על החסינות של אריה אלדד, והקניין של בוב מארלי.

[בפעם הבאה שאני בכנסת, תזכירו לי ללחוץ את ידו של אריה אלדד]. אני אוהב את אריה אלדד, הוא חבר כנסת שמאמין בדרכו, הוא רוצה את טובת עמו, וגם כשאני לא מסכים איתו (וזה רוב הזמן). אבל שני דברים אפשר לומר עליו: הוא חכם בצורה חריגה, בניגוד לחברי כנסת רבים, והוא מכיר את החוק. אלדד הוא מחברי הכנסת הזהירים ביותר בלשונם, וזאת למרות שהוא מתבטא בצורה קיצונית, והוא עושה את זה בכיף.

אמש העלה אריה אלדד קמפיין מבורך, לקידום ההתפקדות למפלגתו, התקווה. במהלך הקמפיין, עשה שימוש בשירו של מרן בוב מארלי, "Iron, Lion, Zion" (שבצורה מצחיקה, אלה גם מילות השיר, בערך), בקליפ שהעלה גיחוך. הקליפ היה השמעה של המוסיקה והקראה של קול מעליה.

היום, מדווח עידו קינן, יורשיו של מארלי פנו לאלדדלמפלגת התקווה בבקשה להסרת הסרטון ולקבלת פיצוי בגובה חצי מיליון ש"ח. עד כאן הכל לגיטימי ומוכר בישראל, אלא שדווקא כאן עולה סוגיה מדהימה; מה היה עולה בגינו של הנהנה העיקרי מהפרסומת, אריה אלדד, אם הוא היה נתבע על הפרת זכויות היוצרים ולא המפלגה [התווסף לאור התגובה של meme]: אריה אלדד הוא חבר כנסת. כזכור לנו, לחברי כנסת יש חסינות בפני העמדה לדין פלילי, אבל גם נגד תביעות אזרחיות. סעיף 1 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם קובע כי "חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת".

עכשיו עולה השאלה האם מה שאלדד עשה היא "מעשה שעשה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו". אני בכוונה לא אכנס לשאלה שעלתה בבג"צ 1843/93 רפאל פנחסי נ' כנסת ישראל ו-3 אח', פ"ד מט(1) 661 (ומומלץ לקרוא גם את המאמר של סוזי נבות בנושא), כיוון שבמקרה של פנחסי דובר על עניינים פליליים בעיקר. השאלה היותר רלוונטית היא האחריות האזרחית, בהפרת זכויות יוצרים, והאם לחבר כנסת מותר, במסגרת מילוי תפקידו, להפר זכויות יוצרים. בעניין בשא 9563/04 מיכאל מלכיאור נ' ארז אוריאלי עלתה השאלה האם העובדה שחבר הכנסת מיכאל מלכיאור הוציא את לשונו של אדם רעה מהווה הצדקה מספקת להסרת החסינותץ.

שם פסק בית המשפט כי החסינות תחול על דברי לשון הרע; אך לא דן בשאלה האם הדבר בוצע במסגרת מילוי התפקיד או לא (ועסק בעיקר בשאלה האם ההתבטאות היתה באקראי, בהתחשב בחריפותה). כאן, עולה שאלה אחרת: האם הדבר נעשה במהלך מילוי תפקידו? כעקרון אם ראיונות טלויזיונים, שנועדו (בסופו של דבר) לקדם את בחירתו מחדש של חבר כנסת מוגדרים כחלק מתפקידו (פרשת מלכיאור, וכן א 18427/08 יואב הס נ' אביגדור ליברמן); הרי שגם פרסומת למען המשך מילוי תפקידו אמורה להיות חלק ממעשיו.

בעניין אביגדור ליברמן פסק בית המשפט (בנוגע ללשון הרע) כי "ביטוי עובדתי בלתי נכון, אשר יש בו משום לשון הרע, אינו ביטוי מוגן על פי חוק איסור לשון הרע. ברם, אין בכך כדי להקרין על פירושו של סעיף 1(א) לחוק החסינות. נוכח השיקולים עליהם עמדתי, אני קובע כי אין לפרש סעיף זה באופן היוצר, לצורך החסינות העניינית, הבחנה בין אמירות במישור הדעה ובין אמירות במישור עובדתי". כלומר, גם כאן, ליברמן ככל הנראה הוציא לשון הרע, פגע באדם, אך החסינות עמדה לו.

אין הבדל משמעותי בין מעשים אלה לבין מעשיו של אלדד. אם בתשדיר הבחירות שלו היה בוחר לקלל עדה מסוימת, לצאת כנגד אדם, הרי שהוא היה זוכה לחסינות. הוא בחר לפגוע בזכויותיו של אדם אחר, וכחבר כנסת יש לו ככל הנראה את הסמכות לכך.

עכשיו רק עולה השאלה מה יקרה בפעם הבאה שחוק הנוגע לזכויות יוצרים יגיע לכנסת? כיצד יצביע אלדד.

12 תגובות ל-“על החסינות של אריה אלדד, והקניין של בוב מארלי.

  1. מי רץ לכנסת עם מצע של הקמת מערך שיתוף קבצים חוקי לחלוטין, על פי התיאוריה לעיל?

  2. ככל שאני מבינה מהמכתב שפורסם אצל עידוק, האיום-בתביעה הוא כנגד המפלגה של אריה אלדד, ולא כלפיו באופן אישי. למפלגה אין חסינות, כמדומני. לא?

  3. meme,
    צודקת. זה משנה משהו, אבל אני בספק אם "מפלגה" יכולה להפר זכויות יוצרים. כלומר, מה המפלגה עשתה? יש סרטון של אריה אלדד, יש את אריה אלדד, והיי: מי זה הLion הזה אם לא אריה אלדד?

  4. @יהונתן, אכן…
    עכשיו נניח שח"כ מסוים היא עו"דית. חלה חסינות על התקשורת של בוחרים איתה (כולל, למשל, העלאת קבצים לשרת כזה), כך שאת צד ההעלאה אפשר לכסות כך. והיא יכולה לשתף קבצים בלי לציין את המקור שלהם, ואפילו להקים מנגנון אוטומטי, ממוחשב, ועדיין האחריות היא שלה, כל עוד המגנון קיים מרצונה.

    ואף אחד לא יוכל לעשות שום דבר נגד זה, במישור החוקי.

  5. יהונתן, אם תצלם אותי לסרטון ותשים פסקול של בוב מארלי, למה אני אשמה בהפרת זכויות יוצרים?
    או במילים אחרות, איך מגדירים בכלל, חוקית, של מי ה"אשמה" כאן? הסרטון פורסם, לפי המכתב, באתר של המפלגה, ולכן האשים מי שהאשים את המפלגה. אני יודעת שבמקרים אחרים עולה השאלה של מי העלה לרשת – החשבון יוטיוב של אריה אלדד, או זה של המפלגה?
    אני לא משוכנעת שאתה טועה, ואולי אם הוא יחליט לקחת את זה לבית המשפט (למה לו?!) הוא יוכל להשתמש בטיעונים שלך כהגנה, אבל לפחות ממכתב האיום נראה שמי שמאיימים עליו בינתיים זו המפלגה, בין אם בצדק בין אם לאו.

  6. meme,
    בואי נניח לרגע שבמפלגת התקווה עובדים יותר מאריה אלדד ועוד אדם אחד. אם הוא עמד, ודגמן לסרטון, ואם הוא היה מעורב בכל השלבים, אז הוא גם אחראי.

    עכשיו, ההבדל בינו לבין המפלגה היא שלמפלגה אין חסינות באמת, אבל: כאן גם האישו. יכול להיות שהקמפיין שלו היה חיצוני למפלגה (כמו שלדובי ולי יש קמפיין התפקדות למפלגת העבודה).

    אני גם כל כך בספק שזה יגיע לבית משפט, כי יש עוד כל כך הרבה טענות טובות נגד המכתב שם…

  7. @יהונתן,
    החסינות היא של חברי הכנסת מפני טענות של זכויות יוצרים (כמו שאריה אלדד מראה).

    החיסיון פותר את הבעיה שעלית בתגובה הראשונה שלך (רק ח"כים יוכלו להעלות קבצים לשיתוף). אם אתה מטיל חיסיון על כל מי שנתן לך את הקבצים, כל אדם יוכל להעלות קבצים לשיתוף, ואי אפשר יהיה לאלץ את הח"כית (שהיא גם עו"ד) לגלות מי שיתף קבצים באמצעות המנגנון הזה.

    צריך את שניהם כדי להגיע לפריצת זכויות יוצרים ***ממש*** גדולה. (לא שאני רוצה לעשות את זה; ואני לא עו"דית ובוודאי-ובוודאי לא ח"כית או מועמדת או אפילו בוחרת של שום מפלגה ישראלית, אבל המכניקה של העניין משעשעת אותי).

  8. אם חבר כנסת יכול להפעיל מנגנון שיתוף קבצים.
    בוחר לא לשמור לוגים, להשתמש בשירות לא פומבי (כגון ביטורנט שמפרסם כתובות IP של כולם) ולכן אי אפשר לזהות את המשתמשים.

    הוא יכול להפעיל מגנון שיתוף קבצים שהמשתמשים שלו מוגנים ?

  9. עם כל הכבוד לחמדנות של היורשים (שאולי במצב כלכלי קשה) לא נראה שיהיה שופט סביר שיתן להם יותר מ20 אלף על הסיפור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *