0.
בסוף השבוע האחרון ביליתי יותר מדי שעות מנותק מהרשת; ככל הנראה זו הסיבה שקיבלתי עשרות אלפי הודעות ספאם כנקמה על כך. מצד שני, גם כתבתי הרבה יותר מדי פוסטים עתידיים. בין היתר, הכנתי עבור ידידי דניאל בלוך כתבה למגזין האינטרנטי של בית ברל על ההשלכות של דו"ח וינוגרד על הצנזורה; כשהכתבה תפורסם אני אתן לינק מלא, אבל הנה פריוויו:

המלצת הועדה, בפועל, היא כי כל פרסום שיבוצע באמצעות האינטרנט יהיה כפוף לשיקולי בטחון המדינה, שיהיו בעלי רף צנזורה גבוה יותר מאשר עד כה. אותה המלצה, כמובן, הינה סכנה מוחשית לחופש הביטוי באינטרנט וראוי שמדינת ישראל לא תאמץ אותה.

אתחיל בשיקולי עלות תועלת מקסימאליים: עיכוב כל פרסום באינטרנט לבחינה, גם אם זו לוקחת שניות ספורות, הוא עניין יקר מאוד, יקר בצורה משמעותית מהתועלת שתופק ממנו. הנזק העיקרי הוא לאו דווקא עלות בחינת הטקסטים, סרטי הוידיאו והצ'טים אלא אבדן היכולת לפרסם, בצורה מיידית, מידע רלוונטי.

אני, כמובן, לא מדבר רק על בעיה שתווצר בכך שאתרי החדשות לא יוכלו להודיע על נפילת טילים באיזור מסוים, על שינויים, הצלחות והחלטות מדיניות, אלא גם על העובדה שאותה בלוגרית קטנה שמקליטה את עצמה בוידיאו ומעוניינת לדבר עם הצד השני (און לאפין, בלוגרית מקריית שמונה, העלה סרטון שמתאר את חוויותיה, לדוגמא) או כל אזרח שמעוניין לשלוח לקרובי משפחתו מסרון שהוא בחיים.

1.
חוץ מזה הכנתי פוסט לעבודה שחורה שככל הנראה יתפרסם מחר בבוקר על ההשלכות של הפרטת בתי הסהר לגבי בג"צ קיום בכבוד, בין היתר, קבלו עוד פריוויו:

שוויון בענישה אומר לא רק שהעשיר והעני זוכים לעונשים דומים (צדק יראה) אלא גם שתנאי הכליאה זהים (צדק יעשה) וששניהם יכולים לזכות לתנאים הטובים ביותר למרות שחירותם מופקעת לצרכי ענישה. לאסירים, כמובן, יש לא מעט זכויות, וחלק מאותן זכויות כוללות את החובה של המדינה לאפשר לאלו תנאים טובים גם על חשבון שיקולים כלכליים. מדוע? כיוון ששיקולים כלכליים אינם יכולים לבוא על חשבון זכויותיו הבסיסיות של אדם.

אבל כאן הבעיה הגדולה ביותר שלנו; לפני מעט יותר משנה פסק בית המשפט העליון כי אין סטנדרט מינימאלי ל"קיום בכבוד". המשמעות? אנחנו עשויים להגיע לבג"צ "קיום בכבוד" 2 כאשר תקום אגודה או תנועה שתקח את הסטנדרט המינימאלי אליו זכאי אסיר, האדם שמוענש ונמצא מורחק מהחברה, ותקבע כי אותם סטנדרטים חייבים להיות מיושמים בקצבאות. כלומר, המדינה שמקנה לעמרי שרון לפחות חמישה מטרים מרובעים ומקלחת חמה ביום, כאשר זה עבר על חוקיה, חייבת להקנות לנדכאיה את אותם תנאים בדיוק, אחרת, אותם נדכאים יפנו לעבר הפשע כדי לקבל את אותם תנאים.

2.
ולעניינינו, קצת על גוגל: גוגל זכתה השבוע לדחות תביעה שהוגשה לפני מספר חודשים נגדה. הסיפור? אדם מעורער תבע את גוגל על כך שמספר הביטוח הלאומי שלו מופיע במנוע החיפוש של גוגל, או ליתר דיוק, שמספר הביטוח הלאומי שלו הוא השם של גוגל (ככל הנראה מדובר ב600673 או משהו כזה דומה). אריק גולדמן מדווח כי הסירקיט השלישי דחה את התביעה מהעדר עילה כיוון שהוא קבע שגוגל אינה שחקן מדינתי ואינה מחויבת בשמירה על פרטיות (דיני הגנת הפרטיות בארצות הברית שונים במעט מדיני הגנת הפרטיות כאן. כלומר, גוגל אינה מחויבת לאותן חובות שהמדינה מחויבת כלפי אזרחיה (ואני מחזיר אתכם לפוסט הזה שכתבתי ואף אחד כמעט לא הגיב לו); היחסים באינטרנט הם יחסים חוזיים, ולא בטוח שזכויות כמו "חופש ביטוי" קמות בהן בכלל.

3.
נשאר בגוגל לרגע, יגאל לביב תבע את גוגל על חצי מיליון ש"ח כיוון שזו מחזיקה קישורים לכתבה שלכאורה מכילה לשון הרע כנגדו; אולם הוא לא לבד, שני סוכני נדל"ן מאוסטרליה תובעים את גוגל על אותה עילה בדיוק. יהיה מעניין כיצד התביעות יתפתחו, ואני מקווה שהן ידחו, אך השאלה האמיתית היא האם כך ניתן יהיה להפעיל צנזורה על גוגל? כמובן שלגוגל, למזלנו, יש את היכולת להתמודד מול תביעות כאלו.

4.
אגב צנזורה, לאחר שלאחרונה נחתם הסכם פשרה בין ארצות הברית לאיחוד האירופי בעקבות החוק בארצות הברית שאוסר על הימורים ברשת (והפגיעה בזכויותיהם לעיסוק של האתרים האירופים במסגרת הסכם הסחר החופשי), פנה בלוגר מסוים אל ממשלת ארצות הברית לקבל את הסכם הפשרה. אותה פניה בוצעה לפי חוק חופש המידע האמריקאי ומאפשרת לכל אזרח עיון בכל מסמך ממשלתי. אותו בלוגר נדחה מטעמים של בטחון המדינה. שוב, טענת ממשלת ארצות הברית היתה כי חשיפת הסכם פשרה כספי לפיו ארצות הברית תשלם פיצויים על חוק בלתי הוגן למדינה אחרת חסוי מטעמים של בטחון המדינה. ואתם אמרתם שצנזורה היא לחלשים.

5.
לסיום, אולי צריך לברך על היוזמה הישראלית החדשה, הקמת רשות להגנת עדים כך שסוף סוף 99.8 אחוזי ההרשעה יוכלו לגדול למימדים אמיתיים של מדינה מתוקנת (למען הסר ספק, אני בעד ההצעה להגן על עדים, אבל גם צריך להגן עליהם מהמשטרה לפעמים).