הגבינה הצהובה של חוף ג'רזי: על זכויות בביגוד

"אם זה היה תלוי בעורכי דין, גם חפיסות של גבינה צהובה היו מגיעות עם הסכם שימוש" (אפי פוקס, שם, שם).

העולם שלנו הופך למשפטי יותר ויותר; פעולות בסיסיות שנראו לנו ככאלה שלא דורשות מעולם ייעוץ מעורך דין הפכו לכאלה שדורשות מאמץ קשה ועבודה לא טריויאלית של גורמים משפטיים. הסיבות לכך הן מגוונות: החל מרצון של ספקי השירות להמנע מאחריות לשימוש לרעה באריזות של המוצרים (מדבקת "The bag is not a toy", לדוגמא) ודרך חוסר רצון לטפל במוצרים שמתקלקלים מהר (הוראות הכביסה, שבהעדר עמידה בהן לא תחול אחריות על החולצה).

GPL is not always GNU General Public License...
CC-BY-SA Alexandre Dulaunoy

דוגמא מצחיקה ומוזרה היא עולם הביגוד. אופנה, כך נפסק על ידי בתי המשפט, אינה מושא לזכויות יוצרים כיוון שהבגד הוא גם בעל מאפיינים פונקציונאליים אשר מאפשרים לו להרשם כמדגם (תא (ת"א) 44215/06 אלפיין ג'ינס בע"מ נ' חנסאם דני, והסקירה היפה של בית המשפט של שאר ההלכות). המסקנה של בית המשפט שם (ובשאר המקרים) היא כי לא ניתן להגביל מתחרה מלהעתיק ביגוד אלא אם אותו בגד נרשם כמדגם.

אבל, דומה ששאלה הרבה יותר מסובכת מתקיימת במצב אחר: האם כאשר אני רוכש את הביגוד, אני מקבל רשיון להשתמש בו גם לצרכי פרסום או פרסומת. הדוגמא הזו הגיעה לאנקדוטה חדשותית כאשר דווח כי חברת האופנה אברקומבי את פיץ' פנו לאחד מכוכבי סדרת הטלויזיה ג'רזי שור וביקשו מהם לחדול מלהשתמש בביגוד שמיוצר על ידם כיוון שהדבר פוגע במוניטין של החברה.

אכן, הבגדים עושים את האדם.  אך האם הדבר אומר שיצרן הבגדים הוא בעל שליטה בשימוש בהם? האם יצרן הגבינה הצהובה יכול לומר לרוכשי הגבינה "אל תשתמשו בה בטוסטיות כי זה מתחרה עם רשת המזון שלי" או "אל תשתמשו בה בהכנת מוצרים לא כשרים"? האם הוא יכול לומר שעצם השימוש במוצר שהוא הכין בהכנת מזון לא טעים פוגע במוניטין של הגבינה?

בעצם צריך להפריד כאן בין שתי עילות שונות: הראשונה מתחום זכויות היוצרים; קרי: האם מותר לצרף רשיון לחולצה שאוסר על הופעה עמה בטלויזיה ללא קבלת היתר (ודומה שהתשובה לכך שלילית בהתאם להחלטה באלפיין ג'ינס), והשניה היא האם על ידי הופעה בטלויזיה שפוגעת בתדמית של חברת האופנה תתקיים עילת תביעה בגין פגיעה במוניטין?

בחוק עוולות מסחריות, אין בדיוק עוולה שמדברת על פגיעה במוניטין בצורה הזו: אדם שעושה מעשה שבגללו המוניטין של גורם מסוים נפגע. לכן, חברת האופנה תצטרך ללכת דרך הפריזמה של דיני לשון הרע ולטעון כי בעצם לבישת החולצה על ידי אותו ידוען היא פרסום, וכי באותו פרסום יש לבזות או להשפיל אותה.
The Situation - Jersey Shore
cc-by-sa-nc GuillermoQuezada

כעת, האם בית המשפט יתייחס ברצינות לתביעה כזו? כיצד הוא יבחן את ההגנות? האם הגנת אמת הפרסום היא רלוונטית במצב כזה ואיך בודקים אותה? האם יבדוק בית המשפט האם המותג כבר היה ידוע בקרב פרחחים ולכן לא מדובר בלשון הרע?

כאמור, אם זה היה תלוי בעורכי דין, גם חפיסות של גבינה צהובה היו מגיעות עם הסכם שימוש.

14 תגובות ל-“הגבינה הצהובה של חוף ג'רזי: על זכויות בביגוד

  1. מלבד העובדה שאני תמיד מסכים עם מי שמצטט אותי, אני חייב להוסיף שברגעים אלו ממש אני עושה את צעדיי הראשונים בארה"ב ובדיוק השניה חזרתי מרכישת הרכב הראשון שלי כאן.

    הרכב הוא זול ומעפן במיוחד, וקניתי אותו בסוכנות יד שניה מוכרת. תהליך רכישת הרכב, ואני מדבר אחרי המו"מ וההסכמה, אלא רק על תהליך התשלום לקח יותר משעה! בתהליך הזה חתמתי על יותר מ30 מסמכים שונים, בחלק מהמסמכים יותר מ5-6 חתימות.

    עו"ד מעצבן שכמוני קורא את מה שהוא חותם עליו ואני יכול לומר שהדבר כאן מגיע לכדי אבסורד שלא ברור לי איך לא תקפו אותו בבית המשפט. חתמתי על הצהרה שהרכב נכון לי, הצהרה שאין זכות החזרה, שאני מוותר על אחריות, שאני מוותר על פרטיות הרכב, על סוג התשלום, כל דבר כזה הוא הסכם בפני עצמו, כתב ויתור, כתב הסכמה, וכל הסכם כזה הוא צפוף באותיות קטנות. אף אדם שפוי לא היה מסוגל לקרוא את המסמכים הללו בפחות מיומיים עבודה.

    ומלבד זאת: אין שום מניעה הגיונית מלהגן על תוכניות של פריטי לבוש בדרך של מדגם.

  2. קשה לי להאמין שזו הפעם הראשונה שחברה מתמודדת עם אסון יח"צ על ידי בוחטה של מזומן. הם לא הולכים לתבוע אותו, הם מציעים לו, "קח ערימה של כסף ואל תלבש את הבגדים שלנו יותר." בשלב שבו יש הסכם תמורת זה, כבר אפשר יהיה לתבוע אותו עבור הפרה של ההסכם, אבל זה רחוק מלתבוע על פגיעה במוניטין.

    (כרגיל הידיעה בטמקא לא לחלוטין מדוייקת. לפי מקורות זרים הם פשוט פנו אליו בהצעה הנ"ל. לא ברור לי למה הם עשו את זה בפומבי, באתר שלהם, אבל נו, שוין.)

  3. אפי,
    אני מקווה שאתה זוכר את המאורע. מזל טוב על המכונית ואני די בטוח שמכונית משומשת עלתה לך כמו מכונת כביסה בישראל.

    פילה,
    זו לא הפעם הראשונה, וקראתי ידיעות בסוכנויות, זה לא שונה בהרבה. הבעיה כאן היא שכנראה הביגוד מיוצג על ידי ערסים כמו דה-סיטואשיין, ולכן יש צורך להפסיק עם זה.

  4. הבעיה העיקרית עם הצורך לרשום מדגם על מוצרי אופנה היא שבפועל זה הופך את ההגנה לבלתי אפשרית ליצרנים הקטנים בגלל כמות הדגמים שהם מייצרים.
    מצד שני התפרסמו כמה וכמה מאמרים בחו"ל על כי בהעדר זכויות יוצרים עולם האופנה פורח, כך שאני לא בטוח שאובדן ההגנה בפועל בעולם האופנה פוגע בו או רק מוסיף לתחרותיות ולפריחה שלו.

  5. יורם,

    רישום מדגם אבל יגן עליי מפני העובדה שמישהו אחר ייצר את הבגדים שעיצבתי, לא מפני כך שפרחח ילבש אותם בטלויזיה, לא?

  6. אפי, (אם הבנתי אותך לא נכון, אז ראה תגובה זו כמופנית אל הכלל, ולא אליך),
    העיצובים, כפי שהם מופיעים בשרטוטים של המעצב, בוודאי שמוגנים על ידי זכויות יוצרים, אם הם נתפסים כיצירה בפני עצמה, כמו concept art.
    הביגוד עצמו לא מוגן, מפני שאין אינטרס כלכלי להגן על העיצובים. זכור, שהגנת זכויות יוצרים לא נועדה להבטיח את רווחיו או הכנסתו של המעצב, אלא לעודד יצירה ולתמרץ קידמה ופיתוח כי אלו טובים לרווחה הכוללת ומניעים את השוק. כאשר מתמודדים חדש ים (סופר, מלחין, קולנוען, וכו') יודעים שיש להם מידה של מונופול על היצירה שלהם לזמן מה, הם לא יירתעו מלנסות להתחרות בשוק.
    תעשיית האופנה איננה זקוקה לתמריץ מסוג זה – זו תעשייה שמדרבנת את היצירה וההתחדשות מעצם היותה אופנה.
    ראה כאן: http://j.mp/oeAs7H (טק-דירט) וכאן http://j.mp/pH8ctP (גם טק-דירט…)

    יהונתן,
    אם הבנתי נכון,A&F לא מעוניינים לתבוע את המשתתפים או התכנית על פגיעה במוניטין. הם פשוט מנסים "לשחד" אותם להפסיק ללבוש את בגדיהם. העניין המשפטי פה הוא לא על דיני זכויות יוצרים, ואין כאן דיון על *איסור* כפי שהוא מתבטא בהסכם שימוש אחיד, אלא האם אדם יכול *לוותר* על זכות כזאת (ללבוש מה שהוא רוצה שאינו בלתי חוקי) באמצעות חוזה אישי, והאם ניתן אחר כך לחייב אותו בבית משפט במידה של הפרת חוזה?

  7. יוני,
    ברור שהם (עדיין) לא מעוניינים לתבוע. השאלה שלי היתה תיאורטית.

    ולגבי הביגוד, אני מציע שתקרא את פסק הדין המלונקק. ההגנה של זכויות יוצרים לא מתקבלת כי הביגוד הוא פונקציונאלי, ועל מוצרים פונקציונאליים מגנים באמצעות מדגם (נניח, מזלג).

  8. אוקיי, קראתי (לא הכל, אבל קטעים רלוונטים).
    אם פיליפ סטארק מגיש את מסחטת ההדרים שלו כמדגם – זה אומר שאי אפשר לייצר חיקוי של המסחטה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *