מחשבות משפטיות ליום ד', רשיונות, פרטיות, גנריות ורשלנות

0.
ערוץ אל-גז'ירה משחרר לכל סוכנויות הידיעות, הבלוגרים וכל מי שרוצה בעצם צילומים מעזה תחת רשיון Creative Commons. השחרור, שפורסם בבלוג של קריאטיב קומונס, נותן מאגר מקיף של וידאו. השאלה האם רשיון שימוש הוא אמצעי פוליטי עולה כאן: מניעת כניסת העיתונאים בצורה חופשית לרצועה יצרה חסך במידע מהרצועה והשחרור של המידע מאפשר לגשר על הפער הזה. עכשיו, אולי גם דובר צה"ל צריך לעשות שימוש בעניין הזה ולשחרר תכנים בצורה חופשית, מי שמספק יותר מידע הוא זה שמסתמכים עליו בסופו של דבר, ואם אתה נותן לאחרים להשתמש בתמונה שלך, אתה תגיע רחוק יותר.

1.
כתבתו של נמרוד קמר על מחדלי החוק הביומטרי פורסמה במגזין פירמה. הכתבה מאפשרת מבט לרוחב על הבעיות בתעודות הזהות הביומטריות ומראיינת אותי תוך שאני חוזר על דברי בפוסט הזה (כבוד למגזר). דווקא עכשיו, כשהבחירות מתקרבות, חשוב שהנבחרים שלנו יקבלו את המידע הזה חופשי ופתוח. הליך החקיקה המזורז ושאר המחדלים יהיו עוד יום אחד נושא לועדת חקירה כשאנחנו נאבד את זהותנו.

2.
ואם כבר סטנדרטים של אבטחת מידע, התביעה שהוגשה אתמול על ידי שלמה מן נגד אופירה אסייג נועדה להגן על אבטחת המידע. להזכירכם, וכדי להפוך סיפור קצר לארוך: מן כתב בלוג תחת הכינוי ייגר-מאיסטר בתפוז, בבלוג הוא עסק בביקורת תקשורת וביקר, בין היתר, את אתר One. לאחר שמאסו בביקורת, הגיש אתר One נגדו ונגד שני הכותבים הקודמים בבלוג בעילת לשון הרע (ועילות נוספות). הבעיה? מן לא נחשף באמצעות צו של בית משפט, ופוטר מעבודתו לאחר החשיפה. התביעה שהוגשה אמש טוענת, בין היתר, כי חשיפתו של מן פגעה בפרטיותו וכי הדרך היחידה בה ניתן היה להפוך את כתובת הIP של מן לשם אמיתי היא באמצעות בזק בינלאומי, שהיתה ספקית האינטרנט של מן; על כן, וכפי שהסברתי לאתר וואלה: "הטענה שלנו היא שאין שום דרך לקבל זהות משתמש בלי צו בית משפט. העובדה שהזהות נחשפה אומרת אחד משני דברים: או שמישהו בבזק סיפק אותה או שבזק לא הגנה בצורה טובה מספיק על מאגר נתוני המשתמשים שלה". אה, וכן, לבקשתו של מן ועו"ד שמעון מורמי, הצטרפתי לצוות שמייצג את שלמה כיוון שאני מאמין בצדקתו ובהגנה על חירות הביטוי האנונימי ברשת.

3.
ואם כבר פרטיות, אנונימיות וכו' ולאור כמות הפעמים שקיבלתי במייל את הפ (ת"א) 250/08 חברת ברוקרטוב בע"מ נ' חברת גוגל ישראל בע"מ מאנשים שרוצים להסביר לי כמה זה תקדימי וההתחייסות הנרחבת בעיתונות, מספר הערות קצרות. התיק מדבר על חברת "ברוקר טוב" שטוענת לכך ששמה המסחרי נפגע באמצעות הקמת אתר מתחרה עם שם זהה, בית המשפט, בהחלטה שגויה לחלוטין, הורה לגוגל לתת לברוקר-טוב את כל הפרטים הנוגעים למפעילי האתר הנמצאים בחזקתו. אולם, מספר בעיות:

3.1. ראשית, כלל לא ברור אם שמה של החברה – "ברוקר טוב" הוא לא גנרי ועל כן לא ראוי להגנת סימן מסחרי; על מנת להגן על שם מסחרי ועל מוניטין צריך להוכיח שהשם הוא לא גנרי. כב' השופטת בלהה גילאור הסבירה בבשא (חי’) 12243/08 חפטושווק בע’מ (בפירוק זמני) נ’ ווק אפ תאי בע’מ כי "את השמות או המונחים המשמשים במסחר ניתן לחלק לארבע קטגוריות: שמות גנריים, שאינם זכאים להגנה בעוולה הנטענת; שמות תיאוריים, שאינם זכאים להגנה גם כן, אלא במקרים חריגים; שמות מרמזים, הזוכים להגנה; שמות שרירותיים או דמיוניים, שיזכו להגנה הרחבה ביותר". השם "ברוקר טוב" הוא שם תיאורי שלא אמור להיות זכאי כלל להגנה אלא במקרה חריג.

3.2. הבקשה היתה ממש רחבה מדי, והעובדה שהבקשה היתה "להמציא לידי [המבקשים] בתצהיר את כל המידע והפרטים בעבר ובהווה המוחזקים בידה או בשליטתה הקשורים במישרין ובעקיפין לכתובות הדוא"ל[email protected] ו- [email protected], לרבות שמם המלא של בעלי כתובות הדוא"ל וכתובתם הפיזית." כוללת גם את כל הודעות הדואר האלקטרוני (כלומר לא רק Meta-Data אלא גם Data) ומהווה צו תפיסת נכסים לכל דבר, דווקא כאן, בקשת צו אנטון פילר כמו במקרה של אתרי המכירות הפומביות היה הדבר הנכון כיוון ש(א) מדובר בעוולה מסחרית (ולא לשון הרע) ו(ב) מדובר בתפיסה של כלל הפרטים, ולא רק חשיפת כתובת הIP מאחורי המפעילים.

3.3 התביעה הוגשה נגד בעלי הדין הלא נכונים, כב' השוטת דרורה פלפל עושה פלסתר מדיני האישיות הנפרדת ונותנת צו נגד גוגל ישראל לחשוף מידע שכלל לא מוחזק על ידה אלא על ידי גוגל העולמית:

אם המדובר באישיות משפטית, שהינה חברה א', כשמלוא המניות שלה מוחזקות ע"י אישיות משפטית אחרת שהינה חברה ב' (ר' נספח ב' לתשובה) וכששם שתי החברות דומה במובן זה שרק שיוכם הגיאוגרפי שונה, שמות מנהליה והכיתוב שמופיע לצידם מעיד שהם נמצאים בישוב שלא רשום בארץ; כשלכך נוסיף את הצהרותיה לעיל של גוגל שתוכנן מדבר בעד עצמן, כי אז נגיע למסקנה הכפולה: או שהמדובר ביישויות שותפות, שניתן לתבוע מי מהן לפי הצורך ולפי הארץ או לפי משקל התביעה; או, שניתן להרים את מסך ההתאגדות, לפחות לעניין זה, ולאמור כי המדובר בחברה ישראלית "ששייכת" לחברת גוגל הבינלאומית, בין כשותפה ובין כחברת בת, וכשגוגל האמריקאית, יכולה להכתיב לה נורמות, והתנהלות באמצעות מנהלים שמקום מושבם אינו ישראל.

3.4 יתר על כן, המתודה המשפטית לקויה לגמרי. כאשר מאזכרת השופטת את בש"א (ת"א-יפו) 173154/07 פרסיקו אורן נ' שידורי קשת בע"מ כהלכה שמאפשרת לחשוף פרטי גולשים היא שוגה לגמרי: זו החלטה שניתנה בהסכמה, וללא כל דיון משפטי.

3.5 קביעתה של כב' השופטת כי "העובדה שהבמה פתוחה לכל, וכיכר העיר הוירטואלית מלאה במתדיינים ובדעות, לא באה לפרוץ יסודות מוסד ומוסר של שיטת משפט; השיח החופשי לא אמור לאפשר ולאשר עבירות פליליות, כמו גם עוולות אזרחיות. האנונימיות לא נועדה ליצור חיסיון מעבירות ומעוולות, היא נועדה להעלות רעיונות ודעות ולנסות בצורה כזו (רצוי מתורבתת) להשפיע על הלך הרוח הציבורי" היא חרב פיפיות לכשעצמה. אכן, השיח החופשי לא נועד לפרוץ יסודות מוסד ומוסר של שיטת משפט, אולם חלק ניכר משיטת המשפט היא הזכות לאנונימיות, ביטוי אנונימי ופרטיות. אם ינתן צו המאפשר להסיר את האנונימיות הזו בכל פעם שמתעורר חשד חסר ביסוס להפרת זכות קניינית כלשהיא, לא יתקיים ביטוי אנונימי כלל.

4.
אני בסדר, איך אצלכם?

7 תגובות ל-“מחשבות משפטיות ליום ד', רשיונות, פרטיות, גנריות ורשלנות

  1. הקייס בתביעה של יגר מייסטר נראה מעניין מאוד. הדרך לניצחון ארוכה אבל לא בלתי אפשרית.
    1. מה באמת הסיכוי ששופט יכיר בתביעה כזו כשמרבית השופטים בארץ עדיין מגששים בעצמם באפלה בנושא האינטרנט. וראינו לא פעם פסיקות סותרות בעניין חשיפת גולשים. למה אתה חושב שבית משפט יתייחס באהדה לחשיפה שבאה שלא כדרך בית משפט אבל באה לאחר שהתובעים (0ne) חשו שנגרם להם עוול כתוצאה מבלוג אנונימי שאיש לא מצליח לחשוף מי עומד מאחוריו?
    2. אם אתה מאמין כל כך בצדקת דרכך למה התביעה הוגשה על סכום נמוך יחסית?

  2. מרבו,
    אני מנוע מלדבר על התביעה בחלק מהנושאים, ואני מקווה שתבין את זה. הסיוי שיכירו בתביעה הוא גדול מאוד בעיקר כיוון שלא מדובר בתביעה של "אינטרנט" והצורך להבין ב"אינטרנט" לא כל כך גדול כאן.

    לגבי הסכום, שים לב שהסכומים שנתבעים לא משקפים את סיכויי ההצלחה בתביעה, אחרת תביעות הספאם היו על סכומים גדולים יותר.

  3. אני חושב שאתה טועה קצת (לא הרבה) בעניין האפשרות לשייך כתובת IP לאדם.
    אני למשל יכול להגיד לך שכתובת ה-IP הדינאמית של ארכדי שהפעיל _בעבר) את מיילמדיה היתה לפני כמה דקות 85.250.243.24
    nslookup 85.250.243.24
    Canonical name: 85-250-243-24.bb.netvision.net.il
    איך אני יודע? טעות קטנה שהוא עשה לפני כמה שנים (לא משנה מהי).
    רוב מי שמשתמש בדואר אלקטרוני חושף את כתובת ה=IP הדינמית שלו באופן יומ-יומי ויחד איתה מאפיינים נוספים שמאפשרים אחרכך לזהות אותו גם בלי כתובת ה-IP (ובעקיפין לגלות שוב ושוב את כתובת ה-IP הדינמית שהוא משתמש בה). טכניקות זיהוי בסיסיות שנלמדות בסיס הדרכה אי-שם באזור גלילות…
    וזה בדרכים חוקיות (כלומר ללא "חדירה לחומר מחשב" אלא אך ורק בשימוש במידע פתוח שנמצא ברשת).
    מצד שני מי שיודע לזהות את המטרה שלו לא ממש נזקק לכתובת ה-IP, כך שאם נראה לכאורה שהוא כן הגיע לזיהוי דרכה אז זה מחשיד אותו.
    קשה מאוד להגיע לאנונימיות אמיתית ברשת. עופר שדות למשל לא עבד נורא קשה כדי לזהות מי אני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *