הברזיה הביומטרית ושאר פניני הפרטה

הפרטה באה במספר דרכים וצורות; כאשר המעניינות שבהן הן לאו דווקא התרחקות המדינה מאחריות לאזרחיה והתנערות מאחריות זו, אלא מקרים בהם אדם מסוים מצליח להשתמש בשיטה כדי לקחת כספי ציבור, ולקבל בתמורה גם זכיון או מונופול להמשיך לגבות כסף מהציבור. לדוגמא, בשבוע שעבר התבשרנו כי חברת שפיר הנדסה קיבלה מהמדינה כחצי מיליארד שקלים עבור "הזכות" לגבות מאזרחי ישראל תשלום על הנסיעה בכביש חוצה ישראל. המצב הזה, בו אדם גם מקבל כסף מהמדינה, וגם גובה כסף מהאזרחים (בין אם הוא השקיע כסף משלו ובין אם לא) שונה משמעותית ממודלים קלאסיים של הפרטה בהם השוק הפרטי גובה כסף משירות שנפתח לתחרות; כלומר אין ממש חשש שתבוא מחר חברה שמתחרה בשפיר הנדסה ותסלול כביש אגרה נוסף, ולכן אין באמת תחרות ואין באמת הפרטה, יש כאן עוד גזל הציבור.

מקרה מעניין יותר הוא המקרה של Woosh (שזכתה, משום מה, לכינוי "הברזיה הביומטרית"); המקרה מעניין לא בגלל הנהלת החברה (שלא מעניינת אותי לצורך העניין) אלא כיוון שמה שהחברה עשתה מראה בדיוק את כל מה שבעייתי מבחינת רשויות השלטון בישראל.

Woosh, למי שלא מכיר, היא חברה רעננה וחדשה שיצאה עם קונספט מעניין: היא הופכת את ברזיות המים, המטונפות, מוזנחות, סתומות וחסרות חיים למערך יפה ומעניין של מכונות למילוי בקבוקי מים. עם החזון הזה אני יכול לחיות בשלווה; אבל רק עד כאן. הסיבה הראשונה? וובכן, אם נראה לכם מוזר שבשביל לקנות חפיסת פרוסות גבינה צהובה צריך הסכם שימוש, איך תרגישו עם הסכם של עשרה עמודים רק בשביל לשתות מים? אכן, כאן מתחילה הבעיה שלי: האם ראוי לחייב אדם לקרוא הסכם של עשרה עמודים כדי לשתות מים בחינם? התפישה כאן היא נורמטיבית, לא משפטית גרידא. ולטעמי? הדרישה להתקשר בהסכם כדי לשתות מים (וזאת עוד לפני שמדברים על תנאי ההסכם) פסולה.

אולם, ומתוך הבנה שחלק מהקמת החברה מומן בכספי ציבור (של משרד התמ"ת) ושזו נהנית מהטבות מופלגות מעיריית תל אביב (על סמך ההסכם בין השתיים), הדוגמא הופכת להיות מעניינת יותר: כחלק מתהליך ההפרטה הרך, בו המדינה נותנת גם כסף לאדם, וגם את הזכות להשתלטות על נכסי הציבור, אותו אדם אוסף מידע פרטי. וזה הקסם של ווש.

כחלק מתהליך שתיית המים, וכתוצאה מהסכמת האדם להסכם של עשרה עמודים, ניתן לשמור עליו מידע סטטיסטי, ומידע גיאוגרפי מדויק. אבל, זה לא העניין: אומרים בWoosh (בערך, לא בצורה מפורשת) מי שלא רוצה, שיתן פרטים כוזבים. כלומר, הם כזרוע הארוכה של המדינה שמחוייבת לספק לאזרח מים צוננים, מחליטים להגיד לאזרחים כי ההתנהגות הנורמטיבית היא לשקר על מנת לקבל שירות.

התהליך הזה, בו אתה חייב לספק פרטים אישיים כדי לקבל שירות לא מייחד את המדינה, אבל כאשר הוא ניתן על ידי המדינה הוא מציק במיוחד: בניגוד לחברות מסחריות, שיש לך ברירה, כאן אין לך ברירה אלא לשתף פעולה; וההפרטה? היא הפרטה גרועה במיוחד; אנחנו מוציאים כסף כדי לפגוע בנו בכיס. אין דרך יותר רעה מזה.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]

2 תגובות ל-“הברזיה הביומטרית ושאר פניני הפרטה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *