אם אכן החשדות נכונים, ודובר צה"ל, אבי בניהו, היה מעורב בזיוף מסמך גלנט (ועצם העובדה שבניהו שכר עו"ד שאינו מפרקליטות שצה"ל מינה פרקליט מהסנגוריה הצבאית במילואים מעידה לפחות על חשדות נגדו שאינן קשורות לפונקציה כדובר צה"ל), הרי שזוהי בסך הכל השתקפות הפרקטיקה של דובר צה"ל שהשתרשה לתוך המדיה בעשור האחרון. זיוף, בעידן הדיגיטלי, אינו עניין קשה במיוחד: כל שצריך הוא חיתוך של תמונה בפוטושופ, או עריכה של קובץ באמצעות תוכנת עיבוד תמלילים, ואפשר לייצר מסמך מזויף. ארגוני הHasbara הישראלים רגילים לזייף תמונות, או לחתוך אותן בצורה מגמתית.

משרד החוץ, לאחרונה, העלה תמונות לעמוד הפליקר שלו של אמצעי לחימה וטען שאותם אמצעים באו מאוניה שנתפסה בעת המשט לעזה; אלא שהתמונות צולמו ב2006. בסוכנות הידיעות רויטרס חתכו תמונות כדי להציג את הצד השני כקרבן מסכן. דובר צה"ל חתך בצורה מגמתית את הסרטון בה מוצגת ח"כ חנין זועבי על סיפון אותה הספינה, רק כדי להכחיש אחר כך שהסרטון הגיע מצדם לתקשורת; מנגד, אותו צה"ל מסרב לתת לאחרים את מלוא החומרים, כיוון שהוא עסוק בהבהרת האמת. דובר צה"ל, כידוע, משקר כדרך נוהג: אולם כפונקציה ולא כפרסונה.

אם זיוף המסמך שלכאורה נחזה כייעוץ תקשורתי מאייל ארד ליואב גלנט נעשה על ידי מי מאנשי צה"ל (וכיוון שהמשטרה אינה צריכה את המקור שנמצא בחברת החדשות, עולה חשד שיש לה את המקור), הרי שהדבר מתקרב למלחמת גנרלים על שליטה בתקשורת ולמטרות פוליטיות. צה"ל, שרגיל שהוא מעל לחוק בישראל, חושב לרגע שהוא גם מעל לחוק הפלילי.

לא יכול להיות שהוקם על מנת להציג את הצבא בצורה טובה, לייפות את המציאות ולהכחיש כי דרכי הפעולה של הצבא הן נלוזות כפי שהן, ישכח את אותן שיטות פעולה כשהוא בא לפעול למען עצמו. לכן, הסכנה היא בעצם בכך שאותן יחידות שרגילות לכסות ומזער את הפעולות הפסולות כאשר מדובר בחיילים שירו על פלשתינאי כפות או לחפות על חיילים שהתעללו נפשית בפלשתינאי, ידאג לכך שקובץ DOC פשוט ישונה, רק כי הוא יכול.

ושוב, אם החשדות לא נכונים נגד דובר צה"ל, הרי שהוא עשה עבודה יפה מאוד להצדיק את החשדות.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]