על תמריצים לצנזורה וחקירה רשלנית.

אתר האינטרנט "סקס אדיר" הוא אתר שבו גברים שהולכים לזונות מפרסמים את דברי הביקורת שלהם על השירות (ראיון שלי ב"צבע הכסף" על הבעיות המשפטיות באתרים); אלא, שבמסגרת חוק הסתרת אתרי אינטרנט האחרון, שבו בית משפט מוסמך לתת צו לחסום אתרים, ניסתה הפרקליטות השבוע לחסום את האתר, שבין כל הביקורות, נטען כי מתפרסמות בו מודעות לשירותי זנות. האתר עצמו מזוויע, ולא אקשר אליו, אבל ברור הרציונאל: יש זנאים, והמקום הטבעי לפרסם להם את המוצר שהם מבקרים הוא באתר. לצורך כך, לאחרונה, ביקשה פרקליטות המדינה לחסום את הגישה לאתר תחת חוק הסתרת אתרי אינטרנט.

cc-by-sa terminallychill

אלא, שבית המשפט לא נעתר לבקשתה (בצא 24237-06-18 מדינת ישראל נ' שרון דגני פיש). הנימוק של בית המשפט? ובכן, כב' השופט בני שגיא הבהיר כי ככל שמדובר בחקירה מתנהלת כנגד בעל האתר, הרי שבעצם הורדת האתר שלא כחלק מהחקירה אלא בהליך נפרד יש כדי לפגוע בחקירה. לדבריו, כיוון שהמשטרה תפסה את כלל החומרים שקשורים לאתר, כולל אלו שמוכיחים את טענת ההגנה העיקרית של דגני-פיש שלפיה הוא מבקש מכל מפרסם מודעה להתחייב שלא מדובר בשירותי זנות אלא לכל היותר עיסוי, הרי שלא ניתן לאפשר לו להתגונן בצו. (אגב, גם אם לא היה מקבל בית המשפט את הטענה הזו, הרי שניתן היה להמשיך את פעילות האתר, אלא ללא המודעות).

הבעיה כאן היא התמריץ. בית המשפט מסביר לפרקליטות: תהיו עצלנים, אל תחקרו, אל תענישו, אל תעמידו לדין. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לצנזר. אם תהיו חרוצים ותעמידו לדין אז בפועל לא יהיו לכם חסימת אתרים עד סוף ההליך.

הסיבה שהעניין הזה חשוב הוא לא רק חוק הסתרת אתרי אינטרנט, אלא גם "חוק הפייסבוק" שנדון בימים האחרונים בכנסת. חוק הפייסבוק, או חוק הס(ת)רת תוכן שפרסומו מהווה דבר עבירה מרשת האינטרנט, התשע"ח-2018 הוא חוק רע. לא צריך להסביר את החוק כדי להבין כמה הוא רע; אבל הוא רע בעיקר כי בהתחשב בפסיקת כב' השופט שגיא אנו נמצא את עצמנו עם פחות הליכים נגד מי שמפרסם פרסומי תועבה או תמיכה בטרור ויותר הסתרה. למה? כי הפרקליטות הוכיחה פעם אחר פעם שהיא תמיד תלך במקום בו ההתנגדות מועטה ביותר; אם חותמת הגומי תסרב להלחץ כאשר יש חקירה תלויה ועומדת אז קודם יקבלו צו סגירה ורק אז יחלו את החקירה.

ומכאן, החברה שלנו תהא פחות ופחות דמוקרטית.

אני לא אוהב את אתר סקס אדיר. אני חושב שהוא אתר נבזי, נוראי, שפוגע בנו כחברה. אבל אני לא חושב שצריך להוריד אותו מהרשת. כל עוד מדינת ישראל השאירה את הזנות כחוקית, ואת העיסוק בו כחוקי, אז פרסומי ביקורת או פנטזיות של זנאים הם פרסום חוקי ומוגן. הפרסום מגעיל אותי, אבל בדיוק באותה צורה הרבה פרסומים שלי מגעילים אחרים. ההשתקה של המדינה, כאן, מגעילה עוד יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *