0.
בשנת 2007 חוקק המחוקק הישראלי את חוק נתוני תקשורת, אותו תיקון לחוק שאיפשר למשטרה במקרים מסוימים לקבל את פלט השיחות של אדם מסוים, לקבל את מיקומו לפי GPS ועוד. בחוק יש לא מעט בעיות ופגיעה בפרטיות, אבל הוא איזון כלשהוא: איזון שהמחוקק קבע בין הזכות של אדם לפרטיות לבין זכות הציבור לשמור על שלומו. לפי האיזון הזה, לשון החוק היא כי במקרים של חיים ומוות, סכנה ממשית לחיי אדם, קצין בדרגה של סגן ניצב מוסמך לקבל נתוני תקשורת (כלומר איכון \ מיקום של אזרח). מתי, לדוגמא, צריך להשתמש בשירות הדחוף הזה? כאשר אדם מתקשר למוקד המשטרתי ואומר "חטפו אותי". מתי לא ממש צריך להשתמש בסמכות הזו? ב42% מהמקרים שהמשטרה מקבלת נתוני תקשורת.

1.
עכשיו, לא מספיק שיש חוק שנותן למשטרה גישה לנתוני התקשורת של כל אזרח; עכשיו, המשטרה עושה את מה שהמשטרה  עושה הכי טוב ורוצה להסביר לנו שהחוק הוא המלצה כשזה נוגע למשטרת ישראל.  כזכור לנו, לפני כחודשיים נחטפו שלושה נערים. מסתבר שאחד מהנערים התקשר למוקד המשטרתי ואמר "חטפו אותי". השאלה האם ניתן היה להבין את השיחה או לא היא פחות רלוונטית; אבל כחלק מהביקורת על המשטרה, זו ממשיכה את אסטרטגיית העברת האחריות לאחרים ומשיקה אפליקציה.

2.
לא מדובר ברעיון חדש, בסופו של דבר עוד לפני שנתיים עלה הרעיון להשיק אפליקציה למשטרת ישראל. אז הבטיחו לנו שהאפליקציה תושק בחודשים הקרובים. אבל לא משנה. לבינתיים; לאחר מחדל המשטרה בנושא חטיפת הנערים, הוחלט להשיק את האפליקציה שוב, ולכלול בה משהו נוסף: האפליקציה תעקוב אחרי המתקינים ותתן למשטרה את נתוני הGPS שלהם.

3.
יש משהו קטן שצריך להזכיר לנו: בניגוד לGetTaxi, שיכולה להחליט לכתוב מה שבא לה במדיניות הפרטיות שלה ולנו יש את הזכות להסכים או לא להסכים, משטרת ישראל (לאחרונה שבדקתי) היא גוף שלטוני שכפוף לחוק. כלומר, בחוק כתוב איזה מידע המשטרה זכאית לקבל, ובמקרה שלנו היא סומכת על טוב ליבם של האזרחים שיסכימו להתקין את האפליקציה. בפועל מדובר על "חיפוש בהסכמה", בדיוק אותו סוג של חיפוש שנדון במקרה של בן-חיים (רעפ 10141/09 אברהם בן חיים נ' מדינת ישראל). כלומר, גם כשאני מסכים ל"חיפוש" של המשטרה (שבמקרה הזה הוא חיפוש בחומר מחשב, שדורש שני עדים ועוד כל מיני פרוצדורות), עדיין למשטרה יש מגבלות על מה היא יכולה לעשות עם המידע.

4.
מגבלות, אמרתם? כן. המשטרה, בהיותה רשות שלטונית, לא יכולה להתנות את מתן השירות המשטרתי שלה במתן הרשאות לאיכון, פתיחה של מיקרופון כשבא לה, צילום בלי ידיעת המשתמש ועוד כל מיני דברים שאפליקציות אחרות (כמו פייסבוק מסנג'ר) יכולות להרשות לעצמה. כלומר, המשטרה יודעת שיש חוק שקובע מתי מותר לה לחפש במכשירים סלולריים של אנשים, ומתי היא יכולה לקבל נתוני GPS; אבל, כיוון שיותר נח לה לעשות את זה דרך אפליקציה, היא מבקשת מאיתנו להתקין את האפליקציה ולהתמסר לאח הגדול.

5.
דמיינו, לצורך העניין, את המקרה הבא: גלי גינת, כתבת המשפט של וואלה! מתקינה את האפליקציה. גינת, מה לעשות, צריכה את האפליקציה כדי לקבל עדכונים שוטפים מהמשטרה. גינת מגיעה להפגנה ומצלמת שוטרים עושים את מה שמבדיל שוטרים מעבריינים; המשטרה מפעילה את התכונה הנהדרת באפליקציה שלה ומוחקת לה את הקבצים מרחוק. לא עוד היא צריכה לעצור את הכתבת ולקחת לה את הטלפון, ולא עוד היא צריכה להסביר משהו: הקבצים יעלמו כלא היו מעולם.

6.
מהר מאוד המשטרה תראה כי טוב, ותבקש כי יוחק חוק שיחייב כל אזרח להתקין את האפליקציה המשטרתית. אזרח שלא יתקין, כמובן, יחשף לאותן סנקציות כאילו היה עבריין.