לפני כשנה וחצי הוציא ניצב שחר איילון, מפקד מחוז תל-אביב במשטרה, צו כמון ובעייתי לספקיות האינטרנט המורה להן לחסום את הגישה למספר של אתרי אינטרנט בצורה שהיתה, לדעתי לפחות, בלתי חוקית, בלתי חוקתית ונעדרת סמכות. ניצב איילון טען כי על פי סעיף 229 לחוק העונשין, הסעיף שמאפשר לו להוציא צו לסגירת 'מקומות' אשר מתקיימים בהם הימורים, קיימת לו גם סמכות להורות לספקיות האינטרנט לסגור את הגישה. טענה זו, שהופכת, דה-פקטו, את השימוש בדפדפן אינטרנט לבלתי חוקי לא נשמעה נכונה לכמה אנשים, בין היתר באיגוד האינטרנט, ואלה עשו את המעשה הנכון ועתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד חוקיות הצו.

אמש, בהחלטה אמיצה שמחזקת את שלטון החוק במדינת ישראל, קבע בית המשפט המחוזי (עתמ 45606-10-10 איגוד האינטרנט הישראלי נ' שחר איילון) כי סמכותו של ניצב מחוז מרכז על פי הסעיף אינה מאפשרת מתן צו לספקיות אינטרנט לסגור אתרים. לדברי בית המשפט "לשונו של הסעיף מקנה למפקז המחוז סמכות להורות על סגירה של "מקום". במקרה דנן, הצו מופנה לצד שלישי – לספקיות – ומורה להן לחסום גישה של משתמשים בישראל לאתרים. למותר לציין, כי אתרים אלו ממשיכים לפעול".

ההחלטה לא הפכה את ההימורים בישראל לחוקיים, היא גם לא הכשירה את פעילות אותם אתרים, אבל היא כן באה לאותת על כיוון; הכיוון הוא פשוט: בית המשפט מסביר באותו המקרה (והרבה בזכות עבודתו המשפטית הנהדרת של עו"ד חיים רביה, עו"ד דן אור-חוף ועו"ד יוסי מרקוביץ' שייצגו את האיגוד) כי באתר האינטרנט, יחד עם פעילויות רבות שאינן חוקיות, ישנן פעילויות חוקיות: "ודאי כי רצונו של אדם להמר באופן בלתי חוקי אינו זכות מוגנת, ובמקרה זה אכן לא מתקיים "שיח של זכויות". ואולם לא כך עת המדינה מונעת מראש אפשרות של היחשפות לתוכן האתר. האתר מורכב מביטויים – תמונות, טקסטים וכו' –  החוסים תחת הגנת חופש הביטוי, בלא קשר לשאלת הערך הטמון בהם".

המשמעות העיקרית להחלטה הזו, בעצם, היא בבלימה של גל התביעות לחסימת אתרי שיתוף קבצים שמוגשות על ידי זיר"ה; זו [באה ו]אומרת כי בעקבות אחזקה והפצה של קובץ אחד שאינו מורשה באתר אינטרנט, נתונה לה הסמכות לפנות לבית המשפט בבקשה שיחסום את הגישה לאתר אשר מפיץ את הקובץ (לדוגמא, תא 703-08-09 א.ל.י.ס נ' Hoaradot.net). כאשר בעצם, הפרשנות הנכונה היא: אף אם מדובר באתר שמפיץ קובץ אחד שמפר זכויות, או אף אם מדובר בעשרות קבצים, לא ניתן יהיה יותר לקבל צו המאפשר את הסרתו מהרשת בצורה גורפת (וזאת על אף שהסמכות כאן שונה לגמרי מהסמכות המשטרתית).

מעניין לראות אם תעשה הקשה מכאן לכאן באחד מתיקי זיר"ה שידונו בבית המשפט והאם ספקיות האינטרנט יפסיקו עם מדיניות ההתרפסות שלהן בהן אין להן דעה בנושא והן מותירות את הכל לשיקול דעתו של בית המשפט. חשוב לזכור: כאשר אנחנו מדברים על חירות האינטרנט שלנו, אי אפשר לסגור את הברז במקום אחד, זה רק יגרום לסכר להשבר מהר יותר.