בעקבות אירועי הימים האחרונים אני חושב שראוי שכל אחד מאיתנו יבין כיצד עובדים דיני הצנזורה, איסור הפרסום וההשתקה על פי דין, מתי אפשר לכתוב ומתי אסור לכתוב. כמובן, שלמרות שיש לא מעט ביקורת על הדרך בה צנזורה מתנהלת, ועל אי היכולת של המדינה לאכוף את שלל איסורי הפרסומים, צריך לזכור שהפרה של דיני איסור הפרסום יכולה להוות עבירה פלילית ולהביא אתכם לכלא.
ראשית צריך להבין את היתדות בהן ניתן לפגוע בחירות הביטוי. חירות הביטוי הינה זכות חוקתית שבית המשפט העליון עוד הכיר בה בבג"צ 73/53 חברת קול העם נ' שר הפנים, אולם היא זכות טבעית שנובעת בעצם מחירות המחשבה שלנו. לצערנו, בישראל חופש הביטוי לא נכנס מפורשות תחת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אלא נחשב כחלק מהזכות להגשמה עצמית: "הגשמה עצמית זו קושרת את הביטוי אל הלשון. הלשון היא המכשיר אשר באמצעותו ניתן ביטוי לחופש הביטוי. הלשון היא המכשיר שבאמצעותו אנו יוצרים קשר עם זולתנו. אך הלשון היא יותר מכלי תקשורת. הלשון היא כלי חשיבה. באמצעותה אנו חושבים ויוצרים מושגים ומעבירים אותם לזולתנו … אך הלשון אינה רק כלי תקשורת או חשיבה. הלשון והביטוי חד הם. הלשון קובעת את המובן של המחשבה. מכאן מרכזיותה של הלשון בקיום האנושי, בהתפתחות האנושית" (ע"א 105/92 ראם מהנדסים נ' עיריית נצרת עילית).
עם זאת, ישנן לא מעט הגבלות בחוק על התבטאויות, פקודת העיתונות, לדוגמא, מגבילה את הזכות להוציא עיתון לדפוס (וראו), אך הגבלה זו אינה חלה על סוגים אחרים של ביטויים, כגון אינטרנט. חוק איסור לשון הרע, לדוגמא, מגביל את הזכות להתבטא וקובע ענישה כלשהיא על ביטויים מסוימים. אך סוגי ענישה אלו הינם ענישה אפוסטפריורית ולא אפשרות למנוע ביטוי פוגעני או הוצאת עיתון ללא היתר (וראו עא 214/89 אבנרי נ' שפירא).
מנגד, חבילת איסורים מאפשרת להטיל סנקציה פרוספקטיבית שתמנע דיווח או התבטאות אודות אירועים מסוימים. ארבעת היסודות הינן דיונים בדלתיים סגורות בבית המשפט, צו איסור פרסום פלילי, איסורים בחוק על חשיפת מתלוננים בעבירות מין וצנזורה צבאית. ארבעת האיסורים הינם פרוצדורות שונות, אשר מה שמאפיין את כולם היא שהדרך היחידה בה יכול להוודע למתלונן האיסור היא בצמוד למעשה עצמו.
סעיף 68 לחוק בתי המשפט קובע כי דיוני בית המשפט יהיו בפומבי. סעיף קטן ב' לחוק קובע כי ניתן, במקרים מסוימים, לדון בדלתיים סגורות; הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות, החל מלשם שמירה על בטחון המדינה, מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה, הגנה על המוסר, הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע, הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין, במקרים בהם הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חפשית או מלהעיד בכלל, לשם הגנה על סוד מסחרי, הגנה על ענינו של מתלונן או ניזוק בעבירה, הגנה על עד מוגן ועוד. לצורך כך, סעיף 70 לחוק בתי המשפט קובע כי "לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט"
מנגד, סעיף 70(ד) מאפשר איסור פרסום בנוגע לדיוני בית המשפט במקרה שהפרסום עשוי לפגוע בפרטיות, בטחון או שלומו של אדם וסעיף 70(ה) מאפשר איסור פרסום מידע בנוגע לחשוד. הכלל הוא שחוק בתי המשפט מאפשר לנהל דיון בדלתיים סגורות, מה שיטיל אחריות פלילית על מי שמפרסם עניינים הנוגעים להליך המשפטי.
אלא מה? במקרה כזה על מנת שיתקיימו יסודות העבירה הפלילית, של איסור הפרסום על דיון שהתנהל בדלתיים סגורות, דרושה הידיעה על עצם קיום ההליך בדלתיים סגורות. ברוב המקרים, הדבר בא יד-ביד: המשטרה מעבירה לכלי התקשורת את צו איסור הפרסום כדי למנוע פרסומים על ההליך המשפטי, או שבמקרים אחרים (אזרחיים) כל עיתונאי שמנסה לגשת לתיק בית המשפט לומר כי ההליך מתנהל בדלתיים סגורות. אלא שכאשר עיתונאי אינו יודע על עצם קיומו של צו איסור הפרסום, אין לו אחריות פלילית בעניין זה (וראו סעיף 19 לחוק העונשין). כלומר, ללא ידיעה על הליך משפטי (למעט החריגים בחוק בתי המשפט הרלוונטיים), פרסום של כמעט כל דבר מותר.
במקביל, ניתן לאסור פרסומים נוספים על ידי תקנות ההגנה (שעת חרום) שבעקבותם הוקמה הצנזורה הצבאית קובעות בתקנה 87 כי " הצנזור רשאי לאסור בצו בדרך כלל או במיוחד לפרסם חומר שפרסומו היה עשוי, או עלול להיות עשוי, לפגוע, לדעתו, בהגנתה של ישראל או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי"; גם במקרה זה, אם ישנו צו צנזורה, הרי שהתחולה שלו היא רק על מי שהשיג עותקים מהצו. מנגד, תקנה 97 קובעת כי "הצנזור רשאי לדרוש בצו … מכל אדם העומד להדפיס או לפרסם כל חומר, שיגיש לצנזור לפני ההדפסה או הפרסום כל חומר שנועד להדפסה או להוצאה לאור" (וראו בג"צ 680/88 שניצר נ' הצנזור הצבאי).
כלומר, כיוון שהתחולה של צווים היא פרסונאלית, כי הוראות חקיקה דורשות ידיעה וחוק נסתר אין ולא היה לו מעולם תוקף (פקודת סדרי שלטון ומשפט), הרי שכל עוד הוראות הצנזורה הצבאית נסתרות מהעם, אין יכולת לאכוף אותן מול פשוטי העם. הפתרון, במקרה כזה, יהיה חייב להיות דרישת הסרה של כל ידיעה על ידי הצנזורה הצבאית אחרי הפרסום המקורי (אולם, הדבר גם עשוי להיות מלווה בדרישה, החל מרגע ההסרה, להעביר כל ידיעה דרך הצנזורה בטרם תפורסם). מעבר לכך, ידיעה על הצנזורה לא חייבת להיות הצגת הצו למפרסם, אלא די שידע על עצם קיומו של צו מצד שלישי כלשהוא, ויאמין כי אכן ישנו צו כזה (וראו רע"א 1415/05 סרביאן נ' סרביאן)
במקרה כזה, אדם שיפרסם ידיעה שנודעה לו, תוך שהוא לא יודע שישנו צו או איסור פרסום, עשוי לא להיות חשוף לסנקציות פליליות. אלא מאי? במקרה מסוג זה, גם אם לא יהיה חשוף לסנקציות, הוא יצטרך לעבור את התהליכים הלא נעימים של חקירה פלילית (ואולי אף חקירה במרתפי רשויות בטחון כלשהן) ושל התעמרות מצד השלטון. על אף שהדבר לא חוקי, רשויות השלטון נוהגות כך בארץ ולא מפחדות להתעמר במי שחושף את ערוותן.
מה לגבי תחולה גאוגרפית? הבה ונניח וישראלי בחו"ל מפרסם בטוויטר או בפייסבוק פריט מידע שעליו חל צו איסור פרסום. כל הצעדים התבצעו בחו"ל (כי שרתי טוויטר ופייסבוק יושבים בחו"ל), גם אם בעברית, וגם אם נגישים לחלוטין מהארץ. מה אומר החוק במקרה הזה?
זה לא ישנה הרבה, זו עדיין (לכאורה) עבירה על בטחון המדינה. השאלה אם יתפסו אותך או לא פחות רלוונטית, אבל החוק יחול כאן.
רק אני לא הנבתי איך ידיעה מינואר היא "אירועי הימים האחרונים"?
נשמע מעניין בכל מקרה. נצטרך לחכות כנראה שמישהו יסכים לבדוק את גבולות ההתעמרות בנקודה הזאת
המדינה שלנו הולכת והופכת למקום שמאוד מפחיד לחיות בו.
ועכשיו שאלה שלא נוגעת לחוק, אלא לנו, אבירי חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת הלכאוריים. חגי מטר כתב בפייסבוק שלו שגיבורת הפרשה עצמה ביקשה לא לעשות מזה עניין ולא לפרסם. האם לבקשתה יש משקל בבואנו להחליט אם להלחם לפרסום הפרשה? האם פרסום הפרשה עשוי לפגוע בה? או שיותר חשוב שהציבור ידע שהוא חי בשירות חשאי שיש לו מדינה?
אמיתי,
יש גיבורים ויש גיבורים בעל כורחם. אם רוזה פארקס היתה מבקשת שלא לעשות מזה עניין הדבר היה גם עובר ככה?
במקרה הזה, אני מבין מדוע טובתה של גיבורת הפרשה היא לא לפרסם: אם היא מעוניינת להגיע לעסקאת טיעון, חשיפת הפרשה תפגע בה. פרטיותה היא חשובה מאוד וצריך לזכור את זה.
מה שעוד צריך לזכור זה את זכות הציבור לדעת: הזכות לדעת מה המדינה עושה באמצעות צווי איסור פרסום ועוד. אם המדינה לא רוצה שזה יצא החוצה, כנראה שזה משמעותי מאוד וצריך לקבל קצת אור שמש, לא?
ושוב, מבחינתי, אם היא היתה מבקשת לא לפרסם על זה, אני הייתי ככל הנראה נמנע.
דווקא רוזה פארקס היא לא דוגמא כל כך טובה לגיבורה בעל כורחה. פארקס הייתה פעילה בתנועה לזכויות האזרח ולא מישהי ש"במקרה" התגלגלה לפרשה. כלומר, היא בהחלט ביקשה "לעשות עניין".
אני ריטווטתי ברשתות, אבל נמנעתי מפוסט אחרי שקראתי שהיא מסתייגת. אני עדיין לא בטוח מהו הדבר הנכון לעשות.
אז מה סביר שיעלה בגורלו של אורן ווילקינס ירמיה?
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=36598&blogcode=11643997
ושל אלה המעבירים את הקישור הלאה?
אני עכשיו נמצא בדיוק באותה השאלה. לאחר שפרסמתי סיכום אירועים בנושא בפייסבוק ובבלוג, קיבלתי את ההודעה מחגי. ועכשיו השאלה היא, לאחר שכבר פרסמתי, להוריד או לא להוריד?
שאלה:
האם קיום הפגנה מול ביתה של עצורה שחל צו איסור פרסום על כך שנעצרה, או מול משרד הביטחון בשל מעצרים שהוטל עליהם צו איסור פרסום מהווה הפרה של צו איסור הפרסום או רק עדות להפרה כזו?
לדעתי, העניין לא בשליטתנו וגם לא בשליטתה של גיבורת-הפרשה-בעל-כורחה. היא כבר לא יכולה, גם אם היא מאד רוצה, להשתיק את הפרשה ולהגיע לעסקת טיעון, ולא משנה כמה אנחנו נשתיק את העניין כדי לשמור עליה מפני עצמה.
מכיוון שכך, עלינו להתעלם מהנזק שייגרם לה מפרסום הפרשה, שכן נזק זה כבר נעשה ואין להשיבו. עלינו לחשוב רק על התועלת שבפרסום הידיעה ובהבאתה לידיעת הציבור, במסגרת החוק. נראה שב-12 לחודש יתקיים דיון בעתירת עיתון הארץ וערוץ 10 וצו איסור הפרסום המגוחך הזה יוסר.
בסה"כ, שוב פעם ירו לעצמם מערכת הביטחון ובית המשפט ברגל ופגעו בביטחון המדינה על ידי עצם צו איסור הפרסום פגיעה חמורה בהרבה מזו שנגרמה או היתה עשויה להיגרם מהפרסה עצמה ללא צו שכזה. מדינת חלם בְּמֵירָעָהּ.
מה נחשב פרסום לצורך איסור פרסום של הליך בדלתיים סגורות. יש לי שתי שאלות ספציפיות, כי עד כמה שבדקתי "פרסום" לא מוגדר בחוק בתי המשפט.
האם מותר לספר לאח שלי על הליך הגירושין שלי בבית משפט לענייני משפחה?
האם מותר להשתמש בדברים שקרו בהליך בדלתים סגורות בהליך אחר, בדלתיים פתוחות? (פרוטוקול, כתבי טענות, פסק דין, וכו?(
גיורא,
כעקרון, יש להבדיל בין איסור פרסום לבין ניהול הליך בדלתיים סגורות. אם הדיון עצמו בדלתיים סגורות, אני ממליץ שתבקש מבית המשפט את הרשות לפרסם את קיומם של הליכי גירושין, ולא מעבר לכך.
לגבי שימוש בכתבי טענות בהליך אחר: לפני שימוש בהם, הייתי ממליץ להגיש בקשה לניהול ההליך בדלתיים סגורות או לפחות בקשה חלקית.
עבר קצת זמן מהפוסט, מקווה שאתה עדיין עוקב אחרי התגובות :)
הגעתי לפוסט במקרה כשחיפשתי תשובות לשאלות מסקרנות בנושא –
שאלו בראש הפוסט לגבי תחולה גיאוגרפית. את התשובה לא כל כך הבנתי.
יש למשל את ריצרד סילברסטיין (מהלוג "תיקון עולם") שגר בחול, עובד בחול ומפעיל בלוג בחול. הוא פרסם את פרטי הפרשה המלאים לפני הסרת הצו?
האם הוא עבר על החוק מבחינת המדינה? האם החוק חל עליו? האם, במידה והוא יגיע לביקור בארץ, הוא עלול להיעצר על הפרת צו איסור פרסום?