אתמול היה לי העונג להשתתף בחתונה של אחד מחברי. החבר עשה כמה בחירות חכמות שגרמו לכך שבהחלט אפשר לתאר אותה כחתונה מושקעת היטב וראויה לשבח, ואפילו שצריך ללמוד ממנה. אם מישהו מכם הולך לעשות את הטעות ולהתחתן, כדאי שהוא (מלבד לבחור בן\בת-זוג ראויים) ישכיל וילמד לא מעט. אני חושש שרוב הטעויות שנעשות גורמות לכך שעדיף לעיתים ללכת להלוויה, אבל כשאתה ניחן בחברים טובים כמו שלי, אתה יודע שאתה בידים טובות.
חתונה זה לא עונש: הכלל הראשון שאתה צריך להבין ולהפנים זה שאתה הבאת את זה על עצמך. חתונה זה לא בשביל החברים (וגם לא מסיבת הרווקים) וזה לא בשביל ההורים או החברים של ההורים. אף אחד מהחברים של אבא מהמילואים לא ממש זוכר שיש לו ילדים, ובמיוחד לא ילדים בגיל החתונה, ואם זה לא מישהו שאתה בקשר קרוב איתו, אל תזמין אותו. אותו הדבר גם לגבי מכרים מהעבודה-לימודים-צבא, החתונה היא בשבילך, ואל תזמין מישהו שאתה לא רוצה לראות. [הדבר גם יבוטא בצ'קים אחר כך]
לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן: הכלל הוא פשוט מאוד; הצ'ק שאני נותן הוא 20% מעל "מחיר המחירון" בניכוי פעמיים עלות המונית הלוך-חזור. אם אתה בחרת להתחתן בביר אל-מכסור, אום אל-גאנם או איזה "גן אירועים מהממם ביופיו שנמצא רק שלוש דקות נסיעה מצומת קסטינה", אז אל תצפה שהאורחים ישתו אלכוהול. אם אתה רוצה לקחת על עצמך את הסכנה, תנהג אתה. אני בא להנות, הנאה אצלי כוללת אלכוהול (ובחורות יפות ופוקר), אז אני מצפה לא לנהוג.
על שני דברים לא מתקמצנים, כלה ואלכוהול: יש שני דברים בהם בהחלט 'הכמות לא עושה לאיכות', הכלה והאלכוהול. בעוד שרק לחלק ניכר מהמתחתנים ברור שכלה ששוקלת 250 ק"ג היא כבר לא רק בעיה של החתן, חלק מהמתחתנים חושבים שגנריות באלכוהול זה בסדר. אולם, לא דין אחד לקגלביץ' ולרוסקי סטנדרט פלטינום. אכן, שתיהן מתהדרות בכינוי 'ודקה', אבל גם שרה נתניהו ומייגן פוקס מתהדרות בכינוי 'אישה'.
"אמרתי לDJ לתת בראש עד ארבע בבוקר" (או "שקרים שחתנים מספרים"): ברור לכולנו שאתה ער מהשעות הקטנות של הבוקר, הכלה תקועה בתוך שמלה שצריך סכין יפנית כדי לחלץ אותה ממנה ואתה ממש לא מרגיש בנח בחליפה; אז אין לנו שום בעיה עם זה שתבהיר שבאחת בלילה אפשר ללכת ולצאת הלאה. אפטר פארטי בחתול והכלב או בבלאקבוק הוא דבר לגיטימי, ואם הכלה תצטרף בשמלה יש הרבה יותר סיכוי שנעבור סלקציה.
חתונה היא לא קלישאה: אם נחזור לכלל הראשון, חייבים להנות. אל תעשה משהו שאתה לא חייב. החתן והכלה לא 'חייבים' לרקוד סלואו, לברך את האורחים או לעשות דברים מטופשים; יש לא מעט הזדמנויות אחרות לעשות את זה (מסיבת רווקים, לדוגמא). כל הקלישאות של "חייבים מוסיקה מזרחית בחתונה" או צריך מקום טוב באמצע הן שטויות. האירוע נועד עבורך ואם יש להורים שלכם לאנשים אחרים בעיה עם זה, תבהיר להם שהאפשרות השניה היא לטוס מחר בבוקר לוגאס ולהתחתן.
יש מקרים בהם ההורים שלך כן רוצים להזמין אנשים שלא אתה ולא הם ממש סגורים על הסיבה לכך. אם ההורים משלמים אל אחת כמה וכמה שיש להם זכות להשוויץ בפני חברים.
במקרה שלנו, לא אכפת היה לנו מי מוזמן מצד ההורים שלנו. אנחנו הזמנו רק חברים ומייד אחרי החופה זנקנו לבריכה ונשארנו שם. לא היו הסתובביות מנומסות בין האורחים או לחיצות יד מזוייפות עם אנשים שאף אחד לא מכיר. אז… לא יודע, תוסיף את הטיפ הזה גם (שמסתכם ב… תמצאו מקום עם ברכה שתופסת את רוב המקום ותברחו פנימה)
"רק לחלק ניכר מהמתחתנים ברור שכלה ששוקלת 250 ק"ג היא כבר לא רק בעיה של החתן" – מה?
אם היא שוקלת 250 ק"ג היא כבר לא רק בעיה של החתן, היא מתחילה לקבל שדה גרביטציוני משל עצמה ומושכת עצמים קטנים שיחוגו סביבה במסלול. אבל זה רק למי שלמד פיסיקה בתיכון.
ברור לך שלא לזה התכוונתי, נכון?
אלא?
לא משנה.
jon, she was refering to how mean and disgusting that sentence is…
and how hard it will be for you to have a girlfriend when you talk abotu women that way….
ehm
למה המסיבה היא לא "בשביל ההורים"?
בכל אופן פתרון פשוט שחברים שלנו נקטו בו (לפני שנים רבות…):
מסיבה אחת למשפחה מצד ההורים שלה.
מסיבה אחת למשפחה מצד ההורים שלו (ואולי שתיים: אחת לצד של אבא ואחת לצד של אמא…)
מסיבה אחת לחברים הצעירים בדיסקוטק (אמרתי שזה היה לפני המווון שנים?)
ומסיבת תחפושות לחברים המבוגרים יותר (כלומר מעל גיל 25) שהתחלנו אותה בכניסה למטבח והכנת הארוחה יחד עם הכלה.
עופר,
המסיבה היא לא בשביל ההורים כי בני הזוג לא חייבים להורים כלום; אם ההורים רוצים מסיבה, שיעשו אחת. אני לא רואה את עצמי חייב ללכת לכזו.
אני עם מאיה. זה הומור של היתוך קר, ואני בטוח שאתה לא רוצה להיות כמו האנשים האלה.
התמונה מעולה, אגב.
אם אתה דואג לדוג' לאלכוהול טוב בשביל החברים שלך
למה לא לדאוג להזמין את קרובי ההורים בשביל ההורים?
לא כי אתה חייב אלא רוצה.
המצווה היא לשמח את החתן והכלה, וחבל ששוכחים שזה העיקר. האורחים מגיעים כדי לשמח אותם ולהשתתף בטקס בחייהם, והזוג שמעריך את ההגעה דואג שיהיה להם מהנה בחזרה כמו אוכל טוב, מוזיקה טובה וכו'.
אנשים צריכים לתכנן את המסיבה בהתאם לתקציב שלהם, ולא לחכות שהאורחים יממנו אותה לפי איזשהו מחירון. אם בן אדם הגיע כדי לחגוג ולשמוח איתי או עם האנשים שקרובים אליי אני צריכה להעריך את זה גם אם אין בידיו לתת מתנה- זה בכלל לא צריך להיות שיקול, חוצמזה שזה מתקזז- תמיד יהיו קרובים שיתנו מתנות הרבה יותר גדולות.
כלל חשוב לדעתי-לא ללכת לאירועים של אחרים כי"לא נעים" "חייבים" ולא להזמין לאירועים שלך מאותן סיבות.
ועוד יותר חשוב- שמלה יפיפיה יש לכלה שבתמונה :)