בשנת 2009 הגה חבר הכנסת דני דנון רעיון: הבה נקימה רשות ממלכתית לאינטרנט, אשר תהא אחראית על אבטחת המידע, תחסום אתרים לכשידרש הדבר ותנהל את שמות המתחם של המדינה. על פי סעיף 5 להצעת החוק, הרשות "תהיה אחראית על קביעת המדיניות ועל הפעלת השירות של סיומת האינטרנט לשמות התחום (DOMAIN) המוקצית לישראל (הסיומת il.) ושל כל סיומת אינטרנט אחרת אשר תוקצה לישראל בעתיד". הצעת חוק בעייתית ולא חוקתית זו לא עברה את מסננת החקיקה הישראלית.

מאז הקמת רשת האינטרנט, ישנו גוף בלתי-תלוי וישראלי שאחראי על רישום שמות המתחם בסיומת .il; גוף זה הוא איגוד האינטרנט הישראלי: עמותה שלא למטרות רווח, שיש המבקרים את הפעילות שלה לא אחת (לעיתים בצדק, לעיתים פחות). האיגוד עובד כך: כל מי שרוצה לרשום שם מתחם (דומיין) בעל סיומת IL, משלם דמי רישום לאחד הרשמים, וזה מעביר לאיגוד את ליטרת הבשר שלו. האיגוד מוציא את הכספים, בחלקם על ניהול שמות המתחם ובחלקם על פעילות חברתית לקידום האינטרנט. יש שיאמרו שהאיגוד מטיל "מס" על רישום שמות מתחם.

התפישה לפיה יש "להלאים" את פעילות רישום שמות המתחם נובעת מחשיבה לפיה שמות המתחם הם משאב מוגבל, כמו תדרי הספקטרום התקשורתי, ולכן יש צורך לנהל את המונופול. אבל, בפועל, מי שיודע איך רושמים לא מוגבל לשמות מתחם בסיומת .il אלא יכול גם לרשום את אתר האינטרנט שלו בסיומת .com, .org או אפילו .biz. יתר על כן, מי שידו משגת, יכול לרכוש מICANN מה שנקרא gTLD, כלומר סיומת של עצמו שתתחרה ב.il ולנהל רישום שמות מתחם משלו.

הבעיה נוצרה כאשר איגוד האינטרנט "הגיע ראשון" וקבע את .il כסטנדרט. לאחר מכן, החליטו אנשים כי אותו סטנדרט הוא נכס מדינתי, וביקשו לנהל אותו. היום, אנחנו קוראים, קבוצה של "מובילי תחום האינטרנט" (שלא מזוהים בשמם) קוראת להלאים את רישום הדומיינים, בדיוק כמו שהציע בזמנו דני דנון.

נתחיל בשאלה מדוע לא להלאים את הדומיינים: התשובה היא פשוטה; כל מדינה אשר תצטרך לקבוע קריטריונים בניהול של משאב לא מוגבל תעשה זאת עם שיקולים פוליטיים. ראינו זאת כאשר דיברנו על מועצת החכמים לניהול האינטרנט בהצעת חוק הצנזורה. נכון, גם איגוד האינטרנט הישראלי מתערב ברישום שמות מתחם. אבל הוא עושה זאת בשקיפות, ותוך כללים שמאפשרים גם עתירה לבית המשפט כנגד החלטתו. הוא עושה זאת אף בצורה שלא מונעת ממך לרשום בסיומת אחרת.

עוד סיבה שלא להלאים היא למנוע מעורבות של גורמים לא מעוניינים. כיום, איגוד האינטרנט נשלט בפועל על ידי מספר מצומצם של מאות חברים. כל מי שרוצה להשפיע על האיגוד יכול לעשות זאת יחסית בקלות על ידי התפקדות של מספר מצומצם (כמה עשרות) של חברים. העובדה היא שלמרות שהדבר ידוע לכולם, ולמרות שיש אנשים שרצו לשנות, האיגוד לא השתנה בהרבה כי הוא גוף שמרן.

כיום, מי שחבר באיגוד האינטרנט הישראלי הוא רק מי שמעוניין בפעילות שלו; מי שאינו מתעניין, לא עושה זאת. וזה אפילו מדהים ביחס לעובדה שבהשקעה זולה יחסית מישהו יכול להשתלט על מונופול קטן שמכניס מיליוני שקלים בשנה שיכולים להיות מופנים למקורבים.

אז מה כן אפשר לעשות? אם מישהו רוצה לנהל דומיינים בצורה שקופה יותר, הוא יכול לקנות סיומת בעצמו (בעלות סמלית), ולנהל אותה. הוא יכול גם להתחרות באיגוד על ידי רישום של שמות מתחם אחרים. אבל לקרוא למדינה להתערב כאן, כאשר אין כשל שוק ממשי, אין משאב מוגבל ויש ציבור אדיש? זה לא המקום.