שתי החלטות שניתנו לאחרונה על ידי בתי משפט דנות בשאלת זכויות היוצרים במסטר, וכנראה הן שתי ההחלטות היחידות בישראל בנושא; הראשונה היא תא (י-ם) 10488/07 עמוס ברזל נ' מדינת ישראל משרד החינוך והשניה היא ת"א 22357-07-09 יחזקאל עזרא נ' תמוז רקורדס בע"מ ואח'. לצורך הבנת העניין, ולטובת קוראי שאינם מוסיקאים עתיקים, צריך להבין מהו מסטר: כאשר אמן מכין אלבום חדש, הוא מכין הקלטה של שיריו, אשר לאחר עריכה, עיבוד ומיקס נוצק דיסק מסטר. הדיסק הוא הגרסא הרשמית של האלבום, וממנו מפיקים את כל העותקים. ניתן לומר שדיסק זה הוא המקור של האלבום במשמעות המשפטית שלו.

אבל מה המעמד המשפטי של מסטר? לכאורה, אלבום מכיל יצירות הזכאיות להגנת זכויות יוצרים בעצמן: שירים המורכבים מלחן ומילים. אלא, שלא תמיד אותם לחנים ומילים בבעלות מי שמבצע את ההקלטה או מי שמחזיק במסטר. לעיתים, לדוגמא, מבצע אמן שיר של אמן אחר, ועל כך משלם תמלוגים באמצעות מתווכים כגון אקו"ם.

עכשיו, לכן ההחלטות בנושא ברזל ועזרא הן כל כך מעניינות כשקוראים אותן יחדיו. נתחיל דווקא במקרה של עזרא. עזרא הוא זמר השר בעירקית, הוא פנה לאחים אזולאי על מנת שאלה יפיצו את האלבום שהקליט וחתם על הסכם לצורך ההפצה שאמר, בקצרה, כך:

‫"אני עזיז גלל מאשר בזאת שמסרתי לאחים אזולאי מסטר‬ ‫בעירקית- וזכותם לעשות במסטר כרצונם למכור לסחור לסוחרים ויחידים- לשכפל‬ ‫קלטות, דיסקים בארץ ובחול, ללא הגבלת זמן. המסטר הנ"ל הוא בלעדי שייך להם לעד.‬ ‫מסרתי להם את המסטר כתמורה שאני אתפרסם"‬

ביני לביני האחים אזולאי פנו לחברת הפצה אינטרנטית אשר הפיצה את שיריו של עזרא ברשת. כשעזרא גילה זאת הוא ניסה לתבוע על הפרת זכויות היוצרים שלו. כעת, בואו נבחן את ה"הסכם" בעין משפטית: עזרא מעביר את המסטר ונותן זכויות בו; מה הוא לא נותן? הוא לא מעביר את זכויות היוצרים במילים או בלחן, אלא מייצר זכות נפרדת: ביצירה המועתקת. וזה מה שיפה גם בהחלטת בית המשפט; בית המשפט קיבל את הטענה של הנתבעים כי יש במסטר זכות עצמאית, וכי המבחן הקנייני חל כאן: מי שבעלים של המסטר יכול לייצר ממנו עותקים וקיבל זכות בגרסא הספציפית של היצירה.

כלומר, יכול להיות מצב בו יש זכויות יוצרים בשירים, ויכול להיות אף שהן של אנשים שאינם התובע (כפי שהתברר במקרה הזה), אבל תקנת השוק חלה כאן ומי שרכש את המסטר מקבל את כל הזכויות איתו. אלא, שדבר לא מגביל את עזרא, כעת, מלהקליט דיסק נוסף. כלומר, הזכויות במסטר הן הזכויות בהקלטה הספציפית בלבד, לא בלחן ולא במלל.

זו גם המסקנה של בית המשפט במקרה של ברזל: שם מסקנת בית המשפט היא כי "מדובר בפעולה המצריכה ידע ומיומנות, בחירת מכשיר הקלטה מתאים, בחינת המקום ממנו תבוצע ההקלטה, כיוון עוצמות ואיכויות ושמירת ההקלטה. בכל אלה הושקעה מקוריות ויצירותיות מצד התובע ויש לראות גם בעיבוד המוקלט של השיר כפי שעשה אותו התובע יצירה הראויה להגנה".

שימו לב, דווקא עם מסקנה זו של בית המשפט, על הרציונאל להכרה בזכויות נפרדות על מסטר איני יכול להשלים. בית המשפט קובע כי המקוריות והיצירתיות במסטר נובעות מהידע והמיומנות; ידע ומיומנות אינן יצירתיות ומקוריות אלא בדיוק ההפך. כאמור, אחד התנאים לקיומה של זכות יוצרים (סעיף 3 ו4 לחוק זכויות יוצרים) הוא המקוריות; מסטר אינו "יצירתי" אלא הוא טכני, לפחות לפי בית המשפט. לכן, הוא לא אמור להיות כלל זכאי להגנה.

זו בדיוק הבעיה שלי עם ההחלטות האלה: שילובן העקר. בית המשפט במקרה של עזרא לא שואל האם יש בהעברת הזכויות במסטר כדי לשלול מעזרא להקליט את השירים שוב ואין דיון בשאלת הפרדת המסטר מהבעלות בשירים. יצירת זכות עצמאית למסטר עשויה להביא ללא מעט בעיות כאן.

לכן, כל כך חשוב לקרוא את ההחלטות יחדיו. בית המשפט מייצר זכות יוצרים חדשה שאינה בלעדית ואז עולה השאלה האם הזכות צמודה לשאר הזכויות ביצירה? כלומר, בניגוד ללחן שאפשר להפרידו ממלל (ולהפך), האם ניתן להפריד את המיקס מהיצירה? האם ניתן לקחת את המיקס (כהגדרתו) ולהלבישו על יצירה אחרת או לתת לו חיים עצמאיים? אני בספק. לכן, מה יקרה אם אדם רוכש מסטר ויום אחרי האמן מקליט מסטר חדש?