0.
דבר אחד אני יכול להרשות לעצמי לומר על ח"כ ישראל חסון שאני מאמין שעד היום לא בא לידי ביטוי בבלוג שלי. אני באמת מאמין שיש לו כוונות טובות; יצא לי לשוחח איתו מעט, ולמרות שאני לא חושב שאני מסכים עם אף לא אחת מדעותיו והנחות היסוד שלו בחיים, אני חושב שהוא בעצמו כן מתכוון לטוב. הוא אמנם מנסה לכפות את מידת הטוב שלו על אחרים, אבל האמונה שלו בטובתה של ישראל בלתי ניתנת, לפחות לדעתי, לערעור. למרות כל הצעות החוק של חסון שאני אסקור בפוסט הזה, ולמרות שאני ממש לא רוצה להסכים איתו, הייתי מעדיף מחוקקים כמו ישראל חסון, שלא הסתכבו בשחיתויות, ששמם לא נקשר לפרשות פליליות, והחשוב ביותר, שהם מעוניינים בטובת המדינה.

1.
אז איפה היינו? ישראל חסון שב לסורו, כנראה זה הגשם הראשון, והחליט להגיש הצעת חוק נוספת על הטוקבקים. לדברי ספי קרופסקי, מאתר וואלה, שהיה לי התענוג לשוחח איתו הבוקר, חסון מתכנן להגיש הצעת חוק נוספת נגד טוקבקיסטים; (שימו לב לדיאלקטיקה – מתכנן, לא הגיש). לפי הכתבה בוואלה, הצעת החוק תקבע כי אתרי אינטרנט להם מעל ל50,000 גולשים ישאו באחריות על ביטויים בתגובות.

2.
להזכירכם, הרומן של חסון עם האינטרנט החל ביולי 2006, כאשר חסון החליט להגיש הצעה לפיה כל תגובה באינטרנט תכלול את פרטי הזיהוי של הגולש, ההצעה כונתה בעייתית על ידי מרכז מחקר ומידע של הכנסת ולאחר דיון בנושא עם מיטב הטוקבקיסטים בישראל, החליט חסון לעכב את ההצעה. חסון ניסה לקדם קוד אתי כלשהוא לאתרי התוכן, אולם לאחר שאלו הבריזו מהישיבה שתוכננה לקדם את הקוד האתי, חסון החליט שהוא יפעל במלוא המרץ כנגד אתרי התוכן. במקביל, החליט לפעול בתוך הממשלה כך שהצעת החוק שלו קבעה, בפועל, שספקיות האינטרנט צריכות לוודא שאתרי התוכן מסננים תגובות גולשים.

3.
כמובן שבהצעת החוק של חסון, שכרגיל מוגשת הרבה אחרי שההודעה לעיתונות יוצאת, יש לא מספר בעיות, ואותן אפרט בקצרה, כיוון שזו השחתת מקלדת בכל מקרה להתייחס לכל אחת מהצעות החוק הטרומיות שלא עוברות ועדה. ראשית, הצעת החוק באה להסדיר את המוסדר כבר. לאתרי התוכן, ללא קשר לגודלם, ישנה אחריות משפטית במקרים מסוימים (בורוכוב, סודרי, וראו גם).

4.
במקביל, יש דמיון בין הצעת החוק לבין יוזמת חקיקה של עו"ד דן חי, שמסדירה את העניינים המוסדרים כבר בחוק. אני נוטה להאמין שכיוון שעו"ד חי (עדיין) אינו ח"כ, הצעת החוק שהוגשה על ידי חסון אינה שונה בהרבה מהטיוטה שעו"ד חי ניסח. במקרה כזה כדאי להזכיר כי לעיתים ליוזמי חוק יש צורך לציין גילוי נאות וכן יש צורך בהבהרות נוספות.

5.
בל נשכח שהצעת החוק פוגעת בקניינם של האתרים. אותם אתרים יצטרכו לדווח האם יש להם מעל או מתחת ל50,000 קוראים ביום, וגם הרף של 50,000 קוראים אינו סביר. לדוגמא, אתר סקופ עתר לאחרונה לבג"צ (בג"צ 7721/07 סקופ נ' לשכת העיתונות הממשלתית) כאשר לו 5,000 כניסות ביום בלבד, וביקש הכרה ככלי תקשורת לכל דבר. כלומר, בעוד שאתר זה יהיה חסין, אתרים אחרים יהיו חשופים רק כיוון שהם פופולרים יותר; אין זה שוויון באכיפת החוק.

6.
סוגיה נוספת נוגעת לאחריות של פלטפורמות אירוח. כשם שלא ניתן להבדיל בין בלוגים הגונים ללא הגונים, ולכן להערכתי אם יופעל סינון, כל הבלוגים יסוננו, האם יצטרכו מפעילי פלטפורמות האירוח להחזיק מסנני תכנים (הן לפוסטים של הבלוגרים והן לתגובות)? האם האחריות הנ"ל תביא לסגירת פלטפורמות עקב הטלת עלויות כבדות מדי על המערכת ותמנע בפועל את השימוש בפלטפורמות ביטוי?

7.
כמו שאמרתי בעבר, אתרי אינטרנט יפעילו סטנדרטים חוקתיים כדי להגביל ביטוי. גם לפעולה כזו יש השלכה; כלומר, חופש הביטוי יצומצם ויוגבל על ידי אתרי אינטרנט שמפעילים שיקולים כלכליים ואינם יכולים לזהות תמיד האם ביטוי מסוים הוא לשון הרע או לא. בל נשכח שהמועסקים בסינון תגובות יאלצו להיות משודרגים לעורכי דין, או לפחות לעבור הכשרה הולמת.

8.
הצעות חוק מיותרות מוגשות כל יום. בין היתר הצעות שמיועדות להדחות על הסף. אני מקווה שזו אחת כזו.