אין חוק | מחשבות בעקבות החלטת בית המשפט העליון בעניין רמי מור

0.
לא משנה מה, כרגע כל הקהילה המשפטית בישראל יודעת שמישהו, איפשהוא באינטרנט, קרא לרמי מור שרלטן.

1.
החלטת בית המשפט העליון ברע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק היתה מפתיעה מאוד. רמי מור, מטפל אלטרנטיבי, זעם על כך שמישהו, איפשהוא באינטרנט, קרא לו בשמות גנאי. מור הגיש שתי תביעות נפרדות, אחת נגד 013 (בש"א 1238/07 רמי מור נ' ברק) ואחת נגד בזק בינלאומי (בש"א 1752/06 רמי מור נ' בזק בינלאומי) לחשוף את זהות מי שהכפיש אותו. לאחר דחיית הבקשות, ערער מור לבית המשפט המחוזי בחיפה, שם כב' השופט יצחק עמית פסק (בר"ע 850/06 רמי מור נ' ידיעות אינטרנט) כי מסך האנונימיות יורם כאשר ישנו עילת תביעה נגד הגולש האנונימי, והאנונימות נעשה כדי להתחמק מאחריות משפטית, עדיין "נדרש דבר מה נוסף" על מנת לקבל בקשה זו. מור, שלא השלים עם הקביעה, ערער לבית המשפט העליון; השבוע, בהחלטה תקדימית, קבע בית המשפט העליון כי לא רק שמסך האנונימות לא יורם, אלא שכלל אין אפשרות לחשוף פרטי גולשים בישראל שכן אין חקיקה ראויה.

2.
כב' המשנה לנשיאה, אליעזר ריבלין, דחה את בקשתו של מור וניתח את הפרוצדורה לחשיפת פרטי גולשים. לפי פסיקתו: "מדובר בניסיון לרתום, עוד בטרם משפט, את מערכת המשפט ואת הצד השלישי לצורך קיום חקירה שתביא לחשיפת זהותו של מעוול על-מנת שניתן יהיה להגיש נגדו תביעה אזרחית. מדובר למעשה בהליך מעין-חקירתי שבית המשפט מגויס לו בהליך מקדמי במתכונת כזו או אחרת. הליך זה אינו טריביאלי, הוא מערב שיקולי מדיניות מורכבים והוא מצריך הסדרה חקיקתית". החלטתו קובעת, בעצם, כי עד שיוסדר ההליך בחקיקה אין ליתן יותר צווים לחשיפת גולשים (ובהערת אגב, ככל הנראה מתקבלת בקשה אחת כזו ליום אצל כל אחת מספקיות האינטרנט).

3.
כב' המשנה לנשיאה גם פוסל את האפשרות לקיומו של הליך ג'ון דו בישראל בהיותו נוגד את הזכות למשפט. לשיטתו, "מדובר למעשה בשינוי שיפוטי דרמטי של תקנות סדר הדין האזרחי באמצעות הוספת פרק חדש שעניינו "תביעה נגד נתבע 'רן דן'". אם נדרש עדכון כזה הרי שיש לעשותו בדרך החקיקה". החלטה זו מעניינת במיוחד כיוון שיש לה השלכות על עניינים תלויים ועומדים בהם אלמונים ניצבים בהליך ג'ון דו על מנת למנוע את חשיפתם (לדוגמא, בש"א 567/08 א 4854/07 בלומנפלד חיים ואח' נ' Google Inc ואח' ). אולם בעיקר להחלטה עשויה להיות משמעות בתיק אחר שתלוי בבית המשפט העליון, הערעור על בש"א 11646/08 פרמייר ליג נ' פלוני (אשר נדון בעליון תחת השם ע"א 9183/09 פרמייר ליג נ' פלוני). כאמור ההבקשה בתיק הפרמייר ליג היתה לחשוף את זהותו של פלוני המפעיל אתר אינטרנט המאפשר שידורי משחקי ספורט. אך האם ההחלטה בבית המשפט העליון על רמי מור אומרת עוד משהו?

4.
בית המשפט העליון פסק כי:

ניפוץ "אשליית האנונימיות", במציאות שבה תחושת הפרטיות של הגולש היא מיתוס, עלול לעורר אסוציאציות של "אח גדול". פגיעה זו בפרטיות ראוי למזער. בגבולות ראויים ראוי לשמר את מקלטי האנונימיות כחלק מתרבות הגלישה באינטרנט. ניתן לומר כי במידה רבה האנונימיות עושה את האינטרנט למה שהוא, ובלעדיה ייגרע מן החופש במרחב הווירטואלי.

בעצם, ברגע זה תלויות ועומדות עשרות בקשות לחשיפת גולשים שבעקבות ההחלטה בעניין רמי מור עשויות לפול; מעבר לכך, ככל הנראה לא מעט תביעות מתבססות על ראיות שהושגו על ידי חשיפת זהות הגולש בצורה כזו (או שלא בצורה כזו, גילוי נאות וכו') ועשויות להפסל כיוון שהן מבוססות על ראיות שהושגו בפרטיות (וראו בג"צ 6650/04 פלונית נ' בית הדין הרבני האיזורי בנתניה). בעצם, בית המשפט העליון לקח חמש שנים של הלכה פסוקה, וקבע כי היא מבוססת על טעות משפטית. לא עוד פסקי דין שצריכים לבחור בין גישתו של השופט עמית ברמי מור לבין הגישה של מיכל אגמון-גונן בה"פ 541/07 יעקב סבו נ' ידיעות אינטרנט לבין גישתה של דרורה פלפל בהפ (ת"א) 250/08 חברת ברוקרטוב בע"מ נ' חברת גוגל ישראל בע"מ, אלא הלכה מסודרת וסדורה מבית המשפט העליון.

5.
המשמעות האמיתית של פסק הדין היא שכעת יחל מרוץ של מחוקקים נמהרים כדי ליישם פרוצדורה ראויה, והגיע העת לכך. כעת תשוב הכנסת ותדון בשאלה האם ראוי להחליט בענייני ג'ון דו או שרק בחשיפת גולש, ותקבע הליך ראוי.

24 תגובות ל-“אין חוק | מחשבות בעקבות החלטת בית המשפט העליון בעניין רמי מור

  1. באמת שהגיע הזמן להסדיר את הנושא הזה, אבל אני הולך להמר שלא תהיה חקיקה מהירה מאחר שנדמה לי שאין אף בעל אינטרסים ואמצעי לובינג ישראלי שיש לו ענין בחשיפה של מישהו (הפריימיר ליג הוא בעל אמצעים אבל לא ישראלי)

  2. גם אני לא מהמר על חקיקה מהירה. כולם מבינים שמדובר בחתיכת תיבת פנדורה ואני לא רואה את המחוקק שמוכן לפתוח אותה. לפחות לא כל כך מהר.

  3. מרק ויובל,

    העניין הוא כזה: על בתי המשפט יש היום לחץ מאסיבי לחשוף גולשים, או לפחות לדון בבקשות כאלה, מדובר בכמעט בקשה ליום (כך נאמר לי על ידי עורך דין של אחת הספקיות) שבדרך כלל מתקבלות כהליך אגבי לחלוטין וללא דיון. אם אלה לא יחשפו, או לפחות יקבלו דיון, יווצר לחץ עצום מקהילת עורכי הדין (התאבים לפרנסה) ומקהילת הנפגעים.

    המשמעות של ההחלטה הזו היא שעד שיהיה הליך חקיקה כל אחד יכול לכתוב מה שבא לו באינטרנט וכל עוד זה לא נוגע לפלילים הרי שהוא לא יתפס.

  4. החלטה הזויה של בית משפט תלוש, עצלן ומגמתי.
    הרי ביהמ"ש העליון לוקח לעצמו זכות לשנות, לכופף ואף לבטל חוקים קיימים. בנוסף הוא קובע פסיקות תקדימיות שבהיעדר חוק הופכות להלכות. אז מדוע במקרה זה משתפן ביהמ"ש? כנראה שאין לביהמ"ש את היכולת, הרצון וההשכלה הראויה ללמוד את הנושא לעומק ולגבש הלכה שתתאים למציאות. חבל.
    מצד שני כנראה שבעקבות הלכות קודמות של ביהמ"ש לא יוכלו רמי מור ודומיו לתבוע את מנהלי הפלטפורמה שבה התפרסמה הדיבה.
    מצד שלישי, ייתכן כי פסיקה זו משנה את חוקי המשחק וכן אפשר יהיה לתבוע את מנהלי הפלטפורמה. שיתבעו בתורם את מפרסם הדיבה כצד שלישי.

  5. יוני,
    אני חולק על הפרשנות שלך מסיבה פשוטה. בית המשפט לא קובע הלכות במקום שאין חוק, אלא הוא מפרש את החוק. במקרה הזה, הוא לא הצליח לפרש את החוק ככזה שמקנה לבית המשפט סמכות חקירתית. ההחלטה מעניינת וראויה.

    לגבי האחריות על מנהלי פלטפורמה, וובכן, כאן יש בעיה, כי ההליך הוא נגד ספקית האינטרנט ולא נגד מנהל הפלטפורמה, ולכן יש בעיה עוד יותר חמורה.

  6. גם אם יהיה "מרוץ של מחוקקים נמהרים", כהגדרתך, אני מניחה שהעניין יסתכם בעיקר בהצעות חוק פרטיות שלא יתגבשו לכדי חוק. קשה לי לראות את הממשלה מקימה לתחיה מחדש את הצעת חוק מסחר אלקטרוני "במהירות". היו יותר מדי דיונים ויותר מדי מחלוקות לא פטורות כדי שמישהו יחשוב שאפשר לפתור את הדילמה הזו בצורה מהירה.

  7. בזק בינלאומי לוקחת על עצמה יותר מדי חופש פעולה להחלטות שפוגעות בלקוחות, בצירוף אותם לקוחות שדורשים חשיפת איי פי ובחתימה אוטומטית של מערכת המשפט לחשוף אותם ללא דיון ראוי. מזכיר לי את המשטרה שמביאה ביום עשרות צווי האזנות סתר לאישור בית משפט ושופטים חותמים עליהם אוטומטית. האח הגדול כבר כאן? כבר כאן!
    ובאותו הקשר רציתי לשאול איפה עומדת הפרשיה של הבלוגר "יגרמייסטר" שאתה מייצג אותו בהליך תביעה דומה מול בזק בינלאומי?
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000416438

  8. לדעתי הפרשנות שלך מוטעית, וגם אתה כרבים אחרים נפלת בפח של הרטוריקה המשתפכת של ריבלין בעד האנונימיות, ופספסת כמה משפטים שבעצם מאיינים את כל ה"הלכה" הזו.

    המשפטים הם פסקה 36 בחוות הדעת של ריבלין, והפסקה השנייה בחוו"ד של לוי. כל אחת מהפסקאות מציעה בעצם *קונסטרוקציה משפטית חדשה לחשיפת כתובות IP* אבל מותירה את העניין ב"צריך עיון" משום שהצדדים לעתירה לא חשבו עליהן בעצמם. ריבלין מציע לחשוף כתובות באמצעות חוק הגנת הפרטיות, ולוי מציע לעשות כן באמצעות "קשר הסכמי" בין הלקוח לספק האינטרנט.

    המשמעות של זה היא שבעצם ריבלין ולוי הזמינו עכשיו גל חדש של תביעות לחשיפת IP שיעשה שימוש ב-2 הקונסטרוציות המוצעות על ידם, והתביעות הללו יתחילו להתגלגל לשלום, ולמחוזי ויעברו לפחות עוד כמה שנים עד שהן תוכרענה בעליון.

    ועד אז בעצם נשאר בדיוק במצב שהיינו בו עד היום – חוסר ודאות משפטי, יהיו שופטי שלום ומחוזי שכן יקבלו את הקונסטרוקציות האלה, יהיו כאלה שלא יקבלו, חלק מהבקשות יתקבל וחלק לא, והבלגן הנוכחי פשוט יימשך.

    אני מניח שההיגיון מאחורי הקומבינה הזו הוא שהכמה שנים האלה הן הזמן שבו המחוקק אמור לטפל בעניין מבחינת השופטים, ולכן בהעדר חקיקה, בעוד כמה שנים כששתי הקונסטורציות החדשות תגענה לעליון, הוא כן יתיר חשיפת IP באמצעות "חקיקה שיפוטית".

    כלומר המציאות המשפטית כרגע היא של חוסר ודאות עם נטייה לכיוון חשיפת כתובות IP מערכתית בתוך כמה שנים.

  9. דוד,
    קראתי את הסעיפים שאתה מדבר עליהם ואני חושש שהפרשנות שלך מוטעית. הקונסטרוקציה של ריבלין היא לא כזו שמאפשרת את גילוי המידע לפי חוק הגנת הפרטיות. ריבלין מצטט את סעיף 16 שאומר שמותר לגלות מידע "…לביצוע חוק זה או על פי צו בית משפט בקשר להליך משפטי".

    לביצוע חוק זה מדבר על סמכויות של משרד המשפטים לאכוף וכן לצורך דיווחים שהוא חייב בהם על פי חוק, ועל פי צו בית משפט בקשר להליך משפטי כוונתו להליך קיים, וכדי שיתקיים הליך יש חובה לגלות את זהות הנתבע. עד שלא יגולה הנתבע, אין אפשרות להליך משפטי.

    לגבי לוי, כשהוא מדבר על "קונסטרוקציות משפטיות אחרות, למשל זו המדברת בקשר הסכמי שאפשר ומתקיים בתנאים מסוימים בין כותב התגובה לספקית התקשורת, כשם שהוא מתקיים מול אתר המפרסם, לא נדונו כלל בפנינו" הוא מדבר על מצב תיאורטי שהסכם כלשהוא יאפשר זאת. אולם, הסכם שמאפשר פגיעה בפרטיות דורש לא רק הסכמה מדעת, אלא קבלתו על ידי בית הדין לחוזים אחידים בהבניה שזה אינו חוזה מקפח, מה שנראה לי גבולי.

    מעבר לכך, לספקיות אין כל אינטרס להכניס סעיף מסוג זה.

  10. הבעייה היא שהמחוקק הנכבד עסוק מדיי בהתכתשויות פוליטיות מכדי להיכנס לעומקם של הנושא הנדון, הן מבחינה טכנית\טכנולוגית והן מבחינה ערכית. למחוקק המצוי (ח"כ ג'ון דו, אם תרצו) אין קמצוץ מהידע, ההשכלה והנסיון הדרושים כדי ליטול על עצמו משימת חקיקה שכזו.

    הפתרון היחיד הוא שינוי שיטת הממשל לכזו שתעודד אנשים מוכשרים להיכנס לפוליטיקה במקום להדיר רגליהם ממנה. השיטה הנוכחית פועלת בדיוק הפוך והיא האחראית הראשית למצבנו הנוכחי.

    מכיוון שלמחוקק אין אינטרס להחליף את עצמו, חוששני שהפתרון הזה לא ייושם בעתיד הנראה לעין.

  11. נחום, אולי למחוקק ה"עצמאי" אין את הידע, ההשכלה והנסיון הדרושים כדי לטול על עצמו חקיקה מורכבת מהסוג הזה, אבל דרכן של חקיקות מורכבות שהן עוברות דרך מחלקת יעוץ וחקיקה של משרד המשפטים.

  12. "רן דן" זה ביטוי מוכר? מצא חן בעיניי.

    נראה לי הזוי איך עוברות שנים של פסיקות לא מעטות, ופתאום בא בית המשפט העליון ושומט את הקרקע מתחת כל הפסיקות וקובע שכולן היו ללא סמכות.

  13. יהונתן, לדעתי אתה עדיין טועה. שים לב לציטוט של ריבלין:
    "אם הוגשה הבקשה לפני תחילת ההליך תידון הבקשה בבית משפט השלום."

    כלומר ריבלין בהחלט מכוון לבקשה מקדמית לפני ההליך, מה ששולל לחלוטין את ההתנגדות שלך לכך שלא ניתן לפתוח בהליך ללא זהות. ריבלין אומר שקודם תגיש בקשה לפני תחילת ההליך, ואם היא תתקבל אז ניתן יהיה לפתוח בהליך.

    העובדה שריבלין אומר ש"סעיף זה לא נזכר ע"י הצדדים" ולכן נותירו ב"צריך עיון", אומרת שלדעתו אילו רמי מור היה נוקב בסעיף זה, אז הוא היה רלוונטי למשפט, ולא רק רלוונטי אלא גם נושא כבד, כזה שלא ניתן להכריע בו בהערת אגב ומצריך עיון נוסף.

    אגב, באותה פסקה ריבלין גם מעלה את האופציה במקרה של לשון הרע להגיש תלונה במשטרה, לכאורה ישנה אפשרות שתיווצר פרקטיקה שהמשטרה פותחת בחקירה, מוציאה כתובת IP ומזהה את החשוד, ואז היועמ"ש מחליט שלא להגיש תביעה פלילית, אבל באמצעות דו"ח החקירה שחושף את שם הפוגע הנפגע יכול להגיש תביעה אזרחית.

    בסה"כ ריבלין אומר דברים מפורשים שאינם משתמעים לשני פנים:
    "יובהר, כי אין בדברינו אלה כדי לסגור את השער בפני המבקשים לחשוף את זהותם של מעוולים ברשת האינטרנט."

    אלה דברים שמצערים אותי באופן אישי, אבל לא ניתן להתעלם מהם ולדמיין כאילו לא נכתבו.

    באשר ללוי, אני חושב שהוא התכוון להסכם משתמע ולא מפורש, כלומר שגם באתרים שאין בהם את האזהרה הקבועה למגיבים, עדיין ברור בהסכם משתמע שהאתר פוטר עצמו מאחריות באמצעות העברת הכתובת לידי המתלונן, ואותה הפרקטיקה ניתנת ליישום גם בנוגע לספק. כלומר, אם הספק יסרב לחשוף כתובת IP, הוא יהיה חשוף בעצמו לתביעה בטענה שמבחינת הנפגע התגובה הפוגעת הגיע משרתי הספק.

  14. עדיין לא קראתי את ה"אבחנות" שבתוך פסק העליון, אך ברור שאפשר יהיה על פיו, לעכב לזמן רב לפחות, חשיפת שם גולש ,גם כשיש לכאורה עילת תביעה אזרחית כנגד הגולש האנונימי. בהחלט ייתכן שתוצאת ביניים כזו של פסק הדין תיתן תמריץ (בעייתי) למי שיפעל לגילוי שם הגולש בדרכים עקלקלות (בפועל זה יוכל להוות תמריץ שיועיל לתובע מפר-חוק, רק אם בהמשך ה"נתבע" יאשר את הטענה של התובע כי הוא, הנתבע, הוא זה שבצע את הפרסום, כי אחרת יש דרכים משפטיות "לנתבע" להתגונן בלי להיחשף בהכרח, כמובן).

    לדעתי עכשיו יהיו דיונים מעניינים יותר על עצם הפרוצדורה של הדיון (בתביעות בדבר הנזק הנגרם מחשיפה לא חוקית של פרטי גולש, אם תועלה טענה ששם הגולש הושג תוך ביצוע עבירות מחשב למשל), בפרט, במקרים שבהם לנתבע לא יהיה הסבר הגיוני כיצד "הגיע לידיו" שם /ip הנתבע.

    (איני מתייחסת לפרשת ייגרמייסטר)

  15. רמי מור מוכשר ברמות שכל אדם יכול להתקנא בהם.
    הבעיה היא במנטליות הישראלית שיש בה הפקרות וגסות בכל תחום
    וגם באינטרנטרנט.
    אני לא מכירה רופא או מישהו באופן כללי שיכול להגיע לרמות של רמי מור שהוא באמת
    נדיר ומאד מיוחד.
    מי יכול בכלל להגיע להישגים שלו ?
    מי שקורא טוקבקים שלא יתלא שחלק מהם סובל מהפרעות אישיות או מהפרעות נפשיות
    וכנראה שיש כאלה שרמי מור הושמץ על ידם בלי שהם פגשו אותו מעולם.
    הוא כבר תפס משמיץ שכזה ובאמת התברר שהמשמיץ הוא חולה נפש המטופל בתרופות פסיכיאטריות.
    גם שופטת בית המשפט העליון הושמצה כמו כל איטש ציבור במדינה הזו.
    כמי שמכירה את רמי אני יכולה להעיד כי הוא התרך ע"י אלוהים בכישרון נדיר של המצאות..
    אני מכירה אותו בתור מי שטיפל במחלת המולוסקום של שני ילדיי אשר קודם לכן טופלו אצל מומחה למחלות עור שרק הותיר בהם צלקות.
    תכנסו לאתר שלו כדי לראות מה זה רפואת על של אדם יחיד ומחונן .

    האתר שלו למתעניינים.

    http://www.ramimor.co.il

  16. נאמר על גורו ורופא ידוע בארה"ב שהוא SUE HAPPY
    תאב תביעות . יש לו בטח סיבה טובה ,אולי הסיבה היא שלעורכי הדין הוא משלם מההכנסות במקום למס הכנסה והם למעשה לא עולים לו ,בזמן שאזרח פרטי שאיננו בעל עסק משלם מכיסו . בכל אופן לאחרונה קראתי באתר של אחד רמי מור תקפה חריפה ומוצדקת לדעתי -תמיד תוסיפו לדעתי -על משחה בשם דרמובט . ושקט . לא שמעתי שתובעים אותו .תנסו לפרסם את אותן מילים על מוצר של רמי ונראה כמה זמם ייקח עד שתקבלו הזמנות רשמיות . משום מה לא אילצו בתי המשפט את התובע הנכבד ונציגיו לחשוף את המטופלות המרוצות , ותוזכר לטובה "עינת "שמטופלת בהצלחה 4 שנים .וואלאק ,4 שנים ולא הבראת ? הבעיה מתחילה בזה שמותר לשקר אצלנו . אפילו בבית משפט כאשר מוצאים שבדברי הנאשם אין כל ממש -לא מגישים נגדו תביעה . אז כאשר מותר לשקר על עצמי ,לספר על הצלחה שלא ניתן לבדוק מפאת צנעת הפרט ,וכל זה בהגנת שופטים נאורים ,מי יעז להכניס ראש למלכודת הזאת .מי ששילם והבריא אפילו לא יודע שסטטיסטית בכ' 30% מהמקרים האמונה מרפאת אפילו בלקיחת פלצבו .מי ששילם וממשיך להתגרד לא מעוניין לשתף בצרותיו הרפואיות אותנו ,ולהודות שיצא פראיר ושילם סכומים דמיוניים בטח שלא ירצה .הבמה נשארת של הממציא ,שימשיך לכתוב את האמת על הרפואה הממסדית הכושלת ,זה ממש קל לעשות ,ואת טענות הנובל לא ניתן לסתור ,לפחות על זה הייתי נותן לו נובל ,למה לא ? כסף של שוודים .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *