0.
בשבוע הבא, במסגרת כנס טלדן 2012, ארצה על ניהול זכויות קניין (נז"ק-DRM) בספרים אלקטרוניים. אכן, עולם הספרים האלקטרוניים עובר מהפך בשנים האחרונות, בין אם בקשר בין הסופר, המוציא לאור והמשווק ובין אם בדרך בה אנחנו מסתכלים על ספרים כסחורה וירטואלית. אבל מותו של מוריס סנדק השבוע, בדיוק, מדגים את סופה של תקופה. שבעים שנים מהיום, כאשר ספרו של מוריס סנדק, יצא לנחלת הכלל וכל אחד יהא זכאי להשתמש בספרו נוכל סוף סוף להבין את פאר היצירה שלו. הסיבה? סנדק התנגד להוצאת מהדורה דיגיטלית של ספריו. הדבר לא מנע, לדוגמא, לייצר מהדורות דיגיטליות חתרניות ברשת, כמו הפארודיה הזו, אבל גם כמו הקריאה המודרכת של הנשיא ברק אובמה:

1.
ספרו של סנדק הוא דוגמא אחת; לנו, כחסידי התרבות של סנדק, אסור להשתמש בנכסי התרבות שלנו. כלומר, חוק זכויות היוצרים מגביל אותנו מאוד; אם שמעתם שיר, אסור להקליט את עצמכם מבצעים לו קאבר ולהעלות ליוטיוב. לעזאזל, על פי החוק היבש, אסור לכם גם לשיר במקלחת שירים של אמנים אחרים בלי לשלם תמלוגים, שכן מדובר על ביצוע בפומבי אם השכן שלכם שומע (סעיף 11 לחוק זכויות יוצרים). המתח הזה, כמובן, הוא בין הזכות שלי כציבור להשתמש ביצירה של מישהו אחר, לבין זכותו של היוצר לבעלות עליה. זה לא ממש נראה הגיוני.

cc-by-nd James Alby

2.
הבעיה מתחילה ברגע שמתייחסים לזכויות היוצרים ולקניין הרוחני בצורה רצינית יותר מדי; כלומר, אם נסתכל על הקטע בו ברק אובמה מקריא את ספרו של סנדק (ביצוע בפומבי), הרי שנאסר עליו לעשות זאת בלי רשות בעל הזכויות (והיה כבר סיפור כזה כאשר בעלי זכויות היוצרים רצו לאסור על אמאזון לאפשר למכשיר הKindle להקריא ספרים אלקטרוניים). עכשיו, ברור לכולנו שההתנהגות של אובמה אינה עבריינית, אינה פוגעת במכירות ספריו של סנדק ואינה בדיוק התנהגות לא רצויה.

3.
לכן, צריך להבין, שמדיניות קניין רוחני היא נושא פוליטי במעלה ראשונה ועניין של צדק חלוקתי וצדק חברתי; כך בדיוק העבודה המקיפה של עו"ד אוריה ירקוני ביצירת הדו"ח השנתי של ארגון Consumers International בה נמצא כי ישראל היא המדינה עם זכויות היוצרים הידידותיות ביותר לחברה; העניין הוא פשוט: כאשר יש שליטה ריכוזית בידע ובמידע על ידי מספר מצומצם של בעלי הון, כאשר יש שליטה בנכסי התרבות על ידי בעלי אינטרס כלכלי וכאשר יש שליטה בדרכים בהן מופץ המידע על ידי מי שאין לו אינטרס שהמידע יגיע לכל אדם, אז ההחלטה היא פוליטית וחברתית.

4.
זו בדיוק הפוליטיזציה של זכויות היוצרים; גם כאן, מי ששולט בזכויות היוצרים על הספרים שולט על תהליך החברות, מי ששולט בזכויות היוצרים על מוסיקת התקופה, על חדשות היום, על תכניות הטלויזיה שהן חלק משיחות היום יום, הוא מי שישלוט בתרבות.

5.
כדי לקדם חברה צודקת יותר חייבים לשמור על איזון בנושא זכויות היוצרים והקניין הרוחני בכלל; אכן, אם קיצור תקופת ההגנה על פטנטים של תרופות יכולה להביא ליותר צדק חברתי מאשר הגדלת סל התרופות אז צריך גם לשקול מה בדיוק אפשר לעשות עם שינויים אחרים במדיניות הקניין הרוחני: מה יקרה אם לציבור תהיה יותר גישה למידע הציבורי? מה יקרה אם הציבור יוכל לעשות יותר שימוש ולייצר יותר מידע? כל הדברים האלה יחדיו והתועלת החברתית שנוצרת, כולם מתעלים על האינטרס של סנדק להמשיך להרוויח כסף מיצירותיו או לא להרגיש בנח עם גרסא אלקטרונית לספר שלו.

6.
הדרך הנוחה והקלה לקדם צדק חברתי היא באמצעות שינוי של דיני הקניין הרוחני ורפורמה בהם; לא באמצעות הפגנות, לא באמצעות מחאה נגד מחירי הקוטג' ולא באמצעות חרם צרכני. שינוי דיני הקניין הרוחני יאפשרו תחרות יותר פורה בשוק, יאפשרו חינוך זול יותר, יאפשרו החלפה חופשית של מידע וידאגו לכך שעבודות נוספות במשק יווצרו.