הראיה להמחשה בלבד.

דמיינו את המצב הבא: עד מגיע לבית משפט, מספר סיפור זוועות על כיצד שדדו אותו בפינת רחוב, מצביע על השודד שנמצא על ספסל הנאשמים ואז מציג סרטון וידאו שבו רואים את השודד עורך את השוד. הסרטון הוגש על ידי עורכי הדין שלו, כחלק מהעדות שלו. ליד הסרטון הוא הוסיף גילוי נאות: הסרטון להמחשה בלבד ונערך על ידי בינה מלאכותית.האם ניתן לעבור לסדר היום על דבר כזה, גם אם השוד אכן התרחש, הנאשם היה השודד, והאשמה היתה מוכחת מעבר לכל ספק סביר? לדעתי לא. לדעת בית המשפט בתיק תאד"מ 44471-01-25 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, כן.

מה קרה שם? לא הרבה. תיק רגיל של תאונת דרכים עם נזק לרכבים ותביעה בין שתי חברות ביטוח. לא משהו שאמור לעניין אותנו האזרחים הקטנים; הרי, אנחנו משלמים לחברות הביטוח כדי לוודא שאם יש תאונה הן ישלמו. אז ריב בינן לבין עצמן לא מעניין.

אלא מה? לתביעה צורפו שתי תמונות שצולמו בזמן אמת. כמובן שכמו כל תמונה, יש פגמים. היא מטושטשת, לא ניתן לראות מי ישב ברכב במדויק, לא רואים את לוחית הרישוי של הרכב. ואז מגיע עורך הדין של אחת החברות ומבקש להגיש תמונה "משופרת". מאיפה התמונה? הוא השתמש במנוע בינה מלאכותית.

בית המשפט דוחה, בשורה אחת, את הבקשה להגיש ואומר שאין לתת לתמונה משקל. אבל, בהתחשב בכך שבית המשפט לא הטיל סנקציות על נסיון להגיש ראיה שהוכנה באמצעות בינה מלאכותית, אני תוהה ביני לבין עצמי מה ההבדל בין זה לבין לנסות להגיש חוות דעת עם הזיות? הרי, בסוף, היתה מטרה לתמונה ה"משופרת". היא לא קבילה כראיה, אבל היא כן מנסה לשכנע, להשפיע, לשנות את דעתו של השופט.

אם לא, אז אין לה שום צורך והיא לא מחדשת דבר, אז מה המטרה להגיש אותה? היא לא עדות שנקלטה בחושים או חיישנים, היא לא ניתוח של מידע קיים על ידי מומחה, היא המחשה, הדמיה, משחק של דמיון ונדמה לי, ואיך שקוראים לה בעולם הראיות: הזיה.

העדר הסנקציה על ההזיה נותן תמריץ בסופו של דבר. מדוע? אם הסנקציה היחידה על להזות ולהציג המחשה-בלבד היא מחיקה, אז במקרה הכי גרוע היא תמחק ובמקרה הכי טוב גם אם היא תמחק השופט יקבל במוחו תמונה שיכול שתקלט כתרחיש אפשרי. מה זה אומר? שהצליחו להשפיע על המשפט עם פוטושופ, בינה מלאכותית או כל הזיה אחרת. לכן, אם אני הייתי שם, אני כנראה הייתי מטיל סנקציה על נסיון כזה, לא נותן לה לעבור בשתיקה.