תקציר (בהשראת שרון החלטתי לכתוב תקציר של משפט אחד על כל פוסט ארוך ומייגע): חוק זכויות יוצרים החדש עשוי לסייע לכולנו כיוון שהוא מבטל את הפיצוי הסטטוטורי, ובגדול, ידרוש מחברות התקליטים להוכיח נזק בטרם הן תובעות משתפי קבצים, הוא מבטל את הסכום המינימאלי לתביעה ומסייע לנו, כצרכנים.
בימים אלו עומדת בפני דיון בוועדת הכלכלה בכנסת הצעת חוק זכויות יוצרים. בעוד שאמנים רבים ממורמרים על הבעיות בהצעת החוק, אני מרגיש מחויב להדגיש נקודה אחת שתהיה משמעותית ביותר בחוק, אם יעבור כלשנו, ותועיל דווקא למשתפי הקבצים. אחת התלונות העיקריות של ארגון היוצרים היא שהפיצוי הסטטוטורי שהיה קבוע בחוק בוטל.
אותו פיצוי היה פיצוי ללא הוכחת נזק שאפשר למי שזכויות היוצרים שלו ביצירה הופרו לתבוע ולקבל פיצוי שלא יפחת מעשרת אלפים שקלים ולא יעלה על עשרים אלף שקלים לכל הפרה. ביקורת רבה הוטחה על ידי בתי המשפט בפסקי דין על כך שאינו יכול לפסוק מתחת לסכום זה, כך לדוגמא בפסק הדין תא 60739/04 אל-אור נ' המועדון לספורט תרבות ונופש באוניברסיטת תל-אביב הסבירה כב' השופטת דליה מאק-הורנצ'יק כי:
מתחם הסכומים מתוכו רשאי בית המשפט לבחור בסכום הפיצוי נע כיום בין 10,000 ₪ ועד ל- 20,000 ₪. מתחם זה אינו מאפשר לבית המשפט פסיקת פיצויים לפי הסעיף בסכום הנמוך מ- 10,000 ₪; אפילו סברתי כי מדובר בענייננו במקרה של הפרות קלות של זכות יוצרים – הרי הברירה היא להפעיל שיקול דעת ולהימנע ממתן פיצוי כלשהו.
וראו גם את תק 3527/06 שגיא קופר נ' דנון תקשורת תדמיתית.
בהצעת החוק החדשה, לעומת זאת, קובע סעיף 58 כי:
58א.
(א) בתביעה בשל הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית זכאי התובע לפיצויים מהנתבע בשל הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה;
(ב) בית המשפט, בבואו לפסוק פיצויים בשל הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי להביא בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים, לפי העניין –
(1) הנזק הממשי שנגרם לתובע להערכת בית המשפט;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) היקף ההפרה;
(4) הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה;
(5) תשלומים סבירים שהמפר היה חייב בהם אילו ניתן לו רישיון לנצל את היצירה בהיקף שבו נעשתה ההפרה;
(6) הוצאות סבירות שהוציא התובע לצורך גילוי ההפרה.
כלומר, מנגנון הפיצויים ללא הוכחת נזק נכחד מהחוק הישראלי. ההשלכות של החלטה זו הינן מהותיות וקובעות בפועל כי בכל תביעה על הפרת זכויות יוצרים תהיה דרישה לנזק כספי. במקרים בהם לא יוכח נזק, ניהול התביעה עצמו יסורס, מה שעשוי להשפיע על תביעות בגין הפרת זכויות יוצרים שימחקו כאשר יתברר כי לא נגרם כלל נזק.
לדוגמא, ואולי למרות טענותיהם של ארגוני המוסיקה בישראל שיתבעו משתפי קבצים, ישנו סיכוי לא קטן כי לכשיגעו לתבוע את משתפי הקבצים לא יצליחו להוכיח נזק ממשי, או לכל היותר יוכלו לתבוע בעבור אי מכירת הדיסק, כלומר – נזק שולי לחלוטין. חקיקה כזו עשויה לתמרץ את ארגוני זכויות היוצרים לא לתבוע משתמשים של רשתות שיתוף קבצים ולפתח מודלים אלטרנטיביים לרשיונות שימוש.
מבחינת הצרכן, ביטול הסעיף הקובע פיצויים סטטוטורים תעשה לו רק טוב, היא תעודד את היצירה החופשית באמת ותמנע תביעות על הורדות אקראיות של מוסיקה, שימוש אגבי ביצירות באתר אינטרנט, שימושים אישיים ובפועל אולי תוכל להוות הדרך הנכונה להגעה לפשרה בנושא זכויות היוצרים.
—
Image cc-by-nc kevsunblush
מצויין! סופסופ תקציר עבורנו, המפגרים! :)
כמו שכתבתי, במיוחד בשבילך. אחרת זה לא היה שווה את זה. אולי ככה אנשים אשכרה יקראו את הבלוג. בסוף נעשה גם פיד רסס של תקצירים כדי לשמור על רמת השיחה הרצינית בתגובות בבלוג, ובבלוג המקוצר לא.
אווו. אני מרגישה נורא מיוחדת עכשיו.
במילה אחת?- לא.
א. מנגנון הפיצויים ללא הוכחת נזק לא רק שלא מת. הוא חי מאוד. ראה תביעות לשון הרע באינטרנט שחוגגות סביב העילה הזו, המנגנון נולד מחדש במלוא עוצמצו בתיקון מספר 9 לחוק הגנת הפרטיות ואני בטח מפספס פה כמה חוקים אחרים.
ב. כל השינוי שיהיה לאחר ביטול הפיצויים ללא הוכחת נזק הוא שיותר עורכי דין שמייצגים חברות תקליטים יגבו שכר טרחה גבוה יותר. זה לא מרתיע חברות (מניסיוני האישי) ובוודאי לא את ההתנהלות האווילית של חברות התקליטים בישראל.
ג. להזכירך שהחקיקה דוגמאת פיצויים ללא הוכחת נזק היא חקיקה *יעילה* שלא נועדה לשפר את דיוק הדין, אלא להיפך, להקריב את הדיוק לשם קיצור התהליכים בבית המשפט הקורס ממילא תחת העומס.
ד. אתה אומר, שהגברת הסיאוב והסרבול המשפטי והארכת משכו של הדיון בין אזרח קטן שנתבע על ידי חברה גדולה הוא יתרון, גם אם הנזק שנוצר לחברת התקליטים הוא דרוש להוכחה ויכול להיות מוכח כגבוה מעשרים אלף השקלים שנפסקים דהיום. אני שזה גם לא ישנה דבר מבחינת היקף התביעות נגד מורידים ומפיצים, וגם יאפשר להם לנסות להוכיח (ולדעתי, במקרים מסויימים להצליח) נזק גבוה בהרבה מהנזק שאותו הם מקבלים היום סטאטוטורית.
אפי,
א. לא אמרתי שהפיצויים נעלמו מהעולם, אלא רק מהחוק הזה.
ב. ברור שעורכי דין יגבו שכר טרחה גבוה יותר; אבל בתי המשפט יאלצו להתחשב בעובדה שחברת תקליטים פתחה הליך משפטי שבו הוציאה, נניח, 50,000 ש"ח בגלל הורדה של תקליט אחד, כלומר נזק תיאורטי של 80 ש"ח. לא יחייבו את הנתבע בסכום של 50,080 ש"ח אלא ידחו את התביעה כי ההוצאות לא היו סבירות (58(ב)(6))
ג. מסכים איתך שפיצויים ללא הוכחת נזק הם יעילים במקרים מסוימים, אני לא חושב שבזכויות יוצרים הם בהכרח יעילים. בחלק מהמקרים כן ובחלק לא. בשימוש פרטי ואישי, בטוח שלא.
ד. אני טוען שהארכת הדיון תביא לתמריץ שלא לתבוע משתפי קבצים.
אני מאמין שהם לא יתבעו כשהם מבינים שבתיאוריה אין להם את היכולת לקבל פיצויים גדולים, ושהם יבחרו שלא לתבוע אלא לנסות לקדם חקיקה של רשיונות סטטוטוריים שיכללו תשלום מצד ספקי האינטרנט או מס קלטות ריקות על מדיות.
אוקי… אבל הם הרי הם לא יטענו שהנזק הוא 80 שקלים. אם הייתי מייצג אותם הייתי טוען שכל אדם שמוריד קובץ ברשתות הP2P (שהרי בזה כולם עוסקים) בעצם משתף את הקובץ הזה עם כל הרשת, ולכן הוא בעצמו ייחשב למפיץ ממשיך של אותה יצירה. ואז ניתן יהיה להכפיל את ה80 שקלים הללו בעשרות מונים. את כל זה תכפיל בכך שבדר"כ לנתבע ממוצע יש כמה אלפי שירים במחשבו. ואז תכפיל את התוצאה הקודמת בעשרות.
חברות התקליטים רצו להתמודד עם התופעה על ידי יצירה של מערכת מהירה ומשומנת של תביעות. הפעם הם יצטרכו לאמוד את הנזק ויהיה עליהם נטל הוכחה מסובך יותר, אבל כשזה באמת יוכח, הנזק שיואמד צפוי, לדעתי להיות גבוהה פי כמה.
אפי,
א. הוכחת נזק – יצטרכו להוכיח נזק ממשי.
ב. תמיד אפשר לטעון לעשיית עושר שלא במשפט
והשאלה שלי פשוטה:
למה כולם מתעלמים באלגנטיות מפקודת זכויות יוצרים שבה קיים סעיף ברור שמוציא מכלל ההפרה את ההעתקה של יצירות לשימוש פרטי, ולכן הורדה שכזו גינה כדין העתקה לשימוש פרטי ?
וגם בהצעת החוק החדשה ביטול הפקודה הינוו סלקטיבי ומשאיר את ההעתקה לשימוש פרטי עלכנו (עד להסדרה בחקיקה נפרדת כפי שמופיע בדברי ההסבר לחוק) ראה סעיף 70 להצעת החוק.
אבל תובעים את המשתפים ולא את המורידים, לא?
כלומר, למיטב הבנתי, התובעים יכולים לעשות עדיין משהו כמו בסיפור הישן עם הביצים (איש מלווה לחברו ביצה ואחרי שנים רבות תובע אותו על כל התרנגולות שהיו יכולות לצאת ממנה. ומשמיט את העובדה שזו ביצה מבושלת) – אם אתה משתף אלבום וסביר להניח שעשרה אנשים הורידו אותו ממך, ומהם הורידו עוד עשרה, האם לא יכולים עדיין לתבוע אותך על 8,000 שקלים? ואם נוסיף דור שלישי ורביעי של מורידים זה 800,000 שקלים עוד לפני ההוצאות על ההוכחה..
גליה,
גם משתפי הקבצים לא גורמים נזק לחברות התקליטים בצורה שניתן להוכיח כספית. על מנת להוכיח נזק, חברות התקליטים תאלצנה למצוא הוכחה (ולא "להניח") להפרות של זכויות יוצרים, ולכן לא יוכלו לתבוע על הפרה תורמת, אלא רק על הפרות שקרו בפועל.
יהונתן,
בקובץ ה-PDF שאתה מקשר אליו, סעיף 58 (א) מציין:
"58. (א) הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע,
לפסוק לתובע בשל כל הפרה פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים
חדשים."
איך הגענו למסקנה שאין יותר פיצוי ללא הוכחת נזק?
ג'.
יוני,
שים לב לטקסט "בהצעת החוק החדשה" בהם שונה הטקסט.
סחתיין.
תודה.
הערה קטנה על החשבון: זה לא מספר השירים כפול "מספר המורידים" (וכפול עוד ועוד). כמות התוכן שאפשר "להוריד" ממחשב אישי מוגבלת ברוחב הפס של ה- uplink (קצב ההעלאה) שהוא בדרך כלל לא משהו, ואם יש צורך בהוכחת נזק הנתבע תמיד יוכל להשתמש בטיעון שהנזק אינו יותר ממה שאפשר להוציא מהמחשב שלו בפועל דרך הצינור הדקיק שמוביל החוצה.
מתי הצעת החוק תאושר ?
איזה נוסח אושר בוועדת הכלכלה ?
האם זה אותו סעיף 58 שמופיע כאן
http://knesset.gov.il/committees/heb/material/data/kalkala2007-10-09-03.rtf
?
תודה
יש עוד שתי גירסאות לסעיף 58
http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/kalkala2007-10-09-04.pdf
וגם זו
http://www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/kalkala2007-10-09-03.rtf
איזה נוסח אושר בוועדה?
בסוף לא בוטל הפיצוי הסטטורי ונקבעה תקרת מקסימום של 100,000 ש"ח.
בלי סכום מינימום; בפועל, זה אומר אותו דבר.