שחיתות, שלטון, תמריץ

הוגו צ'אבס, שליט ונצוואלה, החליט לחייב את אזרחי מדינתו להלשין לגורמי המודיעין; מטרת ה"חוק" שהוציא צ'אבס היא לחייב את אזרחי המדינה לענות לשאלותיהם של גורמי הבטחון ובפועל להשליט את מרותו על אזרחי ונצוואלה בצורה משמעותית יותר. באותו היום בדיוק, מגיעה שלי יחימוביץ' שמקדמת הצעת חוק* שתסייע לעובדים שחושפים שחיתות ותגן עליהם מפני התנכלות של המעביד ותאפשר להם פיצוי במידה ויפוטרו שלא כדין.

*עם כל הכבוד לגזען הפרובוקטור שגם חתום על החוק, הוא לא יזכה לקרדיט על הבמה הפרטית שלי.

החוק עצמו חשוב מאין כמוהו. החוק המהפכני, שעבר בשנת 1997 ונכנס לספר החוקים. החוק מאפשר לכל אזרח להרגיש חופשי לפנות לרשויות שלטוניות ולחשוף התנהלות שאינה ראויה. על פי החוק, אם עובד של חברה כלשהיא מגיש תלונה נגד מעבידו למעביד אסור לפטר את העובד כהתנכלות ואסור לו גם לפעול נגדו. הצעת החוק של יחימוביץ' מרחיבה את הזכות וקובעת גם פיוי ללא הוכחת נזק.

שתי הגישות מעודדות את הפניה לרשויות החוק על מנת להגן על טובת הציבור. החקיקה של צ'אבס מקדמת את העברת המידע לרשויות בצורה לא וולונטרית ומקדמת הלשנה ופחד מצד אזרחים מאח גדול שיחטוף אותם ויתנכל אליהם. הצעת החוק של יחימוביץ' נותנת בטחון לעובדים שאף אם הם לא יתוגמלו על פעילותם למען המדינה והאינטרס הציבורי הם לא יפגעו. בעצם, אם נשווה בין החוקים: אחד רואה את האינטרס של השלטון כצורך עליון והשני רואה את טובת הציבור ואת שלום האזרח כעליונים.

למרות שהמילה "שחיתות" וההגנה נדמה שחלים רק על עובדי מדינה (כמו במקרים האלו), החוק מגן על כל חושף שחיתות, גם אם מדובר על "מלשין" שפועל ומתלונן נגד קיוסק שלוקח כסף ב'שחור' או נגד מנקות שיפעלו נגד מעבידיהן על הפרת חוקי העבודה. ההגנה הנדרשת היא לכל העובדים בצורה זהה, מתוך הבנה כי אין הבדל בין מוסד ציבורי לגוף פרטי.

כמובן שהבעיה העיקרית עם החוק היא חובת הסודיות והנאמנות של עובד למעביד. נניח שאני עובד של חברת טכנולוגיה כלשהיא שמייצרת רכיבים לייצוא בטחוני. עובד זוטר במחלקת השיווק חתום על הסכם העסקה דרקוני כמו כל שאר העובדים; אותו הסכם, בין היתר, אוסר עליו לגלות כל פרט שמגיע אליו במהלך עבודתי ומחייב את העובד לשלם פיצויים באם יחשוף מידע פנימי מהחברה.

אולם, באחד הימים מגלה העובד כי החברה משלמת שוחד לשר בטחון כלשהוא במדינת עולם שלישי שרוכשת טילי שיוט מישראל. אותו תשלום שוחד נוגד את כללי הייצוא הבטחוני בישראל. העובד פונה לגוף הרלוונטי במשרד הבטחון ומבקש להתלונן, במקביל, הוא מבקש את  הגנת הגוף מפני פיטוריו והתנכלות.

לעובד היתה חובה כלפי המעביד והיתה לו חובה כלפי שאר אזרחי המדינה וכלפי שלטון החוק. האם אותו חוזה העסקה אוסר עליו באמת לדווח על מקרים כאלו? גם אם אני לא בטוח שכך המקרה, היתרון של חוק ההגנה על  עובדים חושפי שחיתויות הוא לצור נורמה לפיה גם חובת האמון של אדם למעבידו היא עניין יחסי: מותר להתלונן, אסור להלשין.

כאן בעצם טמון ההבדל: בשיקול הדעת הרחב שניתן לעובד לבדוק האם אי הסדרים במקום העבודה שלו מקימים חשש פלילי בעליל שיש לו חובה מוסרית (אך לא חוקית) לדווח עליה, או שמדובר בעבירות "סטנדרטיות" כמו הפרת חוקי עבודה או העלמת מס מינורית שאפשר להעביר לסדר היום. היופי בחוק של יחימוביץ' הוא שכעת העובד יכול להרגיש בטוח, הוא יודע שגם כשיפטרו אותו, אף אחד אחר לא יעסיק מלשן.

12 תגובות ל-“שחיתות, שלטון, תמריץ

  1. בלבלת אותי לגמרי

    "הצעת החוק של יחימוביץ’ נותנת בטחון לעובדים שאף אם הם לא יתוגמלו על פעילותם למען המדינה והאינטרס הציבורי." – חסר חלק שני למשפט הזה?

    "היופי בחוק של יחימוביץ’ הוא שכעת העובד יכול להרגיש בטוח, הוא יודע שגם כשיפטרו אותו, אף אחד אחר לא יעסיק מלשן." – הממ?? אתה בעד או נגד החוק הזה?

  2. היופי בחוק של יחימוביץ’ הוא שכעת העובד יכול להרגיש בטוח, הוא יודע שגם כשיפטרו אותו, אף אחד אחר לא יעסיק מלשן.

    הסתבכתי, זה בציניות? מה שינה החוק בביטחון העובד לגבי זה שאם יפוטר לא יועסק יותר כי הוא מלשן?

  3. אז הניסוח קצת לקוי, לעניות דעתי, אבל לא נורא, העיקר שכנראה בסוף הבנתי. מה שאתה אומר הוא שלמעשה זה לא יעזור כל כך כי עובדים עדיין יחששו לעתיד התעסוקתי שאחרי העבודה הנוכחית? אתה חושב שמעביד יאמר לעצמו: "אני מתכנן בעתיד לעבור על איזה חוק או שניים, אז אני לא רוצה מישהו שילשין"? כמה מעבידים כאלו קיימים, וכמה עובדים היו ששים מלכתחילה ללכת לעבוד במקום כזה?

    בעצם אני מגלה שיש עוד נקודה שלא ממש הבנתי, שיקול הדעת שאתה מזכיר בפיסקה האחרונה מתייחס למצב בו העובד מחוייב לסודיות, ועל כן, לדעתך, יותר לו להתלונן רק במקרים חריגים?

  4. אוקי,
    אני חושב שאני צריך להסביר שוב: אני לא חושב שיש לו מחויבות להעביר את המידע; בהרבה מאוד מקרים הסכם הסודיות אמור לא לחול כאשר העברת המידע מחויבת על פי חוק.

    הבעיה היא עם תחום שבו אין חובת העברת מידע, אבל עובד חושש שהוא שותף לדבר עבירה אם הוא ישתוק. הוא מספר למשטרה ומקבל תביעה על כך שהוא מסר סודות של החברה.

    מה אז? איך הוא ישלם על ביטול אותו מכרז במדינת עולם שלישי לאספקת כלי נשק?

    למקרים האלו צריך לבוא החק.

  5. קלינגר- הסכם הסודיות הוא הסדר חוזי שלא יעמוד בפני תקנת הציבור כשמישהו ישתמש בו בשביל להסוות עבירה שנעברה על החוק. היום כל פיצוציה מחתימה את העובדים שלה על הסכמי סודיות. הם לא כלי ממשי בבית המשפט כשזה לא מגיע לגניבת קניין רוחני ו/או ידע אלא בשביל לחשוף שחיתויות וכו'.

    לכן הסתירה שהצגת לא כזו מפחידה עד כמה שזה ניראה לי

  6. אפי,
    גם אם הייתי נוטה להסכים איתך (ואני חצי נוטה), אז אני חושב שכל עוד העניין לא נבחן בבתי משפט, וכל עוד המעביד תמיד יוכל לאיים על העובד, אין בכלל דרך לבחון את זה.

    י.

  7. יהונתן, על העניין הזה בד"כ הייתי שותק, אבל אלדד יותר מסתם 'חתום' על החוק.
    הגינות זה הגינות ואפילו לבשארה צריך לתת קרדיט.
    זו גישה מאוד מעניינת לנכס את הקרדיט על מעשיהם של אחרים לעצמך או רק לאנשים שאתה מחבב.

  8. מולי,
    לכן כן הזכרתי את קיומו כחותם על החוק, פשוט לא ניכסתי לו את התכונות הטובות בחוק.

  9. סבבה :-)
    פשוט הזכרתי שאלדד הוא לא סתם חותם שהצטרף לעגלה אחרי שכל האחרים עשו את העבודה.
    הוא היוזם והמקדם הראשי (או לפחות שווה ערך ליחימוביץ') של העניין.

  10. שני החוקים שבכתבה, בישראל ובונצואלה (כמעט) זהים. למי מודיעים כאן? למשטרה הטהורה! ולמי מלשינים שם? למשטרה ה"טהורה"! מצא את ההבדלים.

לא ניתן להגיב