לא לשמור מידע, שלא יגישו בקשות.

השבוע הוציא היועץ המשפטי לממשלה חוות דעת חדשה ומעניינת. לפי חוות הדעת הנוגעת לבקשות חופש מידע הנוגעות לתכתובות של עובדי מדינה מאמץ היועץ את העמדה של בית הדין הארצי לעבודה בנושא טלי איסקוב (עע 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' הממונה על חוק עבודת נשים) וקובע כי בעצם למבקש מידע אין זכות לגשת למידע המצוי בתיבות אישיות של עובדי מדינה, תכתובות WhatsApp או מסרונים שהוחלפו בין עובדי מדינה, וזאת בשם הגנה על פרטיות העובדים.

למי שלא זוכר, פסק הדין בנושא איסקוב, שהורחב אחר כך בבית המשפט העליון בעניין רעא 3661/16 רמט נ' רמי שמיר, קובע בבסיסו כי אין אפשרות למעסיק לחטט בתיבת הדואר האלקטרוני (או כל מידע) של עובדיו אלא במקרים של הסכמה ספציפית וישירה מראש. פסק הדין גם קובע שעל מעסיק לנהל מדיניות מעקב שהולמת את הדין (כלומר, לא מדיניות של "אין פרטיות והכל מותר") ולקבל הסכמות ספצפיות בכל פעם.

היועץ קובע, כעניין של מה בכך, שהחלפת מידע מדינתי באמצעות ערוצים לא-רשמיים (מסרונים) היא חלק משגרת העבודה:

ואז, במקום לעשות את הדבר הנכון, ולקבוע כי לעובדי המדינה אסור לנהל תכתובות רשמיות והתייעצויות בפורמטים כאלו, מסביר היועץ כי לעובד זכות לפרטיות בחשבון הWhatsApp שלו. כלומר, לו מספר עובדי מדינה היו מנהלים שני ערוצי תקשורת בהם מחזיקים הם מידע, הראשון הוא ערוץ רשמי, של מכתבים, והשני הוא ערוץ לא רשמי, של מסרוני WhatsApp, הרי שהדבר היה מאפשר להסתיר מהאזרח את המידע החייב בגילוי, רק בגלל צורת ההתקשרות.

בעניין איסקוב התייחסו לנושא הזה במפורש, וקבעו כי המעסיק צריך לגבש מדיניות שימוש בציוד וחשבונות; כלומר, מעסיק נכון צריך לאסור על העובד שלו לעבוד מחשבונות פרטיים, שמא יקרה מצב בו זולג מידע מסווג, חשאי, או ענייני החוצה. אותו הגיון גם נובע מעניין הרציפות: עובד שמסיים את עבודתו צריך להעמיד לרשות מחליפו את כל המידע הרלוונטי. מידע זה יקום רק כאשר יש אפשרות, בסיום יחסי העבודה, להעביר את כל החומרים (בהסכמה, כמובן).

מעבר לכל זה עומד עקרונות התקשי"ר, תקנון שירות המדינה. תקנה 62.141 קובעת כי "כל מסמך הנוצר במהלך עבודתו של עובד המדינה, או מתקבל אצלו עקב עבודתו – שייך למדינה ועליו להיות מוחזק במשרד"; תקנה 62.146 אף מגדילה ומגדירה זו עבירה בת שלוש שנות מאסר להוציא מסמך ממשמורת.

כלומר, לו היו קבוצה של עובדי מדינה שניהלו תכתובות בנושאים רשמיים בערוץ לא רשמי, כגון קבוצת WhatsApp, ואותן רשומות נערכו לצורך עיצוב מדיניות או פעילות של הרשויות, אזי אותם עובדים, שפעלו בצורה שהיתה צריכה להיות שקופה, לא רק יצאו נשכרים כיוון שלא יתפסו לעולם, אלא שהם גם עברו על התקנות והיו אמורים להיות חשופים לסנקציות, וכעת הם מרוויחים.

הילארי קלינטון, שהיתה מועמדת לנשיאות ארצות הברית, איבדה את התפקיד בין היתר כי בהיותה נושאת בתפקיד רשמי החזיקה חשבון אימייל פרטי שבו ניהלה חלק מהמדיניות שלה. בארץ, היועץ המשפטי לממשלה החליט ההפך: שעובדי מדינה יוציאו לחשבונות הפרטיים שלהם מידע כדי לא להיות כפופים לחוק, חופש המידע.

ובהערת אגב, אם מישהו רוצה להבין מה הבעיה שלי עם התכתבות בכלל במסרים מידיים לענייני עבודה, אז טור שלי במאקו על הנושא.

2 תגובות ל-“לא לשמור מידע, שלא יגישו בקשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *