מיטב המוחות הישראלים התכנסו באולם הרצאות בכנסת כדי לשמוע דיווח על המלחמה ברשת. בין הנוכחים היה אנוכי, טירון ירוק בנושאים פרלמנטריים וותיק קרבות (יחסי) בנושאים פוליטיים. אני הגעתי עם אג'נדה מסודרת, עם הרצאה מוכנה ומודפסת, כיוון שידעתי שלא ישאר מספיק זמן לדבר. המסר היה ספק פוליטי ספק קהילתי; אולם, יותר מכל אני חושב שהגעתי כדי לראות את האינטראקציה בין חברי הכנסת לאינטרנט. איך הם מסתדרים במדיום מוזר כזה, שהם לא רגילים אליו, איך הם מתייחסים לסוגיה שהם אינם מבינים בה.

כשאני חושב על חוסר המומחיות של חברי כנסת מסויימים אני נזכר בדיון הקלאסי שהתקיים לפני שנה בדיוק בנוגע לחובת נשיאת אפוד זוהר ברכב, למיותר לציין כי איש מבין הנוכחים לא הראה בקיאות נדירה בכלי רכב דו גלגליים. פתאום, לאחר סבב במליאת הכנסת, הבינו חברי הכנסת כי לנהגי האופנוע אין אפשרות לאחסן את האפוד הזוהר – וכך התנהלה הישיבה:

גלעד ארדן: אין דבר כזה. חייב להיות מקום אפסון. או שהמושב מתרומם, או שיש ארגז.
לאה ורון: גם בטוסטוס?
גלעד ארדן:בכל אופנוע. איפה שמים את הקסדה?
אתי בנדלר: אמרו לי שאת הקסדה מחברים עם מנעול, כך אמרה לי מישהי שהיה לה טוסטוס.
[…]
היו"ר אמנון כהן: איפה מניחים את המשולש הזוהר? האם אופנועים מחויבים להחזיק משולש זוהר?
קריאה: לא.
גלעד ארדן: אז עוד יותר חשוב שיהיה להם אפוד. אם אין להם משולש זוהר אז לפחות שיהיה אפוד.
[…]
חוה ראובני: קודם כול, גם באופנוע יש חובה להחזיק משולש אזהרה. החובה גורפת.
היו"ר אמנון כהן: איפה מאחסנים את המשולש, איפה מאחסנים את המפתח שפותח את הגלגל הרזרבי?
חוה ראובני: אני לא מתיימרת להיות אשת מקצוע טכני.

בניגוד לאופנועים, באינטרנט נדמה שלחברי הכנסת שלנו אין מושג כלל…

אחד הנוכחים קם ומספר על האסון שנקרא דואר אלקטרוני, ולאחר שמספר הוא שהוריד את אתר האינטרנט של המוסד אותו הוא מייצג עקב נסיונות פריצה מרובים (מטעמי כבוד לחברי הועדה, ולמרות שניתן למצוא את הכל בפרטיכל הרשמי, לא אשתמש בשמם) הוא מספר על כך שקיבל מכתב מאיים בדואר אלקטרוני, ואבוי, בכדי לזהות את השולח הוא צריך לעבור פרוצדורה ארוכה בבתי משפט. לאחר שניסיתי להסביר לו שאם היה מקבל הוא את הדואר בצורה לא מקוונת, היה קשה לו לאתר את השולח פי כמה וכמה, נענתי, למיטב זכרוני שעל דואר רגיל ניתן לפנות למשטרה ולגורמים מוסמכים.

אחד הנוכחים סקר את ההסברה באינטרנט מטעם מדינת ישראל; הוא סיפר על כמה האינטרנט היא גוף "אנרכיסטי" וכמה יש למדינה אפשרות לעשות פעולות לא משויכות באמצעות סוכני משנה. הוא גם סיפר על כך שקשה לישראל לנצח בקרב ההסברתי. הפתעתי לא היתה מכך שאיש משרד החוץ פירש את המצב נכונה, אלא מכך שאנשי הועדה הופתעו מכך שהאינטרנט אינה מדיה חד-כיוונית. זה אולי מסביר את כל הרושם שיש לממסד על הדבר הזה, שכה קשה לתפיסה, עם הבלוגים והפורומים והטוקבקים שלכם. משהו מוזר וקשה לעיכול.

בעבר, כאשר רצו לבצע הפיכה צבאית במדינת עולם שלישי היו משתלטים על תחנת הטלוויזיה ומכריזים על שינוי השלטון. צורה אחת של תקשורת – אל העם מהשליטים. כיום, אמצעי התקשורת כה מבוזרים שהליך כזה אינו אפשרי כלל. האינטרנט היום, ואולי זו הבעיה העיקרית של הפוליטיקאים איתה, היא דרך שבה אנשים מתקשרים – לשני הכיוונים. אדם אומר וחייב גם להקשיב. מי שלא מקשיב, יעלם מהמפה.

הגולשים מעוניינים שישמעו אותם, לא רק להתעדכן בחדשות; הגולשים רוצים לכתוב טוקבקים כדי להריע לגיבוריהם ולבוז לאויביהם. הגולשים רוצים את האקשן, ורוצים להרגיש שהם חלק מהמהפכה. לכן, הודהמתי משני מאפיינים נהדרים בפגישה היום. ראשית, כל הישיבה שודרה ברשת בשידור חי. הישג מרשים וראוי למדינה במצבה של ישראל, שקיפות שלטונית מלאה. ושנית, הקהל בבית יכול היה לשלוח טוקבקים ממש כאילו השתתף הוא בישיבה; כלומר, הדמוקרטיה מתקרבת אל העם.

אבל לא רק הדמוקרטיה מתקרבת אל העם, יש עוד אלמנט – הנבחרים מבינים את הכח באינטרנט, אבל הם אינם מסוגלים לרתום אותה אליהם. הם מנסים להתערב באמצעי חקיקה שמגבילים תופעות שנראות להם פסולות, אך בפועל אינם מזיקות יוצר מאשר שאר חולי החברה, פשוט הן מיוחדות וקוראות לשינוי חברתי. בכמה משלבי הדיון חששתי כי עוד שניה קמה מועצה ציבורית להסדרת האינטרנט בעקבות קריאות הפריצות על התועבה והחופש שם – כל אחד יכול לעשות כרצונו. מי ישמע כי נערים לבנונים יכולים לפרוץ לאתרים ישראלים ולא להשפט על כך (!!!). מי ישמע כי ניתן לשלוח דואר זבל (חברי הועדה: לא הצענו חוק נגד זה?) וניתן להתכתב בצורה אנונימית. אבל מה שחשוב הוא שבסקר של CNN אנחנו מובילים…

משני דברים, אולם, יצאתי מעודד מהישיבה. ראשית, העברתי את המסר החשוב – העניין הוא שיש אנשים שמעוניינים להקשיב לישראל, ולא רק לדבר כנגדה, ויש כאלו שמוכנים לשלום; שנית, גיליתי שחברי הכנסת בועדת המדע, גם אם אינם המומחים הגדולים ביותר לאינטרנט, מוכנים להקשיב, מוכנים לקבל עצות ולא ילכו לחוקק ללא שימוע רלוונטי מהעם (אני מקווה). לבינתיים, ועד שאני אהיה שם גם כן, אני חושב שאצטרך לעבוד קשה מאוד בשביל להשאיר את האינטרנט לא מפוקח, אך מפוכח.