עצים מתים כי תקנה 176. או למה לעזאזל צריך להגיש מודפס וכרוך?

העתירה בבג"ץ 72650-02-26 עו"ד אברהם בן-צבי נ' מנהל בתי המשפט היתה צריכה לקבל סיקור איכותי אם היינו מדינה נורמלית, ולא להסתיים בפוסט שולי בבלוג שלי. למה? כי עם כל "מס כלים חד פעמיים", חוק האריזות ושלל חוקים אחרים שהמטרה שלהם היא להפטר ממוצרים חד-פעמיים, לעבור לדיגיטציה, להפסיק לזהם ולייצר ערמות של זבל, הרי שהמדינה מצליחה לחייב אתכם לייצר זבל. לא להרשות, אלא ממש לחייב. כבר עשרים שנה שהמדינה מנסה למחשב את ההליך השיפוטי; יש מערכת, קוראים לה "נט המשפט" והיא אמורה לייצר דיגיטציה של כל התהליך. עם כל הבעיות, היא אמורה לייצר לשופט מערכת זמינה ומדויקת שתאפשר לו לצפות בכל התיק. לעזאזל, הרימו להם מערכת גבינה מלאכותית שמבוססת על המסמכים בתיק. אבל מה? המערכת עובדת כל כך טוב, שלשופטים יש נטיה לבקש שיגישו להם את המסמכים לקראת הדיון גם מודפסים וכרוכים.

הרבה יותר גרוע ממזון שנזרק לפח, שיכול להיות קומפוסט, ושאפשר אולי לנסות לחפש לו תורם, כאן מדובר על עמודים שמודפסים וסיכוי לא רע שאף פעם לא יקראו. על שליח שיצא על קטנוע, שרף קצת דינוזאורים מתים, עמד בפקקים, טיפס ללשכה של השופט כדי להביא לו חבילה של עצים מתים כרוכה במיקרופלסטיק, והכל כדי שביום הדיון לשופט יהיה יותר קל לדפדף בעצים המתים במקום לחכות שהמחשב יקפוץ לקובץ ותיקיה מסוימים.

אז מה עו"ד בן-צבי רצה? לא הרבה. "העתירה מכוונת בעיקרה לכך שנורה כי אסור לדרוש מעורך דין העתקים מודפסים של כתבי טענות שהגיש (כל עוד אין מדובר בחריגים המנויים בתקנות) וכי אין מקום לכך שבתי המשפט יעשו כן אף לא מכוח סמכותם הכללית למתן הוראות בהליך". כלומר, הגשתי בדיגיטל, עזבו אותי באמא שלכם ותנו לי להמשיך לעבוד. בסופו של דבר, זה לא מה שעו"ד בן-צבי קיבל. בית המשפט פסק כי למזכירות אין סמכות להוציא הוראה כללית כזו, אבל לשופט יש. כלומר, אם המסמך שאומר לך "הגשת בנט-המשפט משהו, תשלח לי אותו גם בגרסת עצים מתים" חתום על ידי שופט, אז אתה חייב לעשות את זה. אם מי שחתום זה המזכירות, אתה לא. מה ההבדל? בית המשפט העליון קובע שתקנה 176 לתקנות סדר הדין מאפשרת לשופט לעשות את זה.

אה, תקנה 176 הידועה. ברור שאתם מכירים אותה. נכון? אז זהו. שתקנה 176 קובעת כי "בית המשפט רשאי לתת בכל עת הוראות לכל עניין שבסדרי הדין וכן לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לרבות בעניין שהוכרע לפי תקנה 33(ד) אם ראה לנכון צורך בכך לשם הגשמת מטרת תקנות אלה"; כלומר מדברים על כך שבית משפט יכול לתת הוראות להגשמת התקנות. חלק מהרעיון של התקנות היה מעבר לדיגיטציה. לא ההפך. אבל לבית המשפט העליון זה לא מפריע.

אז מה היה לנו? אנחנו נמשיך להרוג עצים, להדפיס עמודים שמעולם לא יקראו, לזהם את העולם עם דלק של שליחים, לערבב פלסטיק ככה שאי אפשר יהיה למחזר את הדפים האלה, ולהרוס את כדור הארץ, הכל כדי ששופט יוכל לחסוך כמה שניות עבודה בזמן שהוא מגיע לתיק ולא יקרא את החומרים מהמחשב או מהטאבלט שלו.

Similar Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *