על ארכיטקטורה של ביטוי [פוטין, ליברמן ונתניהו]

0.
לפני כחודשיים הגיע לביקור בישראל ולאדימיר פוטין, נשיא רוסיה אשר זוכה לתמיכה מבישה משר החוץ, אביגדור ליברמן ולהערצה כמעט מגית מחברי כנסת כדוגמאת אנסטסיה מיכאלי. ביקורו של פוטין והחיבוק החם שקיבל מבכירי ממשלת ישראל ובראשם בנימין נתניהו לא מותירים מקום לספק על הקשר העז בין שתי המדינות. אלא, שפרשיה מביכה שחווה משטר פוטין בתקופה האחרונה עשויה להראות שדווקא פוטין הוא שמפיק לקחים מישראל, ולא ההפך.

1.
ישראל ידועה בכך שלעיתים מערכת המשפט שלה נופלת קרבן לאילוצים פוליטים (מימין ומשמאל), ולא מדובר על מערכת המשפט הגבוהה. לעיתים כתבי אישום מקבלים צבע פוליטי מהרגיל, ונסיבות שלא ניתן לזכות מהן מוצמדות למקרים שבהם רק שופט אמיץ במיוחד יכול לקום ולצאת נגד אחוזי ההרשעה הפליליים. הסיפורים של יונתן פולק, שהורשע על כך שרכב על אפניו בצורה איטית במהלך הפגנה נגד מבצע עופרת יצוקה ונשלח לשלושה חודשי מאסר, ושל רחמים נסימי שחסם כביש במהלך ההפגנות נגד ההתנתקות שזכה לעונש זהה מראות בעייתיות בשיטה. הבעייתיות היא בכך שלא אחת הפגנות באות להפר את הסדר הציבורי, לפגוע, להעליב ולהראות למשטר שיש ביקורת והיא לא נעימה: אבל אלו אמורים להיות כללי המשחק: למפגינים מותר להיות גסים, מגעילים וגם להפריע קצת לסדר הציבורי : למשטרה אסור להיות אלימה והיא צריכה לכבד את הביטוי הפוליטי, כיוון שאם לא תעשה כן, הרי שנעבור לחיות במדינת ה'בסדר גמור'.

2.
וזה היה המקרה של להקת פוסי ריוט; הרכב רוסי פמיניסטי שהחליט מתישהוא בחודש פברואר 2012 להתארגן ולהפגין בצורה ספונטנית ולבצע שיר כנגד פוטין. בסוף השבוע האחרון נדונו חברות הלהקה לעונש מאסר של שנתיים וזאת לאחר שהואשמו בעבירה של הפרת הסדר הציבורי על רקע שנאה דתית; כמובן, שלא היתה התייחסות לתוכן הביטוי אלא רק למעשה עצמו: חברות להקת פוסי ריוט התארגנו במקום ציבורי שלא ברשות, הפריעו לסדר, וניסו למחות על המצב. אם היו מוחות איפה שמותר, כלומר בביתן, הרי שאף אחד לא היה שומע על פוסי ריוט, וגם בספק אם היו מבינים את חומרת המצב במשטרו של פוטין.

3.
ספק אם משפט כזה יכול להתפש כמשפט צדק, וזאת למרות התמיכה הרבה באישומים בקרב הציבור הרוסי; אלא, שזה בדיוק העניין: כשמאשימים את החוליגנים הפוליטיים לא מאזכרים את תוכן הביטוי, אומרים "הוא התפרע, ולא איכפת לנו אם זה משמאל או ימין, אם הביטוי היה פרסומת למשחת שיניים או נגד ראש עירייה, מה שמפריע הוא שבירת הסדר. בצורה כזו, לא ניתן להעמיד הגנה שאומרת 'תסתכלו על תוכן הביטוי ולא על הצורה שלו', כי התוכן כלל לא נתון למחלוקת. לכן, הארכיטקטורה של המשפט מראש מונעת צדק.

4.
וכאן ישראל מאוד קרובה לדיקטטורה של פוטין: גם אצלנו עובדים קשה מאוד לאחרונה להגביל את המחאה; וכמובן שזה לא פוליטי בכלל: מדיניות פשוטה של דרישות רישוי לכל פעילות של הבעת דעה בענייני היום נתפסת על ידי מערכת המשפט ככלי לשימור על הסדר הציבורי (עת"מ 6095-07-12 חצב ואח' נ' עיריית תל אביב). לא סתם, עיריית תל-אביב הוציאה לאחרונה את נוהל 834 שלפיו כל "אירועי חג וכל פעילות אחרת להבעת רעיון , דעה, ערך, הפגנה, עצרת , טקס, אירוע סולידריות, אירוע התרמה, אמונה או תפיסת עולם – פעילות שאינה נעשית בשיתוף פעולה עם העירייה" חייב באישורה. כלומר, התיישבתי עם חבר על שדרות רוטשילד כדי לדבר על דעתי הנוגעת למצב הכלכלי או לנקיון הרחוב, הרי שעליי לפנות למנכ"ל העירייה, למלא את הטפסים המתאימים ולקבל אישור.

נהלים כאלה, לא רק שאינם חוקיים, אלא שהיו גורמים לפוטין לבייץ מאושר. הדמיון המשווע, ההשראה שהוא מקבל כאן, אולי צריך להתחיל לגבות ממנו תמלוגים.

5.
ובינתיים? בישראל עדיין אין פוסי ריוט מקומית. ואולי טוב שכך; המוסיקה שלהן לא כל כך ערבה לאזני. אולי תקום להקה מקומית, מהומה על פות דבר שתצליח לעורר את הציבור כנגד נתניהו. אבל בינתיים? כולנו נמשיח להעריץ את המלך ביבי.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]

3 תגובות ל-“על ארכיטקטורה של ביטוי [פוטין, ליברמן ונתניהו]

  1. פאנק לא אמור להיות ערב לאוזן. הוא אמור להתריס. אם לא כיף לך לשמוע אותן זה אומר שהן הצליחו.

    ביום שישי הקרוב (24.8) יש הפגנת תמיכה בפוסי ריוט מול שגרירות רוסיה, הירקון 120 בשעה 13:00. תגיעו.

  2. אני דווקא אוהב פאנק, אבל יותר כמו דד קנדיז וסקס פיסטולז, ופחות ברווזים שעוברים במשחטה.

  3. ישראל היא ממלכת הסופשבוע רגוע, הכל בסדר, נריב בשוק בתאילנד על חצי שקל כדי לא לצאת פראיירים ואז ניתן כל חיינו שידפקו אותנו במאות אלפי שקלים בפנסיה, בבריאות, במזון, בדיור וכו'.
    לפחות הבילויים חוזרים לסצנה המוזיקלית בקרוב,. או כמו שהם הגדירו זאת "כעת, כשנדמה שהמציאות יישרה קו עם מפלס הגרוטסקה והפסימיות שבשירי הלהקה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *