0.
הסיפור של משה דהן הוא סיפור עצוב. דהן השקיע שש שנים מחייו במאבק ברמי לוי עבור קבלת אחוזים בחברת רמי לוי תקשורת, וכעת, אחרי שהגיע פסק הדין (שעוד בטח צפוי לערעור) דהן יוכל להחזיק ב10% ממניות החברה, בכפוף לאישור של הרגולטור. דהן עשה כמה טעויות לאורך הדרך שיזמים רבים עושים, ואם לא עשה אותם יכול היה להיות שלא היה מחזיק במניות של רמי לוי, אבל גם לא היה לוקח סיכון כה משמעותי. הסיפור הוא כזה (לפי פסק הדין): ב2010 רמי לוי התעניין בהקמת חברת רמי לוי תקשורת כמפעיל וירטואלי; הוא שכר את שירותיו של משה דהן, שנתן ללוי שירותי ייעוץ עבור קבלת הרשיון ממשרד התקשורת ועבור ניהול המשא ומתן עם ספקיות הסלולר כדי להתארח אצלהן כמפעיל וירטואלי. בין דהן ולוי הוסכם כי דהן יקבל 10% ממניות החברה, וכי ההסכם הסופי יחתם לאחר החתימה מול פלאפון, אך לאחר שלוי קיבל את ההסכם עם פלאפון לאירוח, לוי נעלם. דהן איים בצעדים משפטיים ומימש.

https://www.youtube.com/watch?v=T1gpJRNFGVg

1.
דהן תבע מרמי לוי את האופציה לרכוש 10% ממניות החברה כפי שהיו במועד הקמתה, לפי השווי במועד הקמתה (תא 47765-11-11 דהן נ' לוי ואחרים). זו תביעה חריגה במיוחד בנוף שלנו (למרות שהיו עוד כמה דומות: א 17598-06-09 ישעיהו נ' סלע ואח'). פסק הדין בעצם דן בשאלה מתי מתגבש הסכם מחייב שמאפשר את הקצאת המניות. במקרה הספציפי הזה, הנסיבות היו כה חריגות שספק אם הן מתקיימות בדרך כלל, אבל: (1) בין הצדדים הוחלפו לא מספר טיוטאות והועברו הערות, כך שהתנאים הספציפיים של החוזה סוכמו; (2) היו העתקים של אימיילים; (3) לא היתה מחלוקת שהשירותים סופקו; (4) אחד הצדדים פשוט נמנע מלחתום על ההסכם. אפשר לומר שהטעות היחידה של דהן היתה שהוא הסכים לעבוד ללא הסכם חתום כיוון שסמך על לוי.

2.
אבל פסק הדין הזה מעלה שאלה כיצד נותן שירותים שהובטחה לו תמורה באחוזים צריך להתגונן. במקרה הזה דובר על אופציות לרכוש מניות של החברה (בשווי מסוים, שככל הנראה הוא מיליוני שקלים), אבל לעיתים יזמים נותנים הבטחות באוויר לאנשים ומחלקים אחוזים במיזם כאילו היו באיליסטוק ובלום, מפיקי "היטלר באביב" שמוכרים אחוזים ברווחי המחזה הכושל. הרבה פעמים חושבים היזמים שאם לא יצליחו לא יקרה דבר, ולא מתכוננים לרגע שאכן ההצלחה תכה בהם (כמו במקרה של לוי). במקרה כזה, יכול היה להיות שלוי יגלה שעדיף היה לו לשלם לדהן עבור הייעוץ מאשר לתת לו אחוזים בחברה שהתגלתה כחברה מצליחה שש שנים לאחר מכן.

3.
אז הטעות של דהן היתה שהתחיל לעבוד ללא הסכם חתום. אכן, סביר להניח (לפי מזג העסקים הישראלי) שאם דהן היה מתעקש לא להתחיל לעבוד ללא הסכם חתום אזי היה מאבד לקוח (קראו עוד על עסקים בישראל אצל רויטל). סביר גם להניח שאם היה מתעקש על חתימת ההסכם אז ולוי היה מורח אותו, אזי לא היתה לנו כציבור את "רמי לוי תקשורת" אלא הינו עומדים בשוק הרבה פחות תחרותי. אבל מהאינטרס הסובייקטיבי של דהן, הכלל פשוט: אם הבטיחו לך אחוזים, אל תתחיל לעבוד לפני שראית הסכם חתום ולפני שהמניות נמצאות אצלך ביד. מצד לוי לעומת זאת, היו הרבה דברים שלוי יכל היה לעשות כדי להמנע מהקצאת המניות (ולנצח בתיק).

4.
קודם כל, אם לוי היה מעוניין להתחמק ממתן האופציות הוא היה יכול לעשות זאת בצורה הרבה יותר עמומה, ולכתוב בהסכם כי האופציות ינתנו בהתאם לתכנית האופציות של החברה ויבשילו לאורך תקופת עבודה של שלוש שנים עבור החברה. כלומר, לעמוד בהנחיות רשות המסים (סעיף 102 לפקודת מס הכנסה) על מתן אופציות לעובדים, לרבות הפקדה של המניות בידי נאמן לתקופה של שנתיים. במצב כזה, לוי היה חותם על ההסכם, מתחיל את ההבשלה של המניות ואחרי חודשיים פונה לדהן ואומר לו "חבר יקר, אני לא צריך אותך יותר, להתראות". האם לדהן היה מה לעשות במצב כזה? כנראה שהרבה פחות. האופציות לא היו מבשילות, ודהן היה צריך להראות חוסר תום לב קיצוני של רמי לוי (והיו דברים מעולם, עב 9000-01 גרושקה נ' מיקרוסופט).

5.
אם לרכז את המסקנה הברורה: אל תתחילו לעבוד בלי הסכם חתום, אבל גם אל תניחו שהסכם חתום שמבטיח לכם אופציה הוא ערובה שתקבלו את המניות. אופציות אינן מניות בחברה, ותמיד (למעט מקרים של חבות מס) תעדיפו לקבל מניות על אופציות.