מי רוצה לאכול את הנקניקיה של שטרית?

אתה מוכן להתנדב לניסוי? החלטת ועדת השרים היום להפוך את המאגר הביומטרי להתנדבותי כל עוד האזרחים לא יבקשו תעודות חכמות היא לא רק הפקרות אלא סכנה מוחשית לבטחון המדינה מכמה כיוונים. ראשית, הנסיגה מההסכמות שהושגו בשבוע שעבר, מהסכמה כי "הכללתו של אדם במאגר המידע הוולונטרי תעשה אך ורק לאחר קבלת הסכמתו להכנסת נתוניו למאגר הביומטרי, ואם סירב לא תפגע זכות מזכויותיו החוקיות" להסכמה כי מי שלא יתנדב למאגר הוולונטרי לא יקבל תעודות אלקטרוניות מראה כמה תפיסת משרד הפנים את נושא המאגר היא קשיחה.

לכריכת סוגיית התעודה האלקטרונית והמאגר אין כל דרישה טכנולוגית. זאת מודה גם ח"כ מאיר שטרית, בדיון שנערך ביום 21.07.2009 אמר לפרטיכל : "יכולתי לעשות לעצמי חיים קלים ולומר שבעצם למה לי מאגר, אני רוצה לעשות כותרות, אני אפיק תעודות זהות וכבר חתמתי חוזה כבר. היה מכרז, היו דיונים, בג"צים, נגמר העניין, חתמנו חוזה עם חברת HP להפקת תעודות הזהות. למרות שאפשר להפיק תעודות בלי מאגר מיידית כמעט אני החלטתי כן ללכת להקמת מאגר עם העיכובים בעניין ושזה לא יהיה בקדנציה שלי וזאת מכיוון שאני חושב שהדבר הזה הוא חיוני ונכון, אחרי שבדקנו את כל ההיבטים"*. שטרית בעצמו מודה כי כבר לפני מספר שנים תושבי ישראל היו יכולים לקבל תעודות אלקטרוניות, ברמה בינלאומית וקשות לזיוף, תעודות שהיו היום מייתרות את הדיון בהקמת מאגר ביומטרי. אולם, מסיבותיו שלו בוחר שטרית להמנע מהבאת הנושא וכורך את המאגר ביחד עם התעודות החכמות.

* העברתי את המשפט שינוי ניסוח קל עקב העדר קוהרנטיות.

ומדוע כורך משרד הפנים את השניים? לדברי מקורבים לעניין "יש אינטרס להתנות בין תעודת זהות חכמה ובין השתתפות במאגר, אחרת הכסף שיושקע במאגר יושקע לשווא מאחר ואף אזרח לא יסכים מרצונו הטוב, להפוך חלק מהמאגר הביומטרי". כלומר, משרד הפנים עצמו חושש שהמאגר יהיה מיותר, ובשם ההגנה על הכסף יש להפקיר את בטחון האזרחים (אחרי שכבר למדנו בשבוע שעבר שאינטרסים כספיים לא יכולים לעמוד מנגד פגיעה באזרחים). חשוב להבין, לא רק שיש כאן מחטף פקידותי, של מתן הצדקה לג'ובים ולתקציבים שילכו לטמיון, אלא יש כאן פגיעה ממשית בבטחון האישי של כל אחד מאיתנו למען אותו מחטף.

אוטו פון ביסמארק אמר פעם שחקיקה היא כמו נקניקיות, עדיף שלא לצפות בהכנתה. הנקניקיות שהכינו בהליך החקיקה החטוף, החלו בועדה של איש אחד שמאשר את הצעת החוק שהציע בעצמו כשהיה שר פנים, ללא כל דיון על חלופות ותוך זלזול במיטב המומחים שהתריעו כי המאגר מהווה סכנה בטחונית. את הנקניקיה של שטרית כולנו נצטרך לאכול בסוף.

מאת יהונתן בקטגוריות: זכויות אדם, פרטיות תגיות: , , , , , ,   6 תגובות

מה הדיל? למה ציפי לבני תומכת במאגר?

מה הדיל?

מאז שעלתה הצעת החוק להקים מאגר ביומטרי שואלים אותי כתבים רבים "מה הדיל?", מדוע מאיר שטרית כל כך נחוש לקדם את המאגר הביומטרי? האם יש לו מניות שם? חברים? ג'ובים? האם יש לו הבטחה, או איזה דיל פוליטי? ובכלל, כיצד יכול להיות שהצעת חוק פרי הממשלה הקודמת, שהוגשה בתקופת קדימה כשמאיר שטרית היה שר הפנים, זוכה לתמיכה כה רחבה על ידי קואליציה שרוצה רק להדיח ולהמאיס כל דבר שקשור למתחרה השלטוני שלה. אולם, ההכרזה אמש של התנגדות פוטנציאלית למאגר מצד הליכוד על ידי משה (בוגי) יעלון היתה סנונית ראשונה לקראת ההצבעה היום על מה שעשוי לקרות.

ומי שתקו לאורך כל העניין: ציפי לבני ובנימין נתניהו, ראש הממשלה וראש האופוזיציה סרבו לספר מה עמדתם או לנמק את התמיכה העיוורת שלהם. במספר הפעמים היחידות שקיבלנו תשובה מלשכתה של ציפי לבני נאמר לנו "לסמוך על מאיר" בצורה כזו או אחרת. ראש האופוזיציה, מי שאמורה לפקח ולהצליף בשלטון, לא מוכנה לסייע להקים מנגנוני פיקוח אלא רוצה לתת למדינה כח בלתי מוגבל.

אני לא חושב שישנם דילים מסריחים, אני לא מאמין שמאיר שטרית איים שאם לא תהיה משמעת סיעתית הוא עורק לליכוד (ושחוק מופז היה בעצם חוק שטרית); אני חושב שיש כאן עסקה מסריחה בין קדימה לליכוד: שניהם סוגרים דיל פוליטי מסריח מאחורי הגב שלנו ועל חשבוננו (וחבל מאוד שכל מי שאומר לי שיש דיל מסריח מאחורי הגב שלנו לא מוכן לגלות מה זה).

מחר ככל הנראה (אחרי שסיבנו אותנו פעם אחר פעם) הצעת החוק צפויה לעלות, אלא שלא בדיוק ברור מי למעט מאיר שטרית רוצה אותה: הליכוד חושש שהיא תקועה כמו עצם בגרון, קדימה תהיה תקועה עם משמעת סיעתית (בעקבות שמועות ששטרית יערוק לליכוד אם יצביעו נגד) וישראל ביתנו לא ממש מתלהבת מהחוק עד כדי סלידה קלה. חברי כנסת רבים ממפלגת העבודה הבהירו שיצביעו נגד החוק, או לפחות בעד ההסתייגות של סעיף 10. כך שבפועל, על סמך המידע שיש לנו, הסיכוי לא משהו אבל הוא אפשרי.

אז מה אפשר לעשות? בשעה 11:00 יחל לפעול חדר המצב באגודה לזכויות האזרח; אני לצערי לא אוכל להיות שם: אני בכנסת בדיון על הצעת החוק של אלכס מילר ליידוע בדבר תכנים פוגעניים ואחר כך הולך לשתדל את חברי הכנסת להגיע למליאה, ובעיקר בעזרת קצת עבודה של הגיקים כאן שבנו משהו שלא יאמן. אפליקציה בקוד פתוח שיודעת להתממשק עם גוגלדוקס ולמצוא מי מחברי הכנסת שהפעילים שוחחו איתם ויודעים שיצביעו איתנו נמצאים בכנסת ומי לא, בעצם כדי לדעת למי לסמס (להורדה). האפליקציה יכולה לשמש לוביסטים, אבל היא גם יכולה לשמש אותנו.

בעצם יש לנו כאן מאבק בקוד פתוח: בלי ארגון, בלי הנהגה, בלי מנגנוני קבלת החלטות, הכל היה מאולתר לגמרי. אבל זה המאבק שלנו, זה העתיד של כולם.

מחר יהיה יום קשה, ארוך שיתחיל ב5 בבוקר ויגמר כנראה מאוחר בלילה. אני מקווה שזה לא יהיה היום האחרון של הדמוקרטיה הישראלית.

מאת יהונתן בקטגוריות: פרטיות תגיות: , , , , , , , ,   25 תגובות

המאגר הביומטרי אינו "פוטנציאל לפגיעה בפרטיות", הוא פגיעה בפרטיות.

כאשר מדברים על הפגיעה פרטיות במאגר הביומטרי, הטענה העיקרית היא שדליפת המאגר יכולה להיות פגיעה בפרטיות. כלומר, כאשר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הזכיר* כי המאגר מכיל מידע שעשוי להיות בפוטנציאל לפגיעה בפרטיות, הוא שגה: לשיטתי, עצם קיום המאגר הוא פגיעה בפרטיות. כך גם בטקסט של עידו גנדל שפורסם היום בנענע10. לדברי גנדל: "במילים אחרות, מי שמתנגד לחוק המאגר הביומטרי רק כי לא מתחשק לו שהמדינה תחזיק במידע כזה או אחר עליו, כנראה אינו מבין כלל מהם מדינה וחוק. מה עושה אותו אדם כשלא מתחשק לו להמתין ברמזור האדום?"

* מלכיאל בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ניסח את הבעיה כך: "אנחנו צריכים להיות מודעים לזה שהשימושים בביומטריה טומנים גם פוטנציאל לפגיעה בפרטיות. על רקע החשש לפגיעה בפרטיות נדמה לי שהטענות העיקריות שבסופו של דבר שמענו במהלך הכנת החוק, כנגד הצעת החקיקה הזאת, נוגעות בעיקר לפרטים ד' וה' לחוק, שעוסקים במאגר ובשימושים במאגר, גישה אליו והעברת מידע ממנו וכדומה".

אולם, יש להבין שהמאגר הביומטרי עצמו הוא פגיעה בפרטיות כיוון שהוא מחזיק מידע פרטי על האזרחים שלא בהסכמתם; הכלל הוא שרשויות השלטון אכן רשאיות להחזיק מידע על אזרחים או להפעיל אמצעי כפיה, אולם אך ורק במידה שזו דרושה בשביל לקיים את המדינה. לדוגמא, כשגנדל מסביר כי מס הכנסה הוא הסדר כפוי ואומר "מה בדבר חוק שמכניס יד לכיס של האזרח ומוציא משם אחוזים ניכרים למטרות שהאזרח כלל לא מעוניין בהן (פקודת מס הכנסה)?" הוא שוגה פעמיים. ראשית, אכן מותר למדינה להכניס את ידה לכיסו של האזרח ולהוציא כספים, אך רק למטרה ראויה ומצומצמת. לו המדינה תבקש כסף זה על מנת להשקיע בבורסה הטזמאנית או על מנת להקים חברה להכנת משקאות קלים מוגזים, הדבר יחרוג מהאמנה החברתית ומההסכמה שניתנה על ידי אזרחי המדינה.

מעבר לכך, גם לצורך חישוב אותם אחוזים במס הכנסה יש גבול למקום בכיס בו נעצרת המדינה: המדינה שואלת אותך, כאזרח משלם מסים, "כמה הרווחת החודש?" ולא "ממי הרווחת". בשום מקום, עד שאתה הופך לחשוד בהעלמת מס, אינך נדרש לדווח על מקורות ההכנסה שלך, על מספר החשבוניות שהוצאת ועל הלקוחות שלך. בעצם, הדיווח על כל אלה חורג מהצורך של המדינה לנהל את גביית המסים ולכן הוא פוגע בפרטיות. יתר על כן, הדיווח שלך על ההכנסות הוא חסוי: לאף אדם בשירות המדינה אסור לגשת למאגרים של מס הכנסה, אלא לצורך בדיקת נכונות הדיווח או חקירה של עבירות כלכליות (אפילו אם הוא עובד במס הכנסה במחוז אחר); לו אני רוצה לבדוק, במהלך הליכים פליליים "מיהו האדם שהרוויח בשנת 2009 סכום X" אני לא אוכל לעשות זאת.

כך, לדוגמא, לרשות השידור אין גישה למאגרים אלה, ולא ראוי שתהיה; כך גם לרשויות אחרות, אף אם הן קשורות בהכנסתו של אדם (כמו הלמ"ס) לא צריכה להיות גישה למידע. המידע הוא חסוי ונמסר לצורך מטרה מסוימת ולרשויות החוק אסור לקבלו (וראו הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בנושא).

המדינה אינה צריכה לאסוף מידע על אזרחים לגבי מיקומם. אולם, לשיטתו של גנדל למדינה מותר לאסוף מידע לגבי מיקומך, ולכן ראוי היה להקים קו חם בו אתה תדווח למדינה על המיקום המדויק שלך בכל שעה עגולה. ללא ספק אותו מנגנון היה חוסך ומסייע למדינה במניעת פשעים, וגם עוזר לנהל מפקד ראוי.

דוגמא מצוינת למאגר מקביל למאגר הביומטרי הוא המרשם הפלילי; המרשם הפלילי הוא קובץ שהוקם על פי חוק ואליו יש גישה לאנשים מסוימים ולמטרות מסוימות בלבד (וראו הנחיות היועץ המשפטי לממשלה על שימוש במידע); המדינה אינה מעבירה מידע ממנו אלא על פי חוק, ועדיין, בבואנו למקום עבודה מסוים, למרות האיסור בחוק, אנו נשאלים ונחקרים על כך. בעצם, הציבור יודע שמרגע שמוחזק מידע כלשהוא על ידי המדינה, גם אם אינו אמור להיות חשוף אליו, הוא יכול לבקש מהאזרח "ויתור" ולקבל אותו.

[כל חברות הביטוח מחתימות אותנו, על כל שטות, על "ויתור על סודיות רפואית". עד כדי כך הדבר קיים שישנן חברות שמראש אוספות את התיקים הרפואיים עבורכם, ורק לאחר מכן, כשתציגו בפניהן ויתור, הן יציגו את המסמכים; ואתם חושבים שאלה לא דולפים]

כשאנו באים לדבר על פגיעה בזכות חוקתית, וזאת עוד לפני שאנחנו שואלים את שאלת המידתיות, היא האם המטרה ראויה. מטרת איסוף המידע הביומטרי דרוש לניהול שוטף של המדינה או שמא הוא מעבר לכך? מאגר ביומטרי הוא פגיעה בפרטיות, הוא לא פוטנציאל לפגיעה והוא לא סגנה לפגיעה; הדליפה של המאגר משנית ביחס לצורך לחייב אדם למסור פרטים שהוא אינו חייב למסור.

טביעות האצבע וצילומי הפנים של אדם אינם נחוצים לצורך ניהול שוטף של מדינת ישראל: כל מדינות העולם הדמוקרטי מסתדרות בלי מאגר ביומטרי וחלק ניכר מאותן מדינות מסתדרות גם ללא מרשם אוכלוסין. עצם קיומו של מרשם אוכלוסין, אגב, ותעודת זהות הם פגיעה בפרטיות שהנחנו שאנחנו מרשים למדינה. מרשם אוכלוסין הוא כלי שמשמש שלטון עריץ; הרי, כאשר דורשים מכל אדם לרשום את ילדיו במרשם מונעים ממנו את הזכות להיות אנונימי, את הזכות להסתתר ביער וללא צורך בשירותי המחשלה לחיות שם בשקט, זכותו "להעזב בשקט".

מאת יהונתן בקטגוריות: זכויות אדם, פרטיות תגיות: , , , , , , , , , , ,   13 תגובות

ככה, במרכז תל-אביב.

אז קמתם בבוקר ופתאום גיליתם שהתחילו לבנות כור גרעיני ליד הבית שלכם; ככה, במרכז תל-אביב, שמו גדר גדולה מאלומיניום ועליה שלט "כאן יוקם הכור הגרעיני ברח' החשמונאים". עבודות בינוי החלו ועשרות פועלים פקדו את המקום מדי יום. ואתם? אתם בכלל לא ידעתם שיש תב"ע על כור גרעיני, לא שמעתם על חקיקה שמרשה לכורים גרעיניים לקום, ולא הזהירו אתכם שיקום כור גרעיני, ככה, במרכז תל-אביב.

"הכור יהיה מאובטח ולעולם לא ידלוף", הבטיח שר התשתיות. לדבריו, הושקעו מאמצים רבים באבטחת הכור, כך שגם אם, במקרה התיאורטי מאוד, תהיה דליפה קטנה כמו שהיתה בצ'רנוביל, בישראל תהיה אפשרות לעצור אותה. "הבאנו את טובי המומחים בעולם כדי להגן על הכור", הוסיף הממונה על אנרגיה אטומית במשרד התשתיות, אחרי שנאמר לו כי לא ראוי לבנות כור גרעיני, ככה, במרכז תל-אביב.

כשהחלו להתאגד קבוצות תושבים, ככה, במרכז תל-אביב, להפגין נגד הכור יצא חבר הכנסת, שאז היה שר התשתיות, והבטיח לנו שאין לנו מה לדאוג, זו הכל הפחדה של הארגונים הירוקים והכור לעולם לא יגרום לנזק. חוץ מזה, הוא אמר, "כבר סגרנו את המכרז על בניית הכור עם חברת א.א.א. הנדסה ובניין, ואם הכור לא יבנה, אנחנו נצטרך לשלם להם". כשהוא בא לועדת התכנון והבניה, שבה ישב ראש העיר שנבחר לאחר שקיבל את תמיכת מפלגתו, נאמר לו שאי אפשר, ככה, במרכז תל-אביב, להקים כור גרעיני: צריך חקיקה, צריך דיון ציבורי, צריך לשמוע את כולם.

"הבל הבלים", אמר חבר הכנסת, וניהל את הדיונים בעצמו. ככה, במרכז תל-אביב, המשיך הפרויקט הראוותני לקום מבלי שאיש יכל להתנגד לו. חבר הכנסת העביר את החקיקה המזורזת, תוך שהוא מעביר את הדיונים מהועדה לאנרגיה אטומית לועדה לאיכות הסביבה שעמד בראשה באותה העת.

חודש ימים ישבה הועדה ללא מדוכה, ישבה ודנה בכל ההסדרים: בסידורי בטחון במקרה של דליפה, בהרשאות של מדענים לגשת לכור ובשליטה של רשות החשמל בחשמל שייוצר מהכור. טובי המומחים הגיעו ואמרו שכור גרעיני, ככה, במרכז תל-אביב, לא אמור לקום. אפשר להקים אותו במקומות אחרים ובצורה אחרת, אבל ככה, במרכז תל-אביב, לא יכול לקום.

לאחר חודש ימים גיבש חבר הכנסת הצעת חוק דחופה, וביום האחרון לפני הפגרה בא להעלותה לועדה: "כור אטומי יוקם, ככה, במרכז תל-אביב".

ואף אחד לא שאל, אף אחד לא תהה, מדוע בכלל נדרש לו כור גרעיני, ככה, במרכז תל-אביב. האם הכור הגרעיני הוא הפתרון לבעיית החשמל? האם אין דרך טובה יותר לספק חשמל למזגניה של תל-אביב מוכת הלחות? האם בכלל צריך כור גרעיני, או שעוד תחנה סולארית, פחמית או על גז טבעי היא הפתרון?

לפני שאנו שואלים האם הכור הגרעיני מאובטח, אולי נשאל מדוע צריך אותו.

מאת יהונתן בקטגוריות: סיפורים תגיות: , , , , , , , , ,   39 תגובות

דברים שלומדים בשעתיים ועולים פחות מ10,000 ש"ח.

0.
מאיר שטרית הצליח להתיש אותי. אחרי שהוא הבהיר שארבעה עשר החותמים על מכתב הפרופסורים נגד המאגר הביומטרי "אינם מייצגים את מיטב המוחות בתחום הזה" ו"חברות האבטחה לא יודעות מה כתוב בחוק, ולכן הן מציפות את העיתונים בדברים שקריים" הוא ממשיך במהלך חקיקה מיותר שהולך להיות עילה לועדת חקירה. אחרי דיון שלא התקיים ברביזיה, בו ח"כ חמאד עמאר הסביר שבכלל לא ראה את כתב המינוי לועדה התחלתי לכתוב בג"צ "מפית" לכיוון עתירה, כיוון שפחדתי שבאותו היום יעלה החוק להצבעה בכנסת. הבג"צ כבר היה כמעט כתוב לגמרי ואבנר פינצ'וק התחיל לעשות לו הגהה, עד שניצן הורוביץ הבהיר שהחוק לא יעלה לדיון בגלל הפיליבסטר של חוק מופז.

1.
בזמן ששטרית מתיש אותי, קורים דברים לא פחות חשובים; כמו הרפורמה בהוצאה לפועל שנכנסת לתוקף ביום ראשון, במסגרתה, כל גוף לו אתם חייבים כסף יוכל לקבל מידע נרחב "ממאגרי מידע שונים כמו רשויות מקומיות, חברת החשמל, מרשם האוכלוסין שבמשרד הפנים ועוד" (בעצם כל גוף בתוספת הראשונה לחוק ההוצאה לפועל). ובמידע זה כלול גם "בעל רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים או שירותי רדיו טלפון נייד" (רק לגבי הוצאות בשנה לפי הצו). אולם, דמיינו מצב, לא בלתי סביר לחלוטין, שבמסגרת חתימה על טופס ויתור סודיות, מתבקש מידע נוסף על החייב ונטען כי זה העביר מידע באמצעות אותו שירות רדיו טלפון נייד על הכנסותיו.

2.
לכאורה, במקרה כזה היה צורך לפנות לקבל צו תפיסת נכסים (ולא צו האזנת סתר) (ב"ש 3544/07 אדר ארז נ' מש יאח"ה) על מנת לתפוס את הודעת הSMS בטלפון; אלא מה, הודעת הSMS נכללת בהגדרת סעיף 7א לחוק ההוצאה לפועל שקובעת כי החייב צריך להמציא " כתב ויתור על סודיות והסכמה למסירת מידע ומסמכים בדבר כתובתו, נכסיו, גובה הכנסתו ומקורותיה המצויים בידי כל גורם"; כלומר, החייב כבר ויתר על סודיות לגבי מידע ומסמכים המראים את גובה הכנסתו.

3.
כעת, וכאשר חברה סלולרית מסוימת שומרת הודעות SMS (על אף שלכאורה נסוגה מהצהרה זו), היא מעבירה את המידע לגבי גובה הכנסתו המצוי בידה, קרי הודעת הSMS. האם זה אפשרי? כן, האם זה ריאלי, כנראה שלא, אבל בחלם  שבציון הכל יכול לקרות, אם תופסים לאדם מכונית באמצע הרחוב כחוק (ואני לא רוצה להכנס לפלפולים המשפטיים כאן), הכל אפשרי.

4.
כל הפגיעה הזו בפרטיות על חוב של פחות מ10,000 ש"ח? האם זה לא כמו להשתמש בחוק נתוני תקשורת בשביל תיק של קשישה?

5.
יש אולי דבר אחד מעודד מכל ההתארגנות הזו, ראינו שאפשר לגייס כסף לבג"צ בשעתיים, ולמדתי שאפשר לכתוב עתירה בשעתיים.

מאת יהונתן בקטגוריות: פרטיות תגיות: , , , , , , , , , , , ,   8 תגובות

על סף קריאה למרד [מה שאמרתי אתמול]


(02:21) ערב טוב.

חקיקה זה עניין של אמון: הציבור נותן אמון במחוקקים שלו ואומר "אני סומך עליכם שתעשו את הדבר הטוב ביותר עבורי". אני לא יכול לשבת ולהשקיע את הזמן בלקבוע  מי ומה כי אני יודע שאתם יודעים יותר טוב מה טוב בשבילנו. חקיקה היא הסדר בו אזרחים מוותרים על חלק מהחירויות שלהם בשביל לחיות ביחד, אחד עם השני. כך, קובעים שכשיש אור אדום ברמזור אנחנו לא נוסעים וכשיש מעבר חציה חוצים רק בו. אבל יש הסדרים שכשהמחוקק בא לעשות, אנחנו צריכים לבוא ולהגיד "לא לזה התכוונו כשבחרנו בכם".

האמון שלי ברשויות השלטון נעלם כשרשויות השלטון הופכות אותי לחשוד אוטומאטית. כשיש מאגר שמיועד לפחות לכאורה לעזור למנוע פשעים ואני אוטומאטית הופך להיות חשוד כי אני בו : אז המדינה אומרת שהיא לא מאמינה בי. ואם היא לא מאמינה בי למה שאני אאמין בה?

אנחנו אזרחים שומרי חוק, משלמי מסים ודואגים לאחינו וחברינו. אבל למה שהמדינה  שלנו תקח מאיתנו את החירות הבסיסית שלנו: לדעת איפה אנחנו, מתי אנו בשירותים ומיהם החברים שלנו, מה אנו עושים איתם ומה אנו רוצים להשיג מאנשים אחרים.

לכל אחד מאיתנו יש משהו קטן ולא משנה אם זה פעם שנחשדנו במשהו, חברים שאנחנו לא רוצים שכולם יכירו, אבל למה אנחנו צריכים לחשוף את זה? למה אנחנו צריכים מאגר גדול שיהיו בו את התמונות שלנו כדי שכל מצלמה תוכל להגיד: "אתה ואתה ואת הייתם פה בהפגנה?"; מדוע אנו צריכים לתת דין וחשבון על דברים שמותר לנו לעשות?

זו בעצם השאלה כאן וזו בעצם הסיבה שאתם הגעתם לכאן היום.

נמצאים כאן שניים מטובי המחוקקים שלנו ואולי יש עוד קומץ שרצו לבוא, אבל השאלה היא  איפה כל האחרים. כשתקום עוד כמה שנים ועדת חקירה ותשאל איפה היו חברי הכנסת כשדיברו על המאגר הזה, אף חבר כנסת לא יתן את הדין. לצערנו, אף חבר כנסת שהצביע בעד החוק לא ילך לכלא כשהמאגר ידלוף.

ואני אומר: חברי הכנסת, לו אתם הייתם צריכים לתת את הדין, לו אתם הייתם צריכים לשבת בכלא כשהמאגר היה דולף, אתם לא הייתם מצביעים בעד החוק.

מאת יהונתן בקטגוריות: חוק, פרטיות תגיות: , , , , , , , , , , , ,   13 תגובות

מאיר שטרית יודע איך המשטרה נראית באמת, ועדיין הוא רוצה לתת לה סמכויות.

0.
אחרי שהבנו שהגורמים שהולכים לנהל את תעודות הזהות הביומטריות כשלו כבר בעבר בניהול מידע רגיש אנחנו מגלים היום שגם מי שיקבל את המידע הביומטרי לא ממש מתכנן לנקוט בו משנה זהירות. לאורך כל הדיונים, מנסה נצ"מ איילת אלישר, נציגת המשטרה, להבהיר לנו שאין לנו מה לפחד מהאח הגדול וכי שוטרי ישראל לא יעשו שימוש לרעה בסמכויותיהם. אולם, ההיסטוריה מראה שדליפות מסוג זה ושימוש לרעה בסמכויות של המשטרה הוא עניין של מה בכך וקורה כל הזמן, אבל אנחנו כאזרחים צריכים לסמוך על המשטרה (שלא סומכת עלינו).

1.
הדיון אתמול בועדה, יחד עם הדיון בועדת שרים לענייני חקיקה הוא מצחיק. כל עוד ועדת השרים הורתה (כעת) לבחון מחדש את הצורך במאגר ביומטרי (או כדברי כב' השר אלי ישי, הוא יתייעץ עם מאיר שטרית ויחזור אל הועדה), אין כל טעם להמשיך את הדיונים בועדת המדע של הכנסת. הרי, אנחנו היום (ומחר, וביום חמישי) נעבור על סעיפים שיכול להיות שישונו מהיסוד, ואת שעות העבודה שלי כאן אני לא אקבל בחזרה (או בכסף) מאף אחד.

2.
כשאנחנו מדברים על חוסר הרצינות בדיון בדיוק על זה אנחנו מדברים. יש להיטות מצד מאיר שטרית להעביר את החוק בכל מחיר, והלהיטות הזו פוגעת ביכולת שלנו לנהל דיון אמיתי.

3.
אבל זה בכלל לא רלוונטי. [משטרת הגירוש | מנהלת ההגירה | מנהלת האוכלוסין | רשות ההגירה, או איך שלא תקראו לה], שיוזמת את המאגר הביומטרי, מפעילה כבר קרוב לארבע שנים מאגר ביומטרי של עובדים זרים, זה לא מונע ממנה להיות מושפעת משיקולים פוליטיים כשהיא מאמצת את נוהל "גדרה-חדרה"; אבל הסכנה האמיתית היא כשרואים שפחות מ20% מהעצורים והמעוכבים של רשות ההגירה החדשה הם אכן אנשים ששוהים בניגוד לחוק. אז אם ככה הם עובדים על עובדים זרים, איך הם יתייחסו לערבים ישראלים? כשהם אונסים קרבנות זנות, וגם סוחטים עובדים זרים, אני לא רואה את הדרך שבה אני "ארגע".

מאת יהונתן בקטגוריות: בטחון, זכויות אדם, סודות מדינה תגיות: , , , , , , , , ,   16 תגובות

הכנסת לא דנה מספיק במאגר הביומטרי

0.
אני מותש. הדיונים על חוק המאגר הביומטרי, הצורך בלהמשיך לעבוד במקביל ולהתפרנס איכשהוא, הורגים אותי. הדיונים בחוק הם עניין שוחק, ולמעט דורון אופק, אבנר פינצ'וק ואנוכי, כמעט ואין נוכחים בועדה שמוכנים להתנגד בצורה אקטיבית לחוק. לדוגמא, כאשר תהיתי מדוע לפי סעיף 3 לחוק מוחזק על תעודת הזהות גם תמונת טביעת האצבע (מה שמכונה בחוק "אמצעי זיהוי ביומטריים") וגם המפתח שלה (מה שמכונה "נתוני זיהוי ביומטריים") קיבלתי תשובות מצחיקות ולא רציניות. החשיבות של אי החזקת המפתח והתמונה נועד למנוע מצב בו מי שגונב את התעודה יכול להעתיק את זהות האדם, לא את התעודה. כעקרון, מרגע שיש את התמונה על כרטיס הזהות, כל אחד יכול להדפיס אותה במדפסת ביתית ולצור תבנית שתאמת אותה (למרות שאפשר לשחזר את התמונה גם מתוך המפתח לפעמים). כך קורה שבעצם דיון בנושא חשוב מאוד, שהיה ראוי שהכנסת תדון בו, לא מגיע לדיון מתוך כך שמאיר שטרית רוצה להעביר את החוק בלהיטות ודחיפות. אף אחד מחברי הכנסת לעולם לא יבין שמרגע שנגנבה תעודה, כל אחד יכול להתחזות לך.

1.
בבג"צ 4885/03 ארגון מגדלי העופות בישראל אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' ממשלת ישראל, הסבירה כב' השופטת דורית ביניש כי "הליך חקיקה חפוז שאינו מאפשר לקיים דיון ראוי בהצעת החוק עלול אף לפגום בתוצר של הליך החקיקה" (…) "משטר דמוקרטי-פרלמנטרי אמיתי מחייב שחקיקה תיעשה הן להלכה והן למעשה בבית המחוקקים ועל ידי בית המחוקקים". לכן, למרות הרצון העז לעתור כבר עכשיו לבג"צ, כאשר מובהר כי המחוקק מעוניין בהליך חקיקה זריז וקיבע את דעתו סורסו רק בגלל ההחלטה בבג"צ 4302/09 לשכת עורכי הדין נ' ממשלת ישראל די מונעת זאת. שם, בג"צ הסביר כי "הלכה ידועה היא כי למעט בנסיבות חריגות ביותר לא ייטה בית משפט זה להתערב בהליך החקיקה בכנסת בטרם השלמתו; וזאת על בסיס עקרון הכיבוד ההדדי בין הרשויות, ומתוך תפיסה כי השלב הראוי לבחון את חוקתיותו של חוק מסוים ואת תקינות ההליך בו הוא נחקק הוא לאחר השלמת הליך החקיקה בכנסת". כלומר, נחכה, נקבל מאגר ביומטרי ואז כשנבקש לבטל אותו המדינה תאמר שהיא הוציאה כבר מאות מיליונים ולכן לא ראוי לבטל את היוזמה (והשוו בנושא שיקולים תקציביים וזכויות חוקתיות, בג"צ 4541/94 אליס מילר נ' שר הבטחון, בו קבע ביהמ"ש כי: "על כל פנים, כשעל הפרק ניצבת תביעה למימוש זכות יסוד – וכזה הוא המקרה שלפנינו – משקלם היחסי של השיקולים התקציביים אינו יכול להיות גדול").

2.
הפחד ממאגר ביומטרי הוא הפחד הבלתי סופי מזליגת מידע, אבל גם ממדרון חלקלק בו הביומטריה תהיה מפתח לפגיעה מתמדת בפרטיות שלנו. מאגר צילומי הפנים שישמר במאגר יוכל לשמש לזיהוי חשודים, והמשטרה לא הכחישה שהיא מעוניינת לעשות כן. בדיון שנערך ביום חמישי האחרון הסבירה המשטרה כי הגדרת "נטילה" של אמצעים ביומטריים חייבת להיות רחבה כדי לאפשר סוג כזה של "נטילה" של תמונות של מפגינים (להזכירכם, ישנה קלות משמעותית לזיופים כאן); כעת, כשישנה גישה למאגר לכל עובד במעברי הגבול למאגר התמונות, נוצרת נקודת כשל ראשונה: כולנו יודעים שניתן להאזין למקלדות מרחוק ולקבל חלק אחר מהמידע אחרי שמקבלים ססמאות. אבל על הכשל של סעיף 13 לחוק אף אחד לא דיבר, הסבירו שמדובר בתמונות ברזולוציה נמוכה.

3.
ועדה משותפת לודעת המדע וועדת הפנים בכנסת משקיעה זמן ניכר בחוק הביומטרי; מדובר בשבעה מפגשים של חמש שעות כל אחד. יותר משלושים שעות עבודה שלי, אך להערכתי הדבר כלל לא מספיק כדי לגעת בקצה הקרחון של הנקודות. שלושים שעות הכנסת משקיעה בשאלה תקציבית של מיליארדי שקלים, בדיון בסוגיות עמוקות של פרטיות ובטחון, הסבר על אבטחת מידע וצפנים; כל זה לא בנמצא. האם הייתם מוכנים להקדיש שלושים שעות מזמנם ולבוא גם לועדה על מנת להסביר זאת?

4.
הכנסת לא דנה מספיק במאגר הביומטרי, מעניין כמה היא דנה בנושאים שאתם לא מבינים בהם?

מאת יהונתן בקטגוריות: אבטחת מידע, משפט חוקתי תגיות: , , , , , , , , , , , , ,   24 תגובות

חסוי, היא אמרה לי חסוי.

בעוד שנה מהיום יתקיים דיון בבג"צ בנושא חוק המאגר הביומטרי; העתירה, שתוגש ככל הנראה על ידי מספר גורמים מודאים, לא רק האגודה לזכויות האזרח ואולי עוד גורמים כמו עמותות אחרות, תטען בין היתר כי הגישה למאגר לא שומרת על פרטיות וכי אין אפשרות לערער על החלטות שופטים בנוגע למאגר. אנשי המאגר הביומטרי יגיעו לדיון ויסבירו לשופטים: "כמו שהסברנו לחברי הכנסת, המידע הזה חסוי ודרוש כדי להגן על המאגר".

שופטי העליון, שהינם אנשים נאורים, יבקשו לעיין בראיות החסויות, כמו בכל עתירה אחרת על החלטה וישאלו את העותרים: נגד איזה החלטה אתם עותרים. העותרים, חבורה של יפי נפש, יסבירו לשופטי העליון כי אינם יודעים מהם הכללים כיוון שסעיף 25 לחוק קובע כי "הכללים, וכן הנחיות הרשות ונוהלי הרשות העוסקים בעניינים הקשורים לפעילות רשויות הביטחון ולאבטחת מידע, הם חסויים וגילוים או פרסומם אסור". כמו כן, על בקשות של משטרת ישראל לבית המשפט על שימוש במידע ישנו חסיון, וניתן לערער עליהן רק אם נדחתה הבקשה (סעיף 18); הדו"ח השנתי על השימוש וכמות ההחלטות יהיה גם הוא חסוי (סעיף 32).

אבל האם לחוקים וכללים נסתרים יש תוקף?

בבש"פ 2489/09 זאב בראודה נ' מדינת ישראל הסביר כב' השופט אליקים רובינשטיין כי הזכות להליך הוגן כוללת את זכותו של אדם למידע אשר הרשויות אוספות נגדו ואמצעי האיסוף. באותו מקרה, בוטל כתב אישום נגד אדם כיוון שלא היה ניתן להציג בפניו את הראיות מבלי לפגוע בבטחון המדינה. מעבר לכך, בבג"צ 4950/90 תקוה פרנס נ' שר הביטחון, פ"ד מז(3) 36, קבע כב' השופט (כתארו אז) אהרן ברק:

במדינה דמוקרטית האמונה על שלטון החוק יש לפרסם כל דבר חקיקה. פירסום החקיקה הוא מעיקרי שלטון החוק. אין לדרוש מאדם לציית לחוק אם החוק הוא נסתר. "…אין לך חוק אלא אם הוא הובא לידיעת הרבים בדרך שהחוק קבע בעצמו, כי אם לא כן "יווצר מצב של אנדרלמוסיה שאיש לא יידע ולא יוכל לדעת מה מותר ומה אסור, ולפיכך אי אפשר יהא לדרוש ממנו שיהא שומר חוק ושלא יעשה מעשה בלתי חוקי" (…) חקיקת סתר פוגעת באושיות שלטון החוק ובציפור נפשה של הדמוקרטיה. מאידך גיסא, יש להתחשב בפגיעה בביטחון המדינה ובסדר הציבורי, העשויה להיגרם בגין פירסום חקיקת המשנה, או בחוסר התועלת שבפירסום ברשומות (לעומת פירסום ראוי בדרך אחרת).

כך הסבירה כב' השופטפת יהודית צור מבית משפט המחוזי בירושלים (מ (י-ם) 530/07 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משרד הפנים):

החובה לפרסם הנחיות ונהלים של הרשות הציבורית נובעת מעקרון הפומביות ומושתתת על שני טעמים מרכזיים: האחד, ההכרה בזכותו של הפרט לדעת את הנורמות הכלליות והמדיניות המשפיעות על זכויותיו. חוסר הידיעה של תוכן הנהלים וההנחיות משליך במישרין על יכולתו של הפרט לפעול למען מימושן של זכויותיו ומונע ממנו את היכולת להתמודד עימן ולהגן על זכויותיו. הטעם השני נוגע לרשות הציבורית ולתקינות פעילותה. הפרסום והשקיפות מהווים מחסום בילתו אין לפעילות תקינה של המינהל ולשלילת אפליה, מעשה שרירות או העדר ענייניות כלפי האזרח. בנוסף לכך, פרסום ומתן זכות עיון מאפשרים ביקורת של בתי המשפט ושל הציבור על ההחלטות ועל התנהלות הרשות, דבר התורם מהותית לשיפור, תיקון והתייעלות של השירות הציבורי.

אולם, הרציונל אינו עומד  בקנה אחד עם מעשיו של ח"כ מאיר שטרית בקידום החוק. לאורך הועדה, מסבירים אנשי מנהל האוכלוסין כי הנהלים ואמצעי המאגר חסויים וכי לציבור לא יתאפשר עיון בו; לשיטתם, לציבור אין כל מקום בעיון במסמכים אלה.

סיבה אחת יכולה להיות לרצון העז להרחיק את המאגר מביקורת ככל האפשר: הידע בדבר הסכנות בדליפה ובשימוש לא מורשה בו. משטרת ישראל מסבירה שוב ושוב שהיא לא יכולה לעשות שימוש במידע זה, ומביאה את דוגמאות טביעת האצבע, אולם סעיף 18, הסעיף המטפל בהעברת מידע מהמאגר למשטרת ישראל מסביר כי בית משפט רשאי להתיר בצו "להעביר למשטרת ישראל תוצאות זיהוי וכן אמצעים ביומטריים או נתונים ביומטריים הכלולים במאגר הביומטרי"; לכן, גם מידע על צילומי פנים, ולא רק טביעות אצבע, יועברו (או עשויים להיות מועברים) באמצעות צווים.

כשהחוקים והכללים נסתרים, לא נוכל לדעת אף פעם האם מידע עבר או מה היה העונש כשמיליוני רשומות דולפות ונשכחות ברכב או כשפורצים לביתו של עובד ציבור וגונבים מסוף עם אפשרות להעברת מידע למאגר הביומטרי (לפי סעיף 6 לחוק) וישתמש במסוף כדי לקבל פרטים אודות טביעות אצבע שמצא בביתו. וכל זאת עוד לפני שנדבר על השחיתות האינהרנטית שנופלת בין הכסאות כאשר שוטרים עוצרים בחורות יפות לבדיקת אלכוהול (ועכשיו תהיה להם גם דגימה ביומטרית, שזה טיפה יותר מאיים), ובמיוחד במדינה בה עושים שימוש בחוק נתוני תקשורת נגד כל חטיפת תיק של קשישה ושליקויי אבטחה גורמים סכנה לאזרחי המדינה.

לקריאה נוספת:
המחדל הביומטרי.

בונוס:
ערן ורד מגורש מהדיונים בועדה אחרי פתק ליעקב גנות:

מאת יהונתן בקטגוריות: אבטחת מידע, זכויות אדם, משפט חוקתי, פרטיות תגיות: , , , , , , , , ,   16 תגובות

מהי מטרת המאגר הביומטרי? מניעת זיוף או מאגר לכשעצמו

מרגע שהשאלה המתקדמת על חוק מסוים היא האם אותו חוק עומד במבחן בג"צ או לא, העובדה שאותו חוק פוגע במידה שעולה על הנדרש ברורה. הצורך של מחוקק לבחור חוקים שינוסחו בצורה שעוברת את בג"צ מראש מראה כמה פסול תהליך החקיקה מראש. אם המצב מראש נועד להיות גבולי, האם זה לא אומר שיש אמצעים פחות פוגעניים שאפשר להשתמש בהם?

הדיון שהולך להתנהל בשבועות הקרובים בועדה המיוחד של הכנסת לנושא החוק הביומטרי נועד מראש לכליון: האפשרות שנתנו למאיר שטרית לנהל את הדיון על החוק, למרות שהוא היוזם של החוק, גרמה לכך שבמשך השבועיים הקרובים ינוהלו שישה דיונים על הצעת החוק. סד הזמנים הבלתי אפשרי הזה, שגורם לכך שלחלק מאיתנו (שלא מתפרנסים מלוביזם) תהיה עבודה נוספת, גורם לכך שחלק מהמלחמה יהיה על לתקן את עובדי המדינה שמפיצים דיסאינפורמציה.

השאלה היא לא האם אנחנו צריכים מאגר או לא צריכים מאגר, והיא לא האם מאגר בכלל יכול למנוע פגיעה בזהויות, אלא האם העלות העצומה (לרבות עלות הפגיעה בפרטיות) כתוצאה מהקמת מאגר כזה מצדיקה את הפשע. בעוד שתומכי הצעת החוק משתמשים בצורה קבועה במילים "יש X תעודות זהות גנובות או אבודות" (בלי להדגיש את החלק השני של המשפט), לא הוצגה ולא חוות דעת מומחה אחת שמסבירה מהי עלות המאגר הביומטרי וכמה הוא ימנע הרכשה כפולה (רכישה של שתי זהויות נפרדות). [בהערת אגב, אנשי הביומטרי סירבו להציג הערכת עלויות להקמת מאגר בכלל בגלל חסיון]

עוד סוגיה שעלתה אתמול היא הדרישה של המשטרה (וגורמים אחרים) לקבל מידע. דוד אטיאס ממשטרת ישראל ביקש להסביר כי אין לו כל צורך בשימוש במידע הביומטרי לצרכי חקירת פשעים, אלא רק לזיהוי גופות ומשוטטים אלמוניים. אם כך הדבר, מדוע (1) המשטרה צריכה גישה קבועה בלי צו בית משפט למאגר ו(2) מדוע המשטרה בכלל צריכה את הסמכות להשתמש במאגר לצורך חקירת פשע. למרות הצעתי למחוק את הסעיפים, המשטרה סרבה.

עוד הפרדה ששטרית מסרב לעשות בעקשות היא הפרדה בין תעודות זהות ביומטריות למאגר. היכולת לקבל תעודות חכמות, שיסייעו לתושבי ישראל לקבל שירות טוב יותר אינה תלויה בקיומו של מאגר ביומטרי שעשוי להוביל לתוצאות הרסניות (לפחות לדברי השר מיכאל איתן). בכלל, ההליך בו כללי הגישה למאגר יהיו חסויים, הדיונים בבית המשפט על עברת מידע מהמאגר הם חסויים, מידע על דליפות מידע הוא חסוי וכל מידע אחר שקשור לביומטריה חסוי מראה כמה אין לסמוך על ממשלה שמסתירה מאיתנו דברים.

הסבר קטן בנוגע למשפט חוקתי, למי שלא מכיר: בתי המשפט בישראל לא יפסלו כל פעולה שלטונית חייבת להיות כזו שאינה פוגעת בזכויות הפרט "במידה שאינה עולה על הנדרש", כלומר אם יש שני אמצעים שמשיגים את אותה המטרה, השלטון חייב לבחור את זה שפוגע פחות. "הפסיקה הישראלית – בעקבות המשפט המשווה – פיתחה שלושה מבחני משנה המהווים קונקרטיזציה של דרישת המידתיות. על פי מבחן המשנה הראשון, מבחן ההתאמה, על האמצעי הפוגע שננקט בחוק להתאים רציונלית להשגת התכלית שנועד לה. על פי מבחן המשנה השני, מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה, על האמצעי הפוגע שננקט בחוק לפגוע בצורה הפחותה ביותר בהשוואה לאמצעים אפשריים אחרים שמגשימים את התכלית. על פי מבחן המשנה השלישי, מבחן המידתיות במובן הצר או מבחן היחס הראוי, על האמצעי הפוגע שננקט לקיים יחס ראוי בין הפגיעה לבין התכלית והתועלת הציבורית הנובעת ממנה" (בג"צ 9333/03 קניאל נ' ממשלת ישראל)

ברור שכאן האמצעי לא מתאים רציונאלית להשגת התכלית (מאגר לא מונע את ההרכשה הכפולה), הוא לא האמצעי הפחות ביותר להגשים את התכלית (ישנם אמצעים ביומטריים ולא ביומטריים אחרים שמאפשרים את מניעת הזיוף) והוא ביחס ראוי. עכשיו השאלה היא האם באמת תכלית החוק היא למנוע זיופי תעודת זהות או פשוט לקבל מאגר ביומטרי של אזרחי ישראל?

אנחנו היינו שם, גם אם רק למען הפרוטוקול, ואמרנו שיש אמצעים שפוגעים פחות ושהאמצעי הנבחר אינו האמצעי הטוב ביותר. מאיר שטרית בחר להתעלם.

מאת יהונתן בקטגוריות: אבטחת מידע, בטחון, זכויות אדם, משפט חוקתי, פרטיות תגיות: , , , , , , , , , ,   19 תגובות