לפני כשנה נחשף כי הגברת נילי פריאל, זוגתו של שר הבטחון, אהוד ברק שמתגוררת עמו, העסיקה עובדת זרה מהפיליפינים שעבדה ככל הנראה ללא היתר; לאחר חקירת אימים שבמהלכה הודתה פריאל כי העסיקה עובדת זרה פצחו רשויות החקירה בבדיקה ולאחר ששקדו ובחנו החליטו לסגור את תיק החקירה נגדה. סגירת תיק החקירה לא בוצעה לאור העדר אשם, אלא לפי הדיווחים בעיתונות לאור מסקנה משפטית של העוזר ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי כי "הודיה זו כראיה יחידה, אינה מקימה תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב אישום, ולא ניתן לבסס בעזרתה סיכוי סביר להרשעה כנדרש". טוב יהיה לזכור את מסקנה זו לצרכי תיקים אחרים המבססים את עבודתם על הודיה בלבד; בכל מקרה, זהו אינו המחדל העיקרי שבעניין אלא דווקא כי הסיבה לכך שדובר על הודיה יחידה ולא על ראיות נוספות נבעה מכך שלא היה ניתן לאתר את העובדת הזרה.

שירות הבטחון הכללי וביקורת הגבולות ניסו לאתר את העובדת לצורך ביסוס הראיות, וכעת מתברר כי אפילו השם שנתנה פריאל כשמה של העובדת הזרה לא היה נכון. כלומר, בבית שר הבטחון, מתקן רגיש ובעייתי במיוחד הועסקה גברת שהיא ספק עובדת לא-חוקית ספק עובדת חוקית, ללא פיקוח של השב"כ וללא בדיקות בטחוניות. זהו המחדל האמיתי. שירות הבטחון אשר אמון על הציבור כשל בלהגן על שר הבטחון ואפשר למי שאינו אזרח, ואינו מוכר כלל, להתקרב אליו, לנקות את צלחותיו, לטפל בביתו ולסייע בהכנת אירועים.

לו ארגון טרור היה מצליח להכניס עובדת זרה בצורה כזו היה על שר הבטחון להתפטר מיידית. לא בגלל הבושה בהעסקת עובדת שלא כחוק (ואולי זו הסיבה שאהוד ברק התעקש על השארת ילדי העובדים הזרים, כיוון שבתה של העובדת היתה אחת מילדים אלה?) אלא בגלל הבושה של סידורי הבטחון: לא רק שנכנסה לביתו עובדת השוהה בישראל ללא היתר, אלא ששירותי הבטחון כלל אינם מסוגלים לאתר אותה. לו היתה היא מעורבת בפיגוע, בהרעלה המונית של משתתפי אירוע בביתו, אז היתה חובה לאתר אותה.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]