "מי עומד מאחורי טביעת אצבע" שנדונה במאגר הביומטרי או אפילו שאלת "מי עומד מאחורי תמונה". הסכנה המהותית בחשיפה מסוג כזה אינה מדרון חלקלק, אלא ביטול של חוק נתוני תקשורת והפיכת המידע האישי להפקר וזמין. כבר ראינו לא מעט על הקלות של העברת מידע לפי חוק נתוני תקשורת ומדובר בהליך חד-צדדי בו לקרבן (או מי שמבוקשים נתוני התקשורת שלו) אין בכלל אפשרות להלחם על זכויותיו. הסכנה כאן היא ממשית, אמיתית וגדולה בהרבה מהמטרה הלא מכובדת. כבר זכור שמשטרת ישראל לא יישמה נהלי אבטחת מידע ראויים, לפי דו"ח מבקר המדינה, וזו בדיוק הסכנה.

6.
בהערת אגב, אחד השינויים הוא ההצעה לאפשר גם לקבל מידע על מי שהוא קרבן של עבירה; הבעיה כאן היא שגם כאן, המשטרה תוכל לקבל את המידע ללא ידיעת ו\או הסכמת הקרבן. כלומר, נתוני התקשורת (רשימת שיחות הטלפון של הקרבן, המיקום הגיאוגרפי שלו ועוד) יצטרכו להחשף בפני המשטרה, ללא כל ידיעה או הסכמה. מדוע? הדבר לא מובן. תרצה המשטרה לקבל מהקרבן מידע, תבקש ממנו בנימוס. אם הוא יסרב, שתתן לו את ההזדמנות להסביר לבית המשפט מדוע.

7.
נתוני תקשורת הוא חוק רע, הוא אולי לא התחיל ככזה, אבל הוא הופך להיות משהו רע מאוד.

5 thoughts on “המשטרה רוצה לקבל זהות של מי שעומד מאחורי IP ללא צו, ואתם שותקים.

  1. בעניין שאתה מזכיר בסעיף 3. (תפ 14037-03-09 מדינת ישראל נ' יצחק ניסים)

    אם ככה, האם מותר לשוטר להוריד רכב מהכביש לביקורת סמים? איך יכול להיות פה חשד סביר לעבירה אם הרכב בסך הכל נוסע?

  2. יונתן
    האם זה מגיע מהשר או מהפקידים במשרד? מי הם האנשים במשרד המישפטים שמבקשים את השינוי הזה? יש לך שמות? מעניין לראות איך הם ירגישו כהם לא יוכלו להתחבא מאחורי "פקידים במשרד".

  3. כשהמדינה מבקשת את רשימת האתרים אלהם גלש האדם האם זה מדבר על רשימת הגישות ל DNS (וזו הסיבה למה רבים עברו ל opennic + tor מלתחילה) או שמדובר על זה שה ISP הולך לבצע הרשמה של אל אלו אתרים יצר קשר כל משתמש שלהם ?

    ומה קורה אצל אדם שלא שומר היסטוריית גלישה, ורץ מתיקייה נדיפה (ramdisk) האם במצב כזה יחשב כמשמיד ראיות, לא משתף פעולה בעת חקירה ?

Comments are closed.