האם מסדי הכח המקומיים מנסים להתעמת עם הבלוגרים והחליטו שהדרך הנכונה היא להפחיד אותם באמצעות תביעות לשון הרע? בזמנו הסברתי את דעתי לגבי תביעות לשון הרע בכך שזהו כלי שנועד לגרום לדובר לחשוב על העלויות הכרוכות בניהול הליך משפטי ולאחר שזה יבין כי עלות ההליך המשפטי היא גבוהה במיוחד, הוא יעדיף להפנות את כספו ומרצו לנושא אחר.
בימים האחרונים דומה שנושאי משרות ציבוריות כאלו ואחרות מצאו להן זמן להתפנות מהנושאים שהם אמונים עליהם, כמו שמירה על הבטחון או ניהול קמפיין בחירות. חלק מה"נעלבים" אפילו טרח לטעון כי הוא עשוי להשתמש בעבירה בעלת האחריות המוחלטת של "העלבת עובד ציבור" בה כל הדרישה היא שעובד הציבור יעלב ולמעליב אין כלל הגנות. (אגב, בעניין הזה גם אני עומד לצד ארקדי גאידמק, שכן פתיחת חקירה נגדו על חשד העלבת עובד ציבור היא עוד דרך להשתיק ביקורת שלו על התנהלות המשטרה).
שי כהן, יו"ר המכללה החברתית-כלכלית, החליט לכתוב לחברי כנסת ישראל על חוק הפליטים המתגבש. הצעת החוק הבלתי חוקתית המתגבשת הקרויה "חוק למניעת הסתננות" (שרק על סעיף 24 שלה אפשר לכתוב ספר שלם, שלא נדבר על כל שאר הפגמים בהצעת החוק שגורמים לכך שלחלק מהפליטים עדיף לקבל כדור בראש, בין היתר העובדה שניתן לגרש פליטים ללא משפט והעובדה שניתן להחזיק אדם במעצר ללא שופט עד 72 שעות). החוק, שראוי שגם אתם תפעלו נגדו, מקבע את המצב הקיים ולא מאפשר שקילת שיקולים הומניטריים אלא קובע כי כל מי שיעבור את הגבול יגורש מיידית (ודי ברור שהמצב מקעקע את סוגיית ההחזרה החמה בחוק).
מיד לאחר פרסום העניין, וייחוס החוק למתן וילנאי, פנו אנשי וילנאי לחנן כהן ולעבודה שחורה וביקשו להבהיר כי לוילנאי אין כל קשר לחוק והוא רק "מביא אותו בשם הממשלה". אכן, קשה לומר שאנשי משרד הבטחון התנגדו להצעת החוק או אמרו שוילנאי עצמו אינו תומך בחוק, במיוחד כיוון שזה הצביע בעד החוק. אנשי וילנאי לא סיימו את עבודתם בזה שביקשו להתנער מהצעת החוק שוילנאי הצביע בעדה, אלא גם פנו באיומים נגד שי כהן, ומסרו כי אם לא יסיר את הביקורת הלגיטימית שלו כנגד מתן וילנאי הם ישקלו פתיחה בהליכים משפטיים. כלומר, לא רק אסתרינה טרטמן נוקטת באיומים, אלא משרד הבטחון עצמו מאמין שתביעות דיבה הן הדרך הלגיטימית לטפל בביקורת (גם כאן).
אבל זה בסדר, משרד הבטחון לא לבד, הבלוגרים הוכיחו כרגע שאפשר להשפיע ברגע שמעלים נושא בצורה נכונה לסדר היום: חיפוש אחר שמו של וילנאי במנועי חיפוש פופולריים מעלה את הנושא במקומות הראשונים, מה שמבטיח שהדרך הנכונה של וילנאי לפתור את הבעיה היא באמצעות שינוי התדמית הציבורית שלו: גוגל רק משקף את מה שהציבור חושב על וילנאי, וזו הדוברות האמיתית בעידן האינטרנט.
אבל וילנאי אינו היחיד שנוקט בטקטיקה מסוג זה, בלוגרים רבים קיבלו איומי תביעה בעקבות מה שכתבו (כאן, כאן, כאן, ואפילו ויקיפדיה). לא עובר יום שבו לא מאיים אדם כזה או אחר על מי שמצליח להגיע לקהל רחב דיו כדי להצליח להרים התנגדות עממית להגמוניה של הפוליטיקאי באמצעות הכלי היעיל הזה: אופירה אסייג איימה על שלמה מן בתביעת לשון הרע ומימשה את התביעה כדי להראות לכולם שאי אפשר לערער על ההגמוניה של One בשוק הספורט (בין היתר), יקי בז'ה קיבל איומי תביעת לשון הרע מאיציק גרפל לאחר שזה הטיח ביקורת בגרפל שהעמיד עצמו כיועץ תקשורת למועמד לראשות העיר, בז'ה מנהל אתר מצליח שמאפשר לתושבי מודיעין לנהל דיונים אפקטיביים, כנ"ל לגבי מן.
התקשורת החדשה, השתיים-אפס הזה, הוא הרבה יותר ממילות מפתח ודרכי שיווק מתוחכמות, השתיים אפס הוא בעצם האח-החורג-של-האח-הגדול: הוא מאפשר לפוליטיקאי (או חברה עסקית או סתם איש מקצוע) לדעת בכל רגע נתון מה הציבור חושב עליו, ולכן הפוליטיקאי יכול לבחור, אחרי שקרא את הביקורת, אחת משתי דרכי פעולה: (i) לפנות לציבור אחרי שהוא קרא את הביקורת והפנים אותה, לראות מה הוא יכול לעשות יותר טוב או (ii) להשתיק את הציבור על ידי שינוי השיח: הוצאת כל התבטאות שהיא לא דברי שבח מתוך השיח הציבורי.
ברור לנו כבר איזה סוג של פוליטיקאי הוא מתן וילנאי, השאלה איזה סוג של פוליטיקאים אתם רוצים בכנסת.
אנחנו רוצים אותך בכנסת, זה ברור.
על זה אמרו חז"ל: עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה. אם וילנאי חושב שזה מעליב שקוראים לחוק הזה על שמו, נו, זה רק מראה שהוא מסכים שהחוק לא בסדר (ובכל זאת הוא הגיש והצביע).
יחזקאל,
לאו דווקא דיברתי עליי, דיברתי על שלי יחימוביץ, דב חנין ומיכאל איתן (שלושתם אגב מריצים וורדפרס) ואפילו על זבולון אורלב או זהבה גלאון, צריך ח"כים שיודעים להקשיב.
בתור מי שדיבר עם נציגתו של וילנאי אני חייב לתקן טעות מהותית אחת (ועם זאת אני מסכים בכל גם בכך שהאיום הפך לאסטרטגיית השתקה וגם ברוע של החוק).
הטעות הזו נמצאת גם כאן וגם (חמור יותר) במאמר של ליאת רון בגלובס.
נורא נוח לנו לחשוב שמה שהטריד את וילנאי זה בעיקר מה שכתבו עליו בבלוגים – חנן כהן, שי כהן, לי מ"בננות" ועוד.
מה שהטריד אותו ואת הדוברת בעיקר זה עדיין "העולם הישן" – אירוע המחאה בשבוע הספר (שטח אמיתי ולא הרשת), עצומת אנשי הרוח (הגורואים הישנים, לא חנן יהונתן ושוקי) וכמובן הפרסום של אירוע המחאה באתרי החדשות הגדולים. מכל הדברים האלה התיזה שלך מתעלמת.
הדוברת בשם וילנאי לא ביקשה את פרטיו של שי כהן אלא את פרטיה של אלישבע
במטרה להגיע למארגני אירוע המחאה ולתקן את הטעות שלהם (שהיא אכן טעות)
נב נראה לי שבלבלת בין לקבע ולקעקע
איתי,
תודה על התיקונים קודם כל; כתבתי שהם פנו לשי, לא שהם ביקשו ממך את פרטיו של שי. וברור שאיכפת להם מאירוע המחאה, ברור שמפריע להם אירוע מחאה, אבל בניגוד להפגנה קטנה שתביא אלף אנשים ותעלם מסדר היום הציבורי, פוסטים באינטרנט הם לנצח, אף פעם לא יעלם הכיתוב על וילנאי ממנוע החיפוש.
והכי חשוב, אם לא היה איכפת למשרד הבטחון מדבריו של שי, ככל הנראה הם היו פשוט מתעלמים; מסתבר שהיה להם מספיק חשוב להעסיק עורכי דין בנושא.
זה לא היה בציניות. ברור שלא לטובת עצמך דרשת, מי שקרא מספיק דברים שכתבת יודע שזה לא היה קמפיין בחירות.
אני התרשמתי שאנשי וילנאי ממש לא שותפים לתובנה שלך ושלי לגבי כוח הגוגל
זה היה קודם כל סיכול ממוקד של אירוע המחאה
מסקנות אופרטיביות לתובנתך שאני מזמר כבר שנתיים:
1. לכתוב הרבה על החכים (גם מחמאות כשמגיע) אעפי שלגבי חלק מהחכים אלו מילות חיפוש לא פופולריות בעליל (הרבה יותר אנשים חיפשו אצלנו על פליטים מאשר על וילנאי). האמירה שכל החכים רקובים ולכן עדיף להתעלם מכולם היא מזיקה.
2. לכתוב לפחות חלק מהדברים בבלוג קבוצתי כדי לצבור כוח-גוגל
האם הגיע הזמן לחוק של ממש (אולי אפילו חוק יסוד) שיקבע את זכותו של כל אדם לחופש דיבור? והאם יש סיכוי כלשהו שהכנסת תצביע בעד חוק כזה?
אני לא יודע איך הם עושים את זה, אבל מכתבו של שי שהיה מקום 7 בגוגל בחיפוש אחרי "מתן וילנאי" ירד ל-11 (עמוד שני). מה שנשאר במקום ה-6 הוא פוסט ע"ש המחמיא למתן וילנאי על מניעת פיטורין
יהונתן שלום. אנחנו לא מכירים. אולי אם היינו מכירים, היית שומע ממני מיהו בדיוק האיש שנתת לו במה בדף הבית של האתר שלך, אולי מתוך אמונה שאכן כל הסכרים במודיעין נפרצו והשמיים מטים לנפול על אבירי חופש הדיבור ובראשם הנישום יעקב בז'ה. יקי בפי מכריו.
ביום שישי ושבת, יממה אחרי שקיבל מעורך דיני מכתב אזהרה כי אם לא יסיר שני פוסטים שהוקדשו לי בחיבה רבה אי שם במרץ השתא, יהיה חשוף לתביעה (אמיתית, אמיתית) הוא הפציץ כל בלוג שמצא בגוגל, פנה לאתרי חדשות בלפלנד, העיר את ברק אובמה משנתו, טילטל את ראשי השב"כ וחוץ אולי מאנשי "יתד נאמן" ו"במחנה" ניסה לשכנע את כולם כי העיירה בוערת ויש לבצע נוהל חושו אחים חושו. כמה קרוב היה לקבוע שהנה עוד סטאדי קייס שממחיש את מימרת הנצח לפיה מפלטו הגדול ביותר של הנבל הוא הפטריוטיזם.
בכל אופן, ברצוני להעביר תגובה לפוסט שבו הוזכר האיום בתביעה שלי. מאחר שזה רק פוסט ולא פרינט, כמה נעים ונוח שלא היית צריך לבקש את תגובתי לאיזכור. אפשר לכתוב הכל, להוציא אולי דברים מהקשרם, לא לברר את הרקע שמאחוריהם. ויש הרבה רקע.
תודה מראש על פרסום הנקודות הבאות:
1 הנכס האמיתי והחשוב ביותר עימו האדם יוצא מהעולם וממשיך הלאה, הוא כנראה שמו הטוב, ואני מאלה שהשם שלהם מאוד חשוב להם מפעם לפעם. העילה לתביעה היא אחת ויחידה: זמן קצר אחרי שעברתי לעבוד כאיש תקשורת עם תנועת מרחב למודיעין, והפכתי פעיל לכל דבר ועניין בתנועה, פירסם הבלוגר בז'ה שני פוסטים נבזיים, בזה אחר זה, שהציגו את המעבר הזה באור נלעג, הכילו מבחר בלתי נתפש של שקרים והיקשים מצוצים מהאצבע, הטילו ספק ביושרי המקצועי והיוו סיכול ממוקד לכל דבר ועניין לנושא שאני בהחלט רגיש לגביו: משלח היד שלי וזכותי להתפרנס ממנו בכבוד מול מי שאבחר, מתי שאבחר.
2. לאמנון מרחב, מי שבז'ה שם אותו על הכוונת שלו שנות אור לפניי, אין קשר ולו הקלוש ביותר לתביעה הזו, הוא אף לא ידע עליה עד יום רביעי שעבר (ואני מוכן להעיד כל כך בשבועה) ומבחינתי מדובר באישיו פרטי לחלוטין שנע במסלול החתחתים הנצחי שבין אדם ל"חברו". העובדה שבז'ה קושר את מרחב בכוח ובאובססיביות לתביעה שלי, מלמדת באיזה מצב אישי הוא נמצא בשלב זה של הפרשיה, כשכל מערכת הטיעונים שלו מתגלה במלוא עליבותה. אני בהחלט מתרגש לצפות בבז'ה מרשים בתפקיד חייו כקוזאק נגזל, אחרי עשרות אולי מאות פעמים, בהן הירשה לעצמו בצורה הצינית והבוטה ביותר, לפגוע באנשים שחושבים מאוד שונה ממנו.
3. מכתב האזהרה שלי לבז'ה מאפשר לו בנוחות מירבית, מהכורסא, להסיר מהאינטרנט – עד יום שישי את שני הפוסטים שהם נשוא התביעה, לפרסם התנצלות לפחות בשלושה מקומונים ולפצות אותי על עוגמת הנפש הקשה שעברנו משפחתי ואני מהתקופה שאני מציין ועד ימינו אלה. באם יבחר בז'ה בדרך אחרת מאשר ליצור חוויה מתקנת למעשיו, ניפגש בערכאות ממש אחרי מערכת הבחירות הזו. עד אז יכול בז'ה להמשיך להאיר את חיינו ולהעשיר אותנו בפוסטים הנפלאים שלו, שאהבת אדם גדולה וערכים שנדמה כי פסו מעולמנו, בולטים בהם למרחוק.
מר גרפל הצטרף בחודש פברואר כיועץ תקשורת בשכר של עו”ד אמנון מרחב וכמתמודד על מקום ברשימתו למועצת העיר. בבלוג “מודיעין ווטש” הצבעתי על העובדה שגרפל הצטרף למרחב רק לאחר שכשלו מאמציו להצטרף למטה של יריבו העיקרי של מרחב בהתמודדות על ראשות העיר, חיים ביבס.
כמו כן הצבעתי על הבעייתיות בכך שבמקביל למו”מ שגרפל ניהל עם מרחב הוא כיהן כעורך חדשות באתר GO443 בו הוא ניסה להפעיל את השפעתו בעריכת לפחות כתבה אחת עליה ידוע לי באופן שהיטיב עם מרחב, מבלי שהוא עושה גילוי נאות באתר החדשות על מגעיו עם מרחב.
מר גרפל מאוד לא אהב את הביקורת הזו – אך הוא יכול להאשים בהתנהגותו רק את עצמו.
מי שיקרא את הפרסומים בבלוג יראה שמר גרפל אינו חולק על העובדות לעיל. הוא פשוט מכנה את המו”מ עם מרחב כ”רפרופים עדינים”. תודו שהוא בחור יצירתי.
התביעה של יועצו של מרחב היא לדעתי תביעת SLAPP קלאסית. הטענה כי לעו”ד מרחב אין כל קשר לתביעה זו היא מגוחכת – מר גרפל הוא יועץ תקשורת בשכר ובכיר במטה מרחב – וכל מעשיו והתנהלותו התקשורתית של יועץ תקשורת מכוונת לקדם את מועמדו.
לא יעלה על הדעת כי הגשת מכתב איום בתביעה עם דרישה לתשלום של חצי מיליון ₪ ממבקר חריף של עו”ד מרחב נעשתה שלא על דעתו של עו”ד אמנון מרחב – ולו אכן היה זה כך הדרך פתוחה בפני מרחב להרחיק את מר גרפל לאלתר מהמטה שלו ולנתק כל קשר עימו כדי להסיר מעליו כל אחריות למעשיו של יועץ התקשורת שלו.
למיטב ידיעתי, עד רגע זה עו"ד מרחב לא הרחיק את גרפל מהמטה שלו.
המכתב של שי כהן נעלם לי לגמרי מהחיפוש אחר "מתן וילנאי"
גם האנשים שמאמינים שיש תשתית מוסרית אוניברסלית לדרך בה עלינו להתנהל בעולם ובארץ האלו הם "לא פראיירים"
המאבקים לחירות, שיוויון ו(השם ירחם)אחווה גם הם דורשים לא פעם "ללכלך ידיים" ולבעוט גם בבטן הרכה- ואם האלוף במיל ח"כ מתן וילנאי הוא "הבטן הרכה" בסיפור על החוק הרע הזה, אתם מבינים שהכוחות הניצבים מולנו אינם חלשים, אך נוכל גם להם
כמובן שאני מסכים עם התזה של איתי- הפעילות בעולם הממשי חשובה בהרבה ואני מצדיע לאלישבע ופעילים אחרים, התירוץ שלי הוא שאני פעיל באי אילו נושאים חשובים בשטח רוב שעותי, אבל כשמשהו שאינני יכול לעסוק בו בזמן המועט שנותר י מדיר מעיני שינה אני מקדיש לו זמן בכלים המצויינים שמציע לנו האינטרנט
גם האנשים שמאמינים שיש תשתית מוסרית אוניברסלית לדרך בה עלינו להתנהל בעולם ובארץ האלו הם "לא פראיירים"
המאבקים לחירות, שיוויון ו(השם ירחם)אחווה גם הם דורשים לא פעם "ללכלך ידיים" ולבעוט גם בבטן הרכה- ואם האלוף במיל ח"כ מתן וילנאי הוא "הבטן הרכה" בסיפור על החוק הרע הזה, אתם מבינים שהכוחות הניצבים מולנו אינם חלשים, אך נוכל גם להם
כמובן שאני מסכים עם התזה של איתי- הפעילות בעולם הממשי חשובה בהרבה ואני מצדיע לאלישבע ופעילים אחרים, התירוץ שלי הוא שאני פעיל באי אילו נושאים חשובים בשטח רוב שעותי, אבל כשמשהו שאינני יכול לעסוק בו "ממש" בזמן המועט שנותר לי מדיר מעיני שינה אני מקדיש לו זמן בכלים המצויינים שמציע לנו האינטרנט
אני לא מכיר ולא יודע שום דבר על הפוליטיקא הפנימית של מודיעין. אינני מכיר גם את האדונים הנכבדים גרפל ובז'ה.
אבל התגובות שלהם כאן מחזקות, לטעמי, את הטענה של יהונתן. יותר ויותר מהחיים הציבוריים ומהמאבק הפוליטי עובר לרשת. לבלוגים יש מקום של כבוד בתהליך הזה. אנחנו על ספה של מהפכה גדולה, בב"א.
איציק,
קודם כל תודה על התגובה. אני לא ביקשתי ממך תגובה כיוון שלהערכתי ולאמונתי, התגובה שלך יכולה לבוא כאן במסגרת שיחה שמתנהלת בתגובות כמו שעשית. כמו שלא כל טור שלי שמזכיר את ארקדי גאידמק דורש את תגובתו. לעניינינו אבל כמה נקודות קצרות מאוד עולות מתגובתך.
ראשית, אני לא מכיר את יקי ואני לא יודע אם דבריו אמת או לא ואני יוצא מנקודת הנחה שכל מה שיקי אמר אינו בהכרח נכון. אבל:
(א) האיום בתביעת הדיבה נגד יקי הוא מעשה שנועד בהכרח להשתיק את יקי (ללא קשר עם דברים נכונים או לא) במקום לנהל דיון מתורבת על האם דבריו נכונים או לא. במקום שתציג בבמה שלך ובבלוג טענות סותרות כדי לשכנע את יקי כי דברים הם לא כמו שהוא אמר, אתה הבאת את עורך הדין שלך שביקש כסף עבור הפגיעה בשמך הטוב.
(ב) שמו הטוב של אדם כולל גם את הדרך בה הוא מתעמת עם מבקריו. אדם שיוצא בכעס ודבר ראשון דורש ממון והשתקה של הצד השני. גם שמי הטוב הוא הדרך שלי להתפרנס, אני יודע אבל לטפל בביקורת; כשם שאני עונה לך כאן כך אני עונה גם לאחרים שמדברים עליי. אם אתה מעוניין להגן על שמך, האם באמת אתה מאמין שתוכן להתפרנס בכבוד כאשר פוליטיקאים שמעוניינים לבחור יועץ תקשורת יראו שיועץ התקשורת שהם מתעתדים לבחור מטפל ככה במשברים תקשורתיים?
(ג) לאמנון מרחב לא צריך להיות קשר לנושא. אתה, כפעיל פוליטי, חייב להגן על האינטרס של עצמך ועל שמך הטוב. אתה זה שפוגע בו כאן.
(ד) אתה בטוקבק שלך, אולי מבלי משים לב, משתלח בבז'ה אישית ולא עניינית, כשאתה מתייחס לגופו של דובר ולאו דווקא לגופם של דברים.
(ה)
מבלי שהדבר יהווה ייעוץ משפטי, אני מציע שתחשוב על כך שתביעת לשון הרע בסכום שאתה מדבר עליו דורשת הוכחת נזק. (גם) וגם אז, אולי, תצטרך להוכיח שעוגמת הנפש הקשה שנגרמה לך שווה חצי מיליון ש"ח, עשר פעמים הסכום שנקבע ללא הוכחת נזק.
יקי,
תודה על המידע למי שלא היה מעורב בעניין.
איתי,
אצלי זה עדיין מופיע בעמוד הראשון.
מבלי לנקוט עמדה או לייעץ משפטית למי מהצדדים- אני חש צורך עז לציין מספר דברים:
1. בתביעות לשון הרע, לפני שמתפלפלים בנושא גובה הנזק- רצוי להוכיח שאכן הוצאה דיבתו של מי שטוען לפגיעה. (מוכיחים את יסודות העוולה), לאחר מיכן יש אף לעבור את משוכות ההגנות שקובע החוק ולבסוף מיכן יש להתמודד מול הפסיקה המחמירה בנוגע ללשון הרע הקשורה לביקורת על אדם ששם את עצמו למבחן מול הציבור (נוקט תפקיד ציבורי, או בעל ציביון ציבורי).
2. איציק כתב שמה שהפריעו לו הם:
"שני פוסטים נבזיים, בזה אחר זה, שהציגו את המעבר הזה באור נלעג, (…) שהטילו ספק ביושרי המקצועי והיוו סיכול ממוקד לכל דבר ועניין לנושא שאני בהחלט רגיש לגביו"
גם אם טענות אלו נכונות ומוצדקות -אינני מצליח למצוא במעשים שכאלו לשון הרע. עד כמה שידוע לי- חוק איסור לשון הרע אינו פוסל הצגתו של אדם באור נלעג, חוק איסור לשון הרע אינו פוסל הטלת ספק בכל דבר ועניין, אף אם מדובר בעניין ש"אדם רגיש לגביו".
בכל הקשור ל-"מבחר בלתי נתפש של שקרים והיקשים מצוצים מהאצבע". זה פשוט מאוד, אם אלה הוצגו כעובדות מוגמרות (ולא, לדוגמא- כהבעת דעה וכו'), ושקרים אלו היוו בקונטקסט הכללי של הפוסטים לשון הרע על פי התנאים שבחוק ובפסיקה- אז אולי אולי יש לתובע עם מה לעבוד. אולי.
אפי שלום,
בניגוד ליהונתן ואליך איני עורך דין.
אם הייתי מקבל תביעה כזו למשל ממנו
http://www.blacklabor.org/?p=670
או ממנה
http://www.blacklabor.org/?p=2435
הייתי משתין במכנסיים ומסיר את הפוסטים
אתם יכולים ללמד אותי שהתביעה חסרת בסיס מכאן ועד מחרתיים,
מעדיף שתלמדו אותי את כללי כיסוי הישבן (לפני פרסום הפוסט)
ראיתי שאנשים כתבו על זה פעם, התעלמתי – לי זה לא יקרה. הייתי תמים?
איתי,
אני מסכים איתך לגמרי.
איתי, לדעתי בהחלט חשוב להבין את לשון החוק וההלכה השיפוטית בנושא לשון הרע כדי לכתוב בצורה אחראית. אתה מוזמן לקרוא כאן את הסיכום שהכנתי בנושא זה עוד לפני כשנה.
הנקודה המרכזית בסיכום הנ"ל שהגנה טובה בפני תביעת לשון הרע היא הגנת התום לב, כאשר הבעת דעה על התנהגותם הציבורית של אישי ציבור מוגדרת במפורש תחת סעיף זה:
מה שאני משתדל לעשות בבלוג הוא לבנות טיעונים שנשענים לרוב על ידיעות עיתונאיות או אמירות של פוליטיקאים אותם אני מנתח, כאשר אני מביא ציטוט או קישור למקור כדי שיהיו נגישים לקורא ע"מ שיוכל לבחון אותם בעצמו. יש הפרדה ברורה בין המידע לבין הדעה שאני מביע עליו. זו טכניקה שלמדתי מהטור המצויין והעוקצני של ג'יימס טרנטו, Best of the Web Today.
זה בדיוק מה שעשיתי גם בשני הפוסטים שעוררו את חמתו של מר גרפל. הטקסט שניתחתי היה לקוח מתוך הודעה של גרפל לעיתונות ומתוך ראיון שלו למקומון של "מעריב". גרפל גם השתתף באופן פעיל בדיון שהתקיים בבלוג בתגובה לשני הפוסטים המדוברים. לטעמי הוא לא הצליח להפריך את הטיעונים שהצגתי, אבל את זה כל קורא ישפוט בעצמו, כאשר המכלול – טיעוני מול טיעוניו של גרפל – מוצגים בפניו.
יהונתן מעלה נקודה מאוד נכונה כאשר הוא כותב "שמו הטוב של אדם כולל גם את הדרך בה הוא מתעמת עם מבקריו". כפי שאפשר לראות בלקט מהתבטאויותיו של גרפל מתוך תגובותיו בדיון באותם שני פוסטים בבלוג – אין לו יותר מדי כבוד לאחרים.
יהונתן מעלה נקודה חשובה נוספת כאשר הוא כותב:
לעיתונות יש היום תפוצה הרבה יותר גדולה מאשר בלוגים, אך העיתון נזרק לפח ונשכח למחרת, בעוד שהפוסטים שלנו עשויים ללוות את אנשי הציבור כצל לעוד שנים רבות. מי שיעשה גוגל ל"איציק גרפל" יראה שני פוסטים מ"מודיעין ווטש" במקומות הראשונים – אחד מהם הוא הפוסט על דרישתו שאשלם לו חצי מיליון ש"ח. זו מן הסתם הסיבה שגרפל מבקש להסיר את הפוסטים – מהלך כוחני למחוק את ההיסטוריה שאינו מחמיאה לו – אך הוא אינו מבין שבמהלך הניסיון הכוחני שלו הוא רק מכתים את ההיסטוריה שלו עוד יותר.
העובדה שהפוסטים שלנו מלווים אנשים לאורך זמן מחייבת גם אותנו הבלוגרים למשנה אחריות. לפני שנה היו שיחות רבות בבלוגוספירה סביב נושא של קוד אתי בבלוגים. אפשר לקרוא כאן קוד אתי מצויין שאני משתדל לפעול לפיו. במהלך הדיון שהתקיים באחד הפוסטים לפני שלושה חודשים גרפל פנה אלי במייל בבקשה להבהיר נקודה מסויימת, למרות שהבאתי ציטוט שלו בגוף הפוסט. נעניתי לבקשתו בשמחה בדיוק מאותם שיקולים של משנה אחריות (גם אם לא אהבתי את הטון המאיים בו הוא נקט גם אז).
הזמנתי את גרפל גם לאחר תביעתו המאיימת להסב את תשומת ליבי במידה ויש נקודות שלדעתו טעונות הבהרה או תיקון. אך אין לי שום כוונה להיענות לתביעתו הדורסנית להסיר את הפוסטים מהבלוג.
השבוע החולף סיפק בידי הזדמנות להשוות בין מספר ההפניות שקיבלתי בבלוגים השונים שפרסמו על תביעת החצי מיליון ש"ח מיועץ התקשורת של מועמד לראשות עיריית מודיעין, לבין מספר ההפניות שקיבלתי מפרסום על הפרשה ב"הארץ" קפטן אינטרנט.
המסקנות בהחלט מעניינות. כנסו, כנסו:
http://watch.modiin.us/?p=185