מחשבות משפטיות בערפילי אלכוהול

0.
למדינת קליפורניה נמחק הדומיין אתמול למספר שעות לאחר שהאקר החליף את אתר משרד התחבורה באתר פורנו בצורה כלשהיא. לא שברור לי מה קרה שם, אבל לשעתיים, בגלל תמונה של פטמה, ככל הנראה האתרים הועלמו, הדומיין נמחק ואימיילים שנשלחו לא עוברים. ככה זה כשרוצים להגן על ילדים בכל מחיר. בקרוב אצלנו.

1.
בארצות הברית מוכרת התופעה בה ישנם נתיבים מיוחדים לרכבים בהם נוסע יותר מאדם אחד כדי לעודד נסיעה משותפת לעבודה. הבעיה מתחילה כאשר אנשים מרמים ומניחים בובות או חיות בית בתור אותם "נוסעים נוספים". לכן, מפעלי האח הגדול בע"מ החליטו לבוא לקראת התושבים ולזהות זיופים באמצעות מצלמות CCTV. בקרוב מאותו מפעל: יכולת לבדוק אם בעלך באמת נסע לעבודה ושירות קווין בנקסטון כדי לגלות אם הוא באמת הפסיק לעשן.

2.
הכיסוי התקשורתי הענף למשפטה של ג'יימי ת'ומס (משפט שיתוף הקבצים הראשון כנגד משתמש שמגיע לדיון בבית משפט ולא נסגר בפשרה) מראה כל מיני שאלות שלבטח ישפיעו על המצב בארץ; לדוגמא, מומחה מטעם התביעה נקרא להעיד על הזמנים בהם הועתקו קבציה של ת'ומס לדיסק הקשיח. טענתו היתה שהם הועתקו במהירות גבוהה מדי כדי להראות שנלקחו מדיסקים. לעומת זאת, ת'ומס הדגימה כיצד ניתן לעשות זאת בזמן הרלוונטי. פסק הדין, לבטח, יהיה מעניין באמת. למרות שאת הנימוקים בארצות הברית מספקים, בכל מקרה, המושבעים, כך שהבחינה המשפטית לא תהיה חשובה כמו העובדות שיפסקו והסטנדרט לקבוע אותן. אולם, כמו שריי בקרמן מציין, השאלה החשובה באמת היא האם די בכך שאדם יהפוך יצירות לזמינות לציבור בכדי להוות הפרת זכויות יוצרים.

3.
בית המשפט העליון בניו-יורק פסק אתמול שפרטיותו של אדם לא נפגעת כאשר מספר הביטוח הלאומי שלו מפורסם בעיתון; בית המשפט, בהחלטה שעשויה להיות שגויה במחצה קבע כי: "התביעה לא מקיימת עילה של רשלנות. הנתבע אינו רשות ממשלתית או גוף פרטי עם חובה סטטוטורית, חוזית או חובת נאמנות להגן על סודיות המידע האישי של התובע" (Valeriano v Rome Sentinel Co., 2007 NY Slip Op 07163.); ההחלטה עצמה מזעזעת כיוון שהיא אומרת שלממשלה ישנה חובת נאמנות בכל הנוגע לפרטיות, אך לפרט לא. בית המשפט, בפועל, התיר לכל עיתון לפרסם מידע פרטי על כל אדם הנחשד בפלילים (כמו התובע במקרה זה) כאשר הגוף טוען לרלוונטיות של המידע. במקרה זה איני מבין מדוע המידע הזה רלוונטי, ויותר מכן, הקביעה כי הזכות לפרטיות היא רק מול הממשלה עשויה לגרום להכרזות רבות להראות אפסיות.

4.
בצורה תיאורטית, עומד להגמר הכסף ברצועת עזה. למה בצורה תיאורטית? כי כסף הוא פיקציה בכל מקרה; פשוט מאז השתלטות חמאס על הרצועה לפני מספר חודשים אין מסחר עם הרצועה וכל העברת כספים היא וירטואלית. לכן, הבנקים מקבלים כספים מבחוץ בהעברות דיגיטליות ונאלצות להעביר את אותם כספים לתושבי הרצועה. השאלה היא, האם הרצועה, ככלכלה אוטרקית, בכלל צריכה את אותו כסף ולא יכולה להתמודד עם הסוגיה באמצעות הדפסת כסף משלה? כלומר, האם ניתן למצוא הקבלה בין הלינדן-דולר, נניח, לבין המצב ברצועה? (עם כל הבעיות הכרוכות בכך)

5.
קשה לי לקבל את חתימת ההסכם בין שתי הקוריאות. כלומר, מה האינטרס של קוריאה הצפונית כעת לחתום על הסכם לפירוק מתעשיות הגרעין שלה? ועוד בפיקוח אמריקאי? היכול להיות שביום אחד החליטה קוריאה הצפונית כי אין לה עוד אינטרס להיות מדינת "ציר רשע"? בדרך כלל, כשצדדים חותמים על הסכם מדובר על פשרה – כל צד מוותר על משהו ומקבל משהו אחר בתמורה. אני לא רואה מה קוריאה מקבלת בתמורה. מצד שני, כל עוד היא נשארת דיקטטורה, אני לא רואה שום טעם להסכם הזה, שיכול להיות מופר בכל רגע.

19 תגובות ל-“מחשבות משפטיות בערפילי אלכוהול

  1. הקוריאנים מקבלים חבילה שמנה של סיוע מכמה מעצמות בתמורה, למיטב ידיעתי. אולי הם פשוט רעבים.

  2. זוש,

    אני לא חושב שסיוע ממעצמות עוזר לדיקטטורים קטנים; כל מה שחשוב להם, בגדול, הוא עצמם.

  3. למה בעצם הסכם עם דיקטטורה יכול להיות מופר והסכם עם דמוקרטיה לא?
    ומי לדעתך דמוקרטיה? האם בצפון קוריאה אין בחירות? אני כמעט בטוח שיש. האם דמוקרטיה עממית היא דמוקרטיה?
    האם יש טעם בחתימת הסכם (שלום) עם סוריה? או מצרים? ירדן?

  4. י',
    ברגע שבדיקטטורה מתחלף השליט, כל הריבונות מוחלפת וכל התפיסה המדינית משתנה. זה לא רלוונטי על מה חתמת, כי ברגע שהשליט מוחלף, אין עוד הסכמים.

  5. קודם כל, גם בדיקטטורה יש רצף שלטוני ודווקא צפון קוריאה היא דוגמא מצערת לכך. שנית, ראה מקרה החמאס כדוגמא למהפך שלטוני דמוקרטי שאינו מוכן להמשכיות של הסכמים. שלוש – היות והסכנה שאתה מתאר היא חילופי שלטון דרסטיים – הרי שגם דמוקרטיה יכולה להפוך בן לילה לדיקטטורה (פקיסטן) ודיקטטורה לדמוקרטיה (רומניה).
    ארבע – כמו שאמרתי, הגבול בין דמוקרטיה ודיקטטורה לא תמיד ברור (סוריה, מצרים, טורקיה). חמש – גם דמוקרטיה יכולה להחליף את עורה בהתאם למה שהיא תופסת כאינטרס שלה. ראה האמברגו הצרפתי ב-67. ואחרון, לפעמים דווקא דיקטטורה מבטיחה המשכיות יותר מאשר דמוקרטיה – ע"ע אלג'יריה.

  6. י',
    דמוקרטיה היא לא רק כללים טכניים. דמוקרטיה אומרת יותר מכל כבוד לזכויות אדם, ולכן אף אחת מהמדינות שהדגמת היא לא אחת כזו. חובה שיהיה חופש ביטוי (ואפילו בטורקיה אסור לבקר את השלטון) וחובה שיהיו בחירות סדירות ובתקופות קצובות.

    הסכנה היא לא חילופי שלטון דראסטיים, אלא חילופי שלטון. כל פעם שהשלטון מתחלף, מערכת הערכים והחוקים מתחלפת איתו. הסכם בין שתי מדינות דמוקרטיות הוא הסכם יציב (כל עוד המדינות דמוקרטיות, הוא יקויים), כל הסכם אחר אינו יציב.

  7. יש משהו מצחיק בזה שפורנו הוא לא פורנו עד שלא רואים פטמה. המחשוף יכול להיות בעומק של ים המלח, אבל כל עוד העיגול הקטן לא נחשף, זה בסדר (ע"ע ה"כוכבים" על הפטמות של הבחורות בפרסומות לחנויות סקס שהיו מתפרסמות בידיעות אחרונות עוד בשנות השמונים המאוחרות). מישהו צריך לחקור את הנושא הזה פעם.

  8. הפטמה (או לחלופין, פות) הן הסימן האולטימטיבי של ההסתרה, כיוון שלא משנה כמה בגד הים קטן, אלו הנקודות שאותן הוא אמור לכסות.

  9. אני לא מאמין שהכוכבים האלו באמת עוזרים במשהו, זה שחסר חלק אחד זה מספיק להבין את התמונה במלואה.

    זה רק עוד דרך להתמודד עם החוק בגבולות האסורים שלו.

  10. האם ההתניה הזאת אצליך או שאתה מרגיש אותם גם באחרים? האם נראה לך שהילדים חושבים עם ההתניה הזאת? אני לא.

    הרי הצנזורה הזאת נועדה בשבילהם.

  11. כנראה שזו לא רק פורמאליסטיקה, אחרת למה אנשים לא הולכים ברחוב עם זקפה זקורה כאשר הם רואים פרסומות בלבוש מינימאלי?

  12. זו לא רק, אבל אם אתה מנסה לעשות צנזורה על פונוגרפיה על ילדים מתחת לגיל 18, אל תיתן שיראו תמונה של בחורה ורק את הפטמה/ פוט שלה לא יראו.

    אני פשוט מצטרף לכדרלעומר שצריך לחקור את זה, למה הכוכבית הזאת מקיימת את הצנזורה שהחוק מבקש?

  13. כלומר, לתפישתך, אין שום טעם בהסכמים עם אף אחת משכנותינו והסכם כזה לא שווה את הקרח עליו הוא כתובץ

  14. בערך,
    לטעמי כל הסכם עם אחת משכנותינו יכול לסייע לדמוקרטיה שם, אולם כל עוד אין דמוקרטיה, ההסכם תקף עד להפיכה הבאה.

    ראה את ההסכמים עם ערפאת, שביום שחמאס נכנס לפרלמנט אנחנו בחרנו להפר כיוון שחשבנו שאלו יפרו קודם. הסכמים מדיניים עם מדינות שאינן דמוקרטיות לא יכולים להחזיק מעבר למספר השנים המצומצם שהדיקטטור בשלטון.

    השאלה היחידה היא מה התוצאה של הסכם כזה, כלומר מה המחיר שאנחנו משלמים תמורת חתימתו. אם לדוגמא דיקטטור יכול למנוע פיגועים בישראל בכח הזרוע ואנו נותנים לו עקב כך ריבונות, האם אנחנו לא פחות גרועים ממנו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *