0.
זכויות יוצרים הן לפעמים אסון חברתי, בעיקר בגלל ההסדרים שאנו עורכים כדי לאכוף אותן. בשבוע שעבר קרה מקרה מעניין, שיכול להשליך אור על נושא אחר. סוכנות החלל האמריקאית (NASA) פרסמה באמצעות YouTube סרטונים מהנחיתה על מאדים; כמו כל יצירה אחרת של ממשלת ארצות הברית, הסרטונים חפים מזכויות יוצרים (בניגוד לישראל, שבה למדינה יש זכויות) וכל אחד חופשי להשתמש בהן. ואכן כך היה. חברת תוכן בשם Scripps, אשר שידרה את הסרטון (בעקבות העדר הזכויות), גם השתמשה במנגנון זיהוי התוכן של YouTube על מנת להסיר את הסרטון של NASA. כמובן שהדבר נעשה בשוגג, אבל הוא בדיוק העניין.

1.
המנגנון של יוטיוב עובד ככה: כדי להמנע מאחריות להפרת זכויות יוצרים של משתמשים, אתרי תוכן מחזיקים מערכת של "הודעה והסרה"; כלומר: הפסיקה קובעת (גם בישראל וגם בעולם) שכל עוד האתר לא ידע על הפרת זכויות יוצרים ולא לקח חלק פעיל בה, הוא לא יהיה אחראי עד שיודיעו לו. אם מודיעים לו והוא הסיר: הוא לא אחראי; אם הוא לא הסיר, צריך לדון בשאלת האחריות (ת"א 567-08-09 א.ל.י.ס. אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות (1993) בע"מ ואח' נ' רוטר.נט בע"מ ואח', 2:07-cv-05744-AHM-AJW UMG v. Shelter).

2.
YouTube, שכזכור נמצאת בבעלות של גוגל, מפעילה כמה מערכות לסינון מקדמי של הפרות זכויות יוצרים; חלק מהן גרמו לבעיה שדוברה עליה בעניין NASA. בין היתר לא מעט פעילויות נחסמו על ידי YouTube לאחרונה בעקבות תלונות אוטומטיות. בשנת 2010 גוגל איפשרה הסרה אוטומטית על ידי סימון תכנים בחותמת אלקטרונית. הסימון יצר כמה מקרים לא נעימים, בינהם המקרה של בריאן קרמר. קרמר צילם סרטון אשר העלה לYouTube; הסרטון שודר במסגרת פינת 'אמש באינטרנט' בתכנית של ג'י לנו. בעקבות השידור נכנס הסרטון המקורי וסומן על ידי YouTube כמפר זכויות יוצרים (עוד מידע על הסרות אוטומטיות אפשר למצוא כאן).

3.
הבעיה האמיתית מתחילה אבל עם ההצהרה של גוגל כי זו תשקלל את כמות התלונות על הפרת זכויות יוצרים בעת דירוג תוצאות החיפוש. כלומר: זה לא משנה כמה האתר שלך פופולרי, אם קיבלנו כמה מכתבים או התראות שהאתר שלך מפר זכויות יוצרים, הוא לא יופיע באינדקס שלנו ואף אחד לא יגיע אלייך. אז נכון, גוגל לא צריכה לשתף פעולה עם מפרי זכויות יוצרים, אבל היא גם לא צריכה לשתף פעולה עם בריונים. האלגוריתם החדש של גוגל, יותר מכל, עשוי לפגוע באתרי תוכן גולשים לגיטימיים (כמו YouTube) ולעצור את תהליך ההשטחה של האינטרנט בו יוצר קטן ועצמאי החזיק בדיוק באותו כח כמו תאגיד תקשורת ענק. ומדוע?

4.
נחזור לYouTube (ונניח, לצורך הדיון שאנחנו לא מדברים על YouTube עצמו אלא על אתר תוכן גולשים שמקבל מאות תלונות על הפרות זכויות יוצרים ביום מתוך מיליוני הסרטונים שהוא מעלה). אם אני יוצר תוכן עצמאי, יש לי שתי אפשרויות: לאחסן את התוכן אצלי בבית, לקנות שרתים, להשקיע באחסון, דומיין, נגן מדיה ולקוות שמישהו יגיע לאתר שלי; או כמובן להעלות את הסרטון לYouTube וזהו. העולם הישן, של ענקי התוכן, עושה בדיוק את החלופה הראשונה. הוא משקיע המון כדי לגרום לכך שתוכן לא יהיה נגיש להמונים אלא באמצעות הערוצים המאוד לא נוחים שלו, שמיועדים לעשות הכל כדי למנוע מאיתנו להנות מצריכת התוכן (…).

5.
עכשיו, העולם השתנה: היום יש לאזרח הקטן את אותו הכח בדיוק. זה מה שהביא לכך ש"אמנים" כמו ג'סטין ביבר הפכו לפופולריים עם מיליוני צפיות בYouTube לפני שחברות התקליטים רכשו אותו, וזה מה שהביא לכך שידיעות חדשותיות על הפיכות קיבלו קדימות. אבל, אם המדיניות החדשה של גוגל תאומץ, הרי שכל זה יכול להיות מושלך לפח. מדוע? כל אתר תוכן גולשים חשוף לעשרות, אם לא מאות, תלונות על הפרת זכויות יוצרים. ואם הוא לא, אז תבוא חברת תוכן גדולה שמרגישה מאוימת ותעלה בעצמה תכנים כדי שהיא תוכל לשלוח את התלונות. מעבר לכך, גם תוכן לגיטימי, והרבה פעמים תכנים שחוסים תחת הגנת שימוש הוגן, מקבלים תלונות (ומטופלים ביד קשה מדי).

6.
עכשיו, קשה לבוא בטרוניה לאלגוריתם. הוא מעבד מתמטי שמשקלל כל מיני דברים ומחליט. אבל השאלה היא איך קובעים מה משנה עבור האלגוריתם. האם תוכן שמפר זכויות יוצרים פחות רלוונטי? אני לא בטוח; מה עם תוכן שהוא לשון הרע? ומה עם תוכן שפוגע בפרטיות או סתם מעליב? זו הבעיה בעולם הזה: מרגע שאתה מתחיל לדבר על השלכות חוקיות, אתה מפסיד במשחק.