הצעת חוק פרטית לגוגל: מה המחיר של מס אינטרנט למנועי חיפוש?

אראל מרגלית, חבר הכנסת מטעם העבודה שבעברו כיהן בקרן ההון-סיכון JVP, הגיש השבוע את הצעת חוק היוצרים החדש, שהיא הצעת חוק מעניינת במבן השלילי. על פי הצעת החוק שמרגלית הגיש, מנועי חיפוש יצטרכו לשלם תמלוגים בגובה שבעה אחוזים מהכנסותיהם לקרן ייעודית, אשר תחלק את הכספים בהתאם לקריטריונים שיקבעו, בין יוצרי תוכן שונים.

הבעייתיות בהצעת החוק של מרגלית נחלקת לכמה בעיות שונות: הראשונה היא שמרגלית מציע לטפל בבעיה שאינה קיימת; השניה היא שמרגלית מציע הסדר כבד ולא יעיל; השלישית היא שמרגלית מציע הצעה שבאה לטפל במקרה אחד, וגורמת לנזק היקפי לאחרים; הרביעית והאחרונה היא שאכיפת ההסדר של מרגלית תגרום לנזק נוסף ליוצרי התוכן. ונתחיל בהסבר, ראשון ראשון ואחרון אחרון.

הבעיה הראשונה כלל אינה קיימת. מרגלית טוען (בין אם ביזמת גורמים בתעשיה או בדמיונו הפורה במיוחד) כי אתרי התוכן מפסידים כסף כתוצאה מכך שמנועי חיפוש מביאים תנועה ישירות לעמודים, ואינם עוברים דרך העמוד הראשי של האתר, בו ישנן פרסומות נוספות. הטענה של מרגלית, מבחינה משפטית, פשוט לא החזיקה מים. בשורה של פסקי דין בסוף שנות התשעים ניסו לא מעט אתרים לטעון כי קישור עמוק אסור (ואף הכניסו זאת לתנאי השימוש שלהן) מתוך נסיון למנוע מאתרים אחרים לקשר פנימה. הדבר לא עבר את מבחן בתי המשפט (לדוגמא Kelly v. Arriba Soft Corp., 336 F. 3d 811 – Court of Appeals, 9th Circuit 2003). יותר מזה, אין בעיה של קישור עמוק היום כיוון שכל אתר שאינו מעוניין להופיע במנוע חיפוש יכול, בקלות יתרה מדי, להודיע שהוא חוסם את הגישה של מנוע החיפוש ומנוע החיפוש יציית בחדווה.

רופרט מרדוק עשה זאת עם שלל אתריו ואני בטוח שהוא נהנה מהכנסות כעת, וכך גם עשתה וואלה בתחילת הופעתה של גוגל ניוז בישראל. כלומר, הבעיה היחידה של מרגלית היא שכנראה הוא מנותק מהמציאות החדשה, לפיה מנוע חיפוש מפיק תועלת חברתית. נכון, בכמה מדינות נקבע, משום מה, שמנוע החדשות של גוגל (אבל לא גוגל עצמה) מפרה זכויות יוצרים. הדבר רק הוביל למצב בו אתרי החדשות עברו למצב של Opt-In, בו הם נדרשו לבקש מגוגל להתפרסם, ולא ההפך.

הבעיה השניה היא שההסדר הזה כבד ולא יעיל. מרגלית בעצמו אמר, לפני מספר שבועות, כי יש להסיר את החסמים מעסקים קטנים. והנה, אותו מרגלית מנסה לייצר רק עוד חסמים כדי לפגוע ביכולת של אנשים להקים מנוע חיפוש. אם אני, משום מה, ארצה לבנות סטארטאפ כמו Delver, או אפילו כמו Facebook, שמכיל מנוע חיפוש שמאפשר לגשת לעמודים אחרים שנוצרו על ידי אחרים, אני אצטרך להכנס להסדר הלא-יעיל הזה או להיות חשוף לתביעות וסנקציות.

וכאן הבעיה השלישית: לכולם ברור על מי מרגלית מדבר. למרגלית יש בעיה עם Google News. הסיבה שיש לו בעיה קשורה, ככל הנראה, במי שכתב את הצעת החוק ולא נח לו מהעובדה שיש גורם שמרוויח כסף. את אותו גורם אני אפנה לנהגי הכרכרות, לבוני שריונות הפלדה, ליצרני הפקס ולעסקים אחרים שילכו באותה הדרך בקרוב. כולם, אבל באמת כולם, פשוט יצטרכו להתמודד עם העובדה שהחוק לא נועד להגן על מודלים עסקיים כושלים.

אתרי התוכן עוברים משבר. רובו נובע מהדרך שהאתרים האלו מנוהלים. חלקם, יצירתיים יותר, מצליחים להניב כסף. אחרים, יצירתיים פחות, מנסים להלך אימים על חברות שדווקא מצליחות לשבור את השוק.

עכשיו, העובדה שהצעת החוק מדברת על גוגל, אומרת שכל מי שאינו גוגל הולך להנזק (כי לגוגל באמת שאין בעיה להעביר את הכספים שלה למדינה פרובינציאלית). כלומר, אני לא אוכל להתחרות בגוגל בלי לשלם את המס הזה לאראל מרגלית.

וכאן הבעיה של נזק ליוצרי תוכן: אם אני אתר שיוצר תוכן, וגוגל תצטרך לשלם לי, אז הרבה יותר סביר שהיא פשוט תחסום אותי או פשוט תתעלם ממני.לדוגמא, אם תנאי (4) בהצעת החוק בהגדרת מנוע חיפוש דורש כי "תוצאות החיפוש מופיעות בצורת קישורית אינטרנט, שממנה ניתן להיכנס אל עמודי אינטרנט בכתובות שונות, בהתאם לתוצאות החיפוש" (הגדרה מעגלית היא הגדרה שמאפשרת, בצורה מעגלית, להגדיר הגדרה מעגלית) אז כל מה שגוגל צריך לעשות הוא לא לאפשר קישוריות אינטרנט, אלא להזין את כתובת האתר בלבד ולזכות בפטור.

מי יפסיד מזה? מי שיפסיד הוא היוצר. במצב כזה, מנועי החיפוש יעשו הכל כדי שלא להכנס להגדרה, וזה יכלול למתוח את גבולות השימוש ההוגן לקיצון ולנסות להציג כמה שיותר תוכן ללא קישור; הם ינסו לבצע את החיפוש ללא הזנת תווים (לדוגמא, על ידי ניתוח של היסטוריית גלישה או מיקום), הם יפיקו את תוצאות החיפוש לא בהתאם למילות החיפוש וכדומה.

במצב כזה, היוצרים פשוט לא יקבלו כסף.

אז איך פותרים בעיה שלא קיימת?

5 תגובות ל-“הצעת חוק פרטית לגוגל: מה המחיר של מס אינטרנט למנועי חיפוש?

  1. כמה מחשבות בעניין הצעת החוק הזאת:
    1. אכן הצעה רעה שמניח שתיפול ותיעלם מהר.
    2. עם זאת, יש בעיה של יוצרים באינטרנט והיא חוסר היכולת של בעלי זכויות לאכוף בצורה יעילה את זכויותיהם, מצד אחד, ומצד שני היכולת הקלה מאוד להשתמש ביצירות מוגנות ללא אישור.
    3. הבעיה הנ"ל גורמת לכך שנעשה שימוש נרחב ביצירות מוגנות ללא אישור (אתרי תוכן מפרי זכויות, טורנטים וכיו"ב) מצד אחד, ומצד שני יש תביעות רבות לתשלום פיצויים מופרכים על פי חוק, שלרוב נגמרות בפשרות, או בסגירת אתרים מפרים (שמיד לאחר סגירתם קמים לתחייה בדרך אחרת).
    4. חשוב לדעתי לפתור את הבעיה ולהתאים את חוקי זכויות היוצרים לעידן החדש.
    5. אחת הדרכים לתקן את המצב, בעיניי, הוא כן ללכת לגורמים שמרוויחים מהשימושים המפרים בזכויות יוצרים, ואלה בעיקר ספקיות האינטרנט והתשתית שמעוניינות מאוד למכור לך פס רחב מאוד שידוע לכולם שמשמש באופן משמעותי לצריכת תוכן מפר, ולאחריהן מרוויחים אתרים המבוססים על הפרת זכויות ושותפיהם לפרסום (לא פעם דווקא כן שירותים כמו שירות הפרסום של גוגל).
    6. בחקיקה (אולי אפילו בהסכם בינלאומי בין מדינות) צריך לדעתי להפוך את הקונספט של זכויות יוצרים ולאפשר שימוש אישי ביצירות באמצעות האינטרנט ואתרים שכיום נחשבים מפרים, אך לא יחשבו מפרים אם ישלמו בהתאם לחוק. במקביל ייקבע החוק חובת תשלום תמלוגים בגובה מסוים מהכנסות של ספקיות אינטרנט וגובה מסוים מהכנסות אתרים שעושים שימוש בתוכן מוגן בזכויות. התשלומים יועברו לקרן/ארגון ניהול תמלוגים וזכויות שיתן רישיון לכל משתמש כזה ויחלק תמלוגים ליוצרים על פי מדדים שניתן גם אותם לקבוע בחקיקה (אפשר בקלות יחסית לדעת מה אחוז התעבורה ברשת שנועד לצריכת ווידיאו, מוסיקה או תמונות וספרים. ניתן בקלות יחסית גם לדעת בדיוק איזה תוכן נצרך ומי בעל הזכויות. אפשר גם בקלות להטיל חובת דיווח על אתרים וספקיות אינטרנט כדי לספק הנתונים הרלוונטיים).
    7. המצב שיווצר יהיה שרוב האתרים יעדיפו לקבל רישיון ותו תקן של מי שמשלם ליוצרים. ספקיות אינטרנט יהיו מחויבות לקבל רישיון כזה על מנת לפעול. ומיליוני דולרים יחולקו ליוצרים בכל שנה. מצד שני, היצירות יהפכו למעין "נחלת הכלל" ויגשימו את יעודן – להגיע לקהל רחב ככל האפשר ולא יהיו עוד שבויות בידי בעלי הזכויות. כמובן שזכויות מסחריות אחרות יישארו בידי היוצרים (עיבוד, יצירות נגזרות, שידור טלוויזיוני, קולנוע וכיו"ב).
    8. יש לשקול גם הסתכלות חדשה על נושא יצירות נגזרות בעולם המימים, ולבחון מחדש כיצד מוגדרת "יצירה" שיש להגן עליה בזכויות יוצרים – לא יכול להיות שכל טקסט שאדם כותב, כל תמונה שהוא מצלם בסמארטפון וכל סטטוס בפייסבוק יזכו לאותה הגנה שזוכה לה יצירה מוסיקלית שאדם כתב במאמץ רב, סרט קולנוע שהופק במיליוני דולרים, צילום אמנותי שהושקעה בו מחשבה רבה ומאמצים רבים וכן הלאה.

  2. "אין בעיה של קישור עמוק היום כיוון שכל אתר שאינו מעוניין להופיע במנוע חיפוש יכול, בקלות יתרה מדי, להודיע שהוא חוסם את הגישה של מנוע החיפוש ומנוע החיפוש יציית בחדווה." – זה לא מדויק. אני חוסם את כל מנועי החיפוש שהם לא גוגל ב – robots.txt. חלקם מצייתים, חלקם מתעלמים בחדווה.

  3. אם אתה שואל אותי, אפשר להסתפק בבעיה הראשונה. זה בכלל הפך למחלה בכנסת הקודמת והנוכחית: חיבת המחוקקים לחקיקה.

  4. תודה על פוסט מענין …….

    הכותב צודק לכאורה בכך שאין בעיה ומייצרים אותה . שהרי אפשר לטעון לכאורה כך :

    בכך שגוגל מביא גולש לדף עומק / פנימי , ולא לדף הבית , הרי נגרם דווקא ( או עשוי להיגרם ) פחות נזק לארת התוכן , שהרי : דף עומק גם עשוי להביא גולש להגעה לדף הבית ,באשר הרי פעמים , הוא ירצה להבין תחילה " עם מי יש לו עסק כאן ……" , ואז :

    אתר התוכן , ירויח דף עומק , ודף הבית . בעוד , שדף הבית , היה עשוי לפטור הענין בדף אחד , ותו לאיו .

    וזה בדיוק הענין :

    הכותב , מסובך בכל מיני דקויות או קונפיגורציות טכנולוגיות פרטניות , ומעל הכל , כאוטיות , בַמָקוֹם ש :

    קשה לצפות מראש בצורה מדוייקת גלי ההדף של חקיקה , וקונפיגורציות טכנולוגיות . ייתכן הרי גם לטעון , שאם כל אתר תוכן , היה מכופף את גוגל , הרי התוצאה הייתה רצויה , ויש לחתור אליה , בבחינת :

    כל מסע של אלף מילין , מתחיל בצעד אחד …….

    אז מה הפתרון ……. אני לא מצביע עליו בדיוק כרגע , רק מצביע על כאוס עצום , ויותר טוב להיות מודע לו , מאשר , לתפוס פוזיציה מראש חד צדדית .

    תודה ……

  5. שלום יהונתן,

    האם זה קשור לטענה של אילן שילוח (טויטר 10.10.13) ואחרים שגוגל אינה משלמת מס הכנסה ומע"מ בישראל?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *